עץ זית - איך תמיד דופקים את השחורים
עץ זית (צילום ארכיון: פלאש 90)
אאא

חייבים לפעמים לשבור שיגרה, בחול המועד סוכות התארחנו בצימר בצפון, בגליל העליון, בחצר גדל לו עץ זית עתיק יומין, בטח בן מאה שנה, [בישראל קיימים גם עצי זית בני 3000 שנה בכפר עראבה, דיר חנא שבצפון] הגזע שלו רחב, צילו נאה, כולו היה גדוש בפרי עץ הזית, זיתים סוריים שחורים וירוקים, מקורו של זן זה הינו מלבנון מהעיר צור, "זן צורי" רק הערבים שלא יכולים להגות את המילה צור, אלא הם אומרים סור, ובמקום לומר זן צורי, הם אומרים זן סורי, מה גם בפרשה שקראנו השבוע, יש לנושא עץ הזית משמעות חשובה, כך שהרלבנטיות לטור זה כפולה, תקראו עד סופו, ותבינו מדוע אני מספר לכם את כל זה, יצא לנו כמשפחה לשבת תחת העץ, לקרוא ספר, ליהנות מצילו כמה וכמה פעמים במהלך החג, לקראת סוף המועד, ביקשתי את רשותו של בעל הבית לבצע קטיף/מסיק בעץ הזית שלו, הלה שמח, כי מבחינתו כל הזיתים יכולים לנשור ארצה.

קראתי לבני הקטן, נדב, שאלתי אותו אם הוא רוצה להרגיש חוויה שעברו אבותינו, הוא שאל מה ?, אתה רוצה לבוא איתי למסיק זיתים, לא הכיר את המילה מסיק, הוא מכיר שמן בתוך בקבוק, שמן זית של נרות שבת, הוא מכיר לחם פרוס, הוא גדל לתוך דור שמשחקים עם עכבר, לא כמונו ששיחקנו בלגו, מחבואים במלעיל, שוטרים וגנבים, הוא הצטרף, לבשנו בגדי עבודה, לקחנו פח פלסטיק גדול, 2 מקלות ארוכים, יצאנו לשטח, אחת שתיים, מכה על ענפי העץ, ונושרים לך על הרצפה, על הראש, בום טרח, כמות גדולה של זיתים, מה שנותר לנו לעשות לאסוף אותם מהרצפה, לתוך הפח, לבצע הפרדה ראשונית, בין הפגומים לטובים, המשכנו, חבטנו, אספנו, הזענו, הפרדנו, בסופו של דבר פח הפלסטיק התמלא, חזרנו חזרה לצימר, נדב, רץ לאימא שלו, זוגתי שתחי', "את יודעת אבא כזה חזק, במכה אחת שלו נפלו מיליוני זיתים מהעץ.....

הכמות שאספנו הגיע לכדי דלי קטן, כשלושה ק"ג, אין בו כדי כמות ליצור שמן זית, מטרתנו הייתה, בשביל לכבוש אותם, הזית מהזן הסורי גדל עם טעם חריף מריר, עשיר וארומאטי, הוא יותר מתאים לתיבול וכבישה מאשר לשמן, מה גם שאין לי בית בד המתאים לכבישה מפרכת, הייתה לי חוויה שונה עם נדב, הבונוס יהיה זיתים כבושים תוצרת בית, תמיד כשאני רואה בית שעל אדן חלונו, או במרפסת ישנה צנצנת של כבושים, זה אומר לי בבית הזה גרים אנשים טובים, אנשים עם יצירתיות, אנשים שחושבים מחוץ לצנצנת, בכלל, באופן אישי, אני אוהב את המטבח מהפאן האחר, מההחמצות, כבישה, ריבות, ליקרים, כל מיני ספיישלים מיוחדים, שנה שעברה גם כבשתי זיתים, הם יצאו לי מרים, הפעם בררתי טוב אצל חבר, כובש מומחה, היודע לטפל בזיתים כמו שצריך, הוא לימד אותי פרק "בהוצאת המרירות".

לאוכל יש לו מנהג מגונה, להתקלקל במהירות, אלא אם כן מקפיאים, מיבשים, מעשנים, או מעבירים אותו את תהליך הכבישה, ע"י מלח לכבושים, או סוכר לריבות, פעולה זו שואבת מהם את גידול החיידקים הגורמים לקלקול, נכון שהכבישה אינה יכולה לשמר את הטעם הטבעי של הפרי, היא גם לא מתיימרת לכך, אלא היא רק משמרת את הזיכרון הנעים שלהם, ומעניקה להם טעם ייחודי, הטעם הזה, הצדיק את כל הטרחה, של נדב ושלי.

בכבישת זיתים יש כמה כללים, צריך להשרות את הזיתים כ-12 יום במים טריים, כדי להיפטר מהמרירות, מחליפים כל יום את המים, לאחר מכן שוטפים אותם היטב, דופקים את הזיתים בעדינות עם פטיש שניצלים, מהצד הישר שלו, על קרש חיתוך, שוב משרים כל הלילה את כל הדפוקים, בבוקר שמים אותם בצנצנת זכוכית נקייה, שעברה עיקור והרתחה, מכינים תמיסת מי מלח, הדרך לדעת אם המים בתמיסה מלוחים מספיק, היא להציף בתוכם ביצה טרייה שלמה, מכניסים לתוך הצנצנת, שכבות זיתים, בניהם תבלינים, פרוסות לימון, פלפל חריף אחד בשביל הפיקנטיות, מספר שיני שום בשביל הארומה, יוצקים את מי המלח, חותמים בשמן זית, סוגרים את הצנצנת, מאחסנים במקום קריר, יבש וחשוך, הזיתים מוכנים אחרי 10- 14 יום.

למדתי מכל זה מוסר השכל לחיים, וגם על בחירות ופוליטיקאים, א. כדי להוציא מאדם מרירות צריך להשרות אותו במים קרים כמה שיותר. ב. הפוליטיקאי חושב שצריך לדפוק את כולם. ג. לפוליטיקאים לא משנה להם אם זה שחורים/לבנים/ירוקים. ד. בכדי לצוף בחיים צריך להוסיף קצת מלח, זה גם נותן טעם לחיים. ה. תהליך של כבישת המידות בחיים מונע קלקול. ו. תמיד שווה לחכות לסוף התהליך אז זוכים לתוצאה מוצלחת. ז. מה שבטוח שבשביל להצליח בחיים אין קיצורי דרך. ח. חייבים לבצע בכל דבר את כל השלבים, ט. אין מה לסמוך על פוליטיקאים, י. וכמו בזיתים אין הבדל בין שחורים, ירוקים, או דפוקים, אצל כולנו מצוי בפנים שמן זית זך.