אמנון לוי, שמרבה לאחרונה לערוך תחקירים שניחוח שנאת חרדים נודף מהם, העלה השבוע בבלוג האישי שלו פוסט המנסה להסביר מהיכן השנאה הזאת, ומתי, אם בכלל, יעבור לטפל בנושאים בוערים יותר.
"אחרי לא מעט שאלות שהופנו אלי בזמן האחרון, מדוע אני מטפל בעונה האחרונה יותר בנושאים הקשורים לחרדים, לדת ולמדינה, אני רוצה לענות בפירוט לשאלה הזו. החלטתי לעשות זאת בעקבות גל של תגובות עוינות, ככל הנראה של דתיים וחרדים, שקיבלנו לאחרונה בטוקבקים על כתבות שלנו. בתא הקולי של שומר מסך התקבלו השבוע אפילו איומי רצח. איך יכול להיות שכתבה על ברית מילה גורמת לאיומים יותר מכתבה על משפחת אברג'יל? על מה בכלל הכעס?", כותב אמנון לוי.
בפוסט, מתאר אמנון לוי את הקשר עם החרדים שראשיתו לפני עשרות שנים. "מוניתי לכתב לעניני דתיים בעיתון "חדשות" המנוח. התאהבתי בתחום. התאהבתי כי היה שם סיפור מעולה, אינטנסיבי מאוד, אנשים מרתקים, צורת חיים שקוראת תיגר על החיים החילוניים. הכל נראה לי משונה, סוער, מושך. הדת עצמה אף פעם לא עניינה אותי. הדתיים כן. איך הם חיים, מי ממנה את האדמו"ר החדש אחרי מות קודמו, למה הבגדים של כל חוג שונים, חינוך הילדים, הכל עניין אותי".
אמנון לוי מסביר כי הדת לא משכה אותו, אלא האנשים. הוא מגדיר את עצמו חילוני, אתאיסט אדוק כל ימיו הבוגרים. מימי הדת, הוא אומר, מורעלים. כך, בפשטות.
אבל לוי רואה גם בתחקירים שהוא עורך סוג של שליחות. "פעם אחר פעם אני מגלה איזה בורות יש לרוב הציבור בנושאים החרדיים. כמה מעט יודעים על אורחות הציבור החרדי. אין לי שום כוונה לפגוע ברגשות החרדים, כל כוונתי היא להביא את רגשותי שלי, יהודי חילוני, בנושאים של דת ומדינה, והתגלית העצובה שלי מהתגובות המתלהמות היא שלרגשות החילוניים אין לגיטמציה. אם אתה רוצה להביא כתבה שתציג את האופציה החילונית, אתה נתפס משום מה כפרובקטור".