(צילומים: אייל קרן) - באומנות כמו באומנות
(צילומים: אייל קרן)
אאא

זה ממש לא היה מחויב המציאות ובכל זאת זה קרה. מי היה צריך אחרי מגיפת החגים על ערימת הקלוריות שבצידה, בנוסף לציפייה המתוחה לחורף אמיתי שישטוף אותנו, להיכנע לפיתויי גורמה ברמה הגבוהה ביותר? לא אני.

בתזמון רע שכזה, תאמינו או לא, מצאתי את עצמי באחד מלילות השבוע שעבר מנווט למסעדת ארט-מיט Art Meat שנבנתה על חורבות "קורוסין" המנוחה, בתחילת רחוב ז´בוטינסקי בואכה מתחם הבורסה ברמת-גן. מדובר ללא ספק באחד המקומות היחידים שלא צריך מכשיר ניווט בכדי להגיע אליו, בטח לא לאנ"ש מאזור המרכז.

באמת התורה שאין בי היומרה להתנשא מעליכם עם הקביעה הזאת שביקרתי בחיי הקצרים בעשרות מסעדות טובת ופחות טובות בארץ ובעולם, אלא רק לציין זאת כעובדה.

בנינו, גם אני מאלה שלא סובלים את המסעדות שמגישות לך במחירים של כליה יד שנייה מרופא על צלחת בקוטר בריכה אולימפית חתיכת בשר שנראית יותר כפקק על מגש של פיצה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'אוכל ומתכונים' ותישארו מעודכנים

נכון, יש ערך גבוה לאסתטיקה ולצורת ההגשה, אבל מכאן ועד שזה יבוא על חשבון הכמות והאיכות המרחק גדול. איך אמר לי שכני המדופלם בלעיסת גת מתמשכת "לא מעניין אותי העיצוב, הוא ממילא מתפרק עם הביס הראשון..." מה שנכון נכון.

משום מה יש נטייה במקומותינו לציין כחיסרון שאמור להעיב על החוויה כולה, תמחור גבוה של מנות במסעדות ללא דופי. משהו בסגנון: "שמע, אחלה מסעדה, אוכל סוף, אבל יקר שם רצח. תכין את מנהל הבנק שלך". ובכן, לו היה מדובר בפטריית כמהין שגרגר ממנה כקוקאין במדבריות אפריקה, ניחא. אבל, בעוד אנחנו נאלצים לעיתים להתפשר גם על הכמות וגם על האיכות לצערי במסעדות בינוניות ומטה במחירים בינוניים גם הם, תודו שיש נחמה פורתא בלשלם יקר ולקבל את העידית שבעידית.

יקר, אבל טעים נורא

בן לוויתי למסע הזה הפעם היה אחי הצעיר שידיו רב לו בכל הקשור למסעדות בניו-יורק רבתי. מה שלא מנע ממנו מלהפסיק מהרגע שהוגשו המנות להנהן בראשו לאות "יישר חילם לאורייתא, מי זה השף שלהם?"

אז ככה. השף של המסעדה הוא יואל ארדיטי שמוציא מתחת ידיו יש לציין מנות מעוררות התפעלות-חד וחלק.

מכיוון שאינני איש של פשרות, אני מוכן להתחייב לכם על המנות שאני טעמתי מהם, שהיה בהם משהו ממימד השלמות ושהאכזבה לא באה בחשבון באם תבחרו בהם. מצד שני, אתם גם צריכים להיערך שארוחה כזאת תגרום לכם להיפרד מכ-450 ₪ לא כולל תשר. אבל שוב, לשלמות יש מחיר, ובואו לא נהיה קטנוניים.

חיבתי לאוכל חריף עד לוהט בעוכריי, אבל הרגלים שכאלה קשה לשנות. וזו הסיבה שעטתי כמוצא שלל רק על מנת הפתיחה בצורת 3 נקניקיות מרגז מרוקאיות לעילא ולעילא בחריפות מעודנת שממש באו לי בטוב. התלווה אליהם סלט ירקות טרי שכלל: כרוב אדום, צנון, קולרבי, נבטים ובוטנים בויניגרט תאילנדי. אחי לעומת זאת הלך על הכנפיים buffalo wings ששחו ברוטב מרינאדה חמוץ מתוק, ובנוסף, היו פריכים מבחוץ ורכים מבפנים-כמו שצריך.

מאוחר יותר, באתר המסעדה התוודעתי לעובדה שהבשר מיושן במסעדה וזו הסיבה כנראה לאיכות ולתמחור הגבוה במקצת.

מכיוון שידעתי שהחלק הכבד והעיקרי עוד לפנינו, הייתי חייב למתן את הבולמוס באמצעות לגימה מכוס יין. המלצרית ששירותה היה פנטסטי וללא שום דופי, לא במתינות, לא במרווחים בין המנות ולא ברמת העמסת הפרטים לתיאורי המנות, הציעה לנו יין "גוש עציון-נחל הפירים" בציר 2005 שהפתיע אותי בטעמו האלגנטי והלא כבד בעליל.

העיקר, הכוונה

מכאן, הדרך כבר הייתה סלולה למנה העיקרית. ובנינו, רק מההיצע בתפריט אפשר היה בקלות לאבד את ההכרה אם לא יותר מכך.

אני הלכתי על סטייק סינטה קלאסי 300 גר´ היחידה, ברמת גימור medium שכל מילה שלי רק תגרע מעוצמת החוויה. למעשה, גם בעת כתיבת מילים אלו, ימים מספר לאחר החוויה, קשה עליי מלאכת הריכוז כשאני מנסה לשחזר את הוריקן הטעמים שהתלווה לכל ביס וביס.

אחי הלך על חזה עוף על הגריל ברוטב מרינדה ועשבי תיבול, שבא בשתי חתיכות עסיסיות שבקושי ובעמל רב באו אל קרבו.

כתוספות גיוונו עם תפודים אפויים, אורז בר (מיקס של אורז לבן רגיל ואורז בקליפתו) ומקלוני צ´יפס.

את רתיעת מלתעותיי (הרפואית בלבד) מקינוחים מסוכרים אתם בטח מכירים. כך שמלאכת הציון הוטלה על כתפי אחי. סופלה שוקולד אמיתי, לא עוד מאפין דלוח של "אחווה" בשקל, עם מילוי ממרח שוקולד מחתרתי ולא מעורר. הטריות כמו גם עבודת היד ניכרו היטב בצלחת שהונחה לפניו. ההנהון החוזר בראשו אישר את השערתי. מושלם.

ארטמיט: כשר למהדרין גלאט בהשגחת הרבנות ר"ג, בשרים הרב לנדא והרב מחפוד

ז´בוטינסקי 1, רמת גן

טלפון: 7526222–03

פקס: 03-7526223

שעות הפעילות:

א - ה 12:00 - עד לקוח אחרון

מוצ"ש עד - עד לקוח אחרון

חדר אירועים פרטי עד 60 סועדים במקום.