ללום על רקע הנתונים - מה שלא ידעתם על 'עתירת הסמינרים'
ללום על רקע הנתונים
אאא

זו אינה עתירה, זהו כתב אישום, וכמו ראיון של אריה דרעי, הפתיחה עמוסה בציטטות לא שגרתיות מדברי מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל: "הנני לבקש סליחתו על אשר אני בא להכביד עליו בעניין מה שזה כמה שנים שמנהלי בתי הספר ממעטים לקבל תלמידים מבני עדות המזרח, ולדעתי זה אסור על פי דין כי אין דוחין נפש מפני נפש, ולזה אני מבקש מכבוד תורתו שימסור להמנהלים בלי שום תירוצים ואמתלאות שמחויבים לקבל תלמידים מבני עדות המזרח. ואני כותב זה בתורת הלכה ופסק הלכה שאין לנטות מזה". 

'עתירת הסמינרים' כבר מוכנה. אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, היא תוגש ביום חמישי, השבוע. כניסתן של בנות מזרחיות אל מאחורי חומות הסמינרים תוכל לעלות על סדר היום, רק אחרי שהנשיא המזרחי יינעל בין חומות הכלא והכותרות יתפנו.

העתירה, שנחשפת כאן לראשונה, היא מעין 'סיפור תולדות ההפליה'. היא מגוללת מאורע אחר מאורע ובונה נדבך אחר נדבך, את היווצרותה של ההפליה העדתית, החל מ'בית יעקב' הראשון של שרה שנירר ע"ה. גם שם לא למדה אפילו בת מזרחית אחת לרפואה.

מנהלי סמינרים אשכנזיים, הביעו לאחרונה תמיהה לנוכח החרפת התבטאויותיו של יו"ר ש"ס אלי ישי. "מה העניין שלו להקצין את השיח?", שאל השבוע מנהל סמינר ירושלמי, נשוא פנים: "כשהוא מדבר על הוצאות בנותיו מהסמינר למה הוא מתכוון?".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לזה בדיוק הוא מתכוון. אלי ישי ידע ש'עתירת הסמינרים' היא עניין של זמן ונערך בהתאם. הוא הריץ את 'חוק הסמינרים' (שיהפוך לחוזר מנכ"ל, לאור התנגדותו של סער להליך החקיקה), החריף את התבטאויותיו, תוך שהוא מתחייב, לראשונה, להעביר את בנותיו לסמינרים ספרדיים "אם תיזרקנה", והפגיש את שר החינוך גדעון סער עם חברי ועדת החינוך של ש"ס. הכל כדי שיוכל לומר, בהגיע רגע האמת, כי הוא את שלו כבר עשה. הוא התריע, הזהיר ותיעד בפרוטוקול. נשמע מוכר.

בנות האצולה

מסכת טיעוניהם של 'העותרים מעמנואל', עורכי הדין אביעד הכהן, ישעיהו אברהם ויואב ללום, פרושה על פני כארבעים עמודים. נגד ארבעה גופים מוגשת העתירה: שר החינוך, משרד החינוך, האגף המוכר שאינו רשמי והרשויות החרדיות (ירושלים, בני ברק, ביתר עילית, מודיעין עילית).

ממדי ההפליה לא מפילים מהכיסא. אין בעתירה סנסציות וחידושים, אבל יש בה ריכוזיות יתר של נתונים, סיפורים וציטוטים המעידים על הבחנה ברורה בין 'אונזערע', לבין "נישט פון אונזערע" (ומי שאינו מבין את השיח, בל ינסה לשלוח את בתו לסמינר אשכנזי).


האפליה על-פי ללום

מוצגות שם עדויות על "תופעת ה'ראש תמורת ראש', 'ראש ספרדי' תמורת 'ראש אשכנזי', כדי לשמור על המכסה ה'מקודשת' של 'מקסימום שלושים אחוזי מזרחיות"; מדובר שם על משחק מכור שבו אפילו ועדת הערר של משרד החינוך משתפת פעולה ומחליטה במעמד צד אחד (הצד של ההורים, הוא הנעדר, כמובן); מצוינת שם תופעת ועדות הרבנים נטולות הסמכויות ומקוצצות הכנפיים; עולה שם לראשונה, סוגיית איוש משרות הניהול הבכירות בחינוך העצמאי, הנתונות כולן בידיים אשכנזיות. בעניין הזה לפחות, אי אפשר לטעון לחוסר שוויון בין הרשת האשכנזיות למקבילה הספרדית.

יש בעתירה פרקים שיגרמו לבכירי ש"ס לזוע בכורסותיהם באי-נוחות. בעיקר הפרק הנוגע ל'בנות האצולה': "גם כיום, בלחצם של גורמים פוליטיים, בעיקר מקרב תנועת 'ש"ס' והקרובים לצלחתה, בוחרים הסמינרים האשכנזיים לקבל לשורותיהם רק מתי מעט בנות מזרחיות, ובלבד שאלה, כולן או רוב-רובן, הגיעו ממשפחות 'אצולה' ספרדיות. כך, למשל, זכו רוב בנותיהם של השרים והח"כים מטעם ש"ס ללמוד בסמינרים היוקרתיים, ואילו בת שאינה משתייכת ל'משפחת אצולה', נדונה ללמוד במוסדות מסוג ב' וג'". את 'נסיכות' ההנהגה הרוחנית, אפילו העותרים פורצי הגדר חוששים מלה?כיר. בשביל זה יש את גפני.

אם שאלתם את עצמכם מדוע מתמקדים העותרים רק בגיל העל-יסודי, התשובה לכך ניתנת בגוף העתירה, ובנוגע לכך, דומה שגם 'אונזערע' - רבים מתוכנו (מנחם לייזר מוזס, ולא רק), יחתמו על כל מילה.

ההבחנה הינה, בין ההפליה הקיימת בגיל העל-יסודי, כאשר "הסמינר שבו למדה הבת קובע את 'מעמדה' בשוק השידוכים", לבין הנורמליזציה הקיימת בגיל היסודי: "לא קיימים כמעט מוסדות 'ספרדיים' לבנות בגילאי בית הספר היסודי, כך שכל הבנות – אשכנזיות וספרדיות, לומדות זו לצד זו בבתי ספר המשתייכים בעיקר לרשת 'בית יעקב'. אכן, משמגיעה הבת ה'ספרדייה' לכתה ט', נגזר עליה – אך ורק בשל מוצאה העדתי – לעזוב את חברותיה משכבר הימים לספסל הלימודים מבית הספר היסודי, ולנדוד ל'ארץ גזירה'".

החטא הקדמון

גם על הפרק הבא שפוטר, משום מה, את האגף החסידי מאחריות, מוזס היה חותם בעיניים עצומות: "הקמת הסמינרים החסידיים בשנת 1989, עקב מחלוקת פוליטית פנימית בתוך 'אגודת ישראל', יצרה 'גטאות' כפולים ומכופלים: סמינרים שלא רק שמאה אחוז(!) מתלמידותיהם הן אשכנזיות, אלא כאלה המסווגים לפי החסידויות השונות: גור לחוד, ויז'ניץ לחוד, בעלזא לחוד, וכיוצא בהנה. עם זאת, דווקא במוסדות אלה החלוקה העדתית נעשית מרצון ולא מאונס: הבנות הספרדיות אינן מעוניינות ללמוד בבתי ספר אלו הדורשים ציות לנוהגי החסידות, מנהגיה ורבניה. אכן, במשפחה ספרדי? שנמנית עם בני החסידות (ומדובר במקרים נדירים למדי), הבת תתקבל לסמינר של החסידות ללא קושי מיוחד".

העותרים מצטטים דברים בשם אומרם. הבעיה היא שהם משלבים אותם בחלק הלא נכון של הפאזל – מה שנקרא בעגה הש"סית: מוציאים מהקשרם את דברי מרן.

בראש העתירה הם מביאים את דברי מרן הגראמ"מ שך זצ"ל נגד ההפליה, מבלי להזכיר שהדברים כוונו לאותם סמינרים חסידיים שהם פוטרים מאחריות מוחלטת: "באתי בזה להביע צערי על מה ששמעתי ופורסם בעיתון שעומדים לפתוח בית יעקב מיוחד לחוג מסוים, ולדעתי זה ההתחלה של הרס בתי הספר בית יעקב, דבר אשר היה מקובל על כל החוגים בהסכמת כל גדולי ישראל עוד בחיי החפץ חיים זצוק"ל ובחיי גדולי האדמו"רים זצוק"ל. ועתה באים להניף גרזן על כל החינוך הקדוש הזה. ואם יש צורך להוסיף עוד בית ספר יפתח אבל בלי שום לוואי, כי זוהי פרצה לפתוח לעוד ועוד אנשי? שחושבים שהם מקופחים, ולדעתי בזה יהרס כל מערכת החינוך העצמאי, ובלי החינוך אין טעם בכלל לאגודת ישראל".

אבל העותרים, בלהט המתקפה האנטי-ליטאית, לא מדייקים בזוטות והופכים את החטא הקדמון – הסמינרים החסידיים – לתפוח עסיסי שאין בו מתום.

עותרים מספרים על עצמם

דברו אלינו במספרים. הנתונים שבעתירה מוכיחים כי מכסת השלושים אחוזים, כבר מזמן לא רלוונטית. היא אפילו לא בגדר המלצה (ראו הטבלה המצורפת). איך מוכיחים זאת ומפלחים בין אשכנזיה לספרדייה? הולכים ובודקים, לחומרא. ממש ספר ייחוסין של 'נוער כהלכה': "לצורך הקביעה 'מיהי ספרדיה?' נלקחו בחשבון – על הצד הבטוח - כל שמות המשפחה המסופקים, כהן ולוי, נספרו כמשפחות 'ספרדיות' על אף שייתכן כי חלקן הן בנות 'אשכנזיות' ולפיכך פערי ההפליה אף גדולים יותר מאלה שמוצגים בעתירה.

"כך, למשל, מתוך 9 כיתות בסמינר ירושלמי ידוע ורב יוקרה, בכיתה אחת רק 2 בנות מתוך 43 הן אולי 'ספרדיות', בכיתה שנייה 6 מתוך 39 הבנות הן אולי ספרדיות, בכיתה השלישית 16 מתוך 43 בנות, בכיתה הרביעית 15 מתוך 45".

יש בעתירה קיטורים למכביר, השאלה היא מה התכל'ס? העותרים מבקשים להדק את הפיקוח של משרד החינוך ולבטל את הנוהג הנפסד ולפיו בנות שנרשמות לסמינרים, תלויות בין שמיים לארץ עד לרגע האחרון. דרישותיהם האופרטיביות הינן:  להוציא צו ביניים האוסר על המנהלים לפתוח בהליכי רישום לסמינרים חרדיים לקראת שנה"ל תשע"ג, עד אשר תידון העתירה לגופה; להשעות מנהלים ולבטל את רישיונם של סמינרים שמפלים לרעה תלמידות ממוצא מזרחי או לחלופין – וכאן טמון העוקץ האמיתי - לקצץ את שיעור תקצובם.


חמי יואב. עו"ד ללום

בפרשת עמנואל טיפסו כל הצדדים על עצים גבוהים. זהו אינו המצב כיום. כשיגיעו לבית-המשפט הם עשויים לגלות כי מבחינתם, העתירה הזאת איחרה את זמנה. 'ועדות השיבוץ' שהוביל השנה גדעון סער, יהוו את הסולם שיאפשר לבג"ץ לרדת מהעץ. כאשר שר החינוך החצי-בוכרי יעמוד בבג"ץ ויבהיר כי המשרד החל באכיפת נוהל 'ועדות שיבוץ', בעוד תנועת ש"ס, תבהיר באותה נשימה כי היא פועלת בכלים חקיקתיים, יתקשו שופטי ההרכב הבג"צי, על טהרת האשכנזיות הבורגנית, לאמץ את בקשות העותרים. אז יכול להיות שבסופו של דבר, את מכתב התודה יצטרכו המנהלים האשכנזים, לשלוח בכלל לגדעון סער ולאלי ישי.

תורת מוישה

עם כזה סדר יום לא פלא שהאיש אושפז (בכפיה – במצוות רופאיו) לפני חודשים ספורים, למנוחת הגוף של ימים בודדים. גם עבור מוישה גפני, וורקוהוליק חסר תקנה, זה היה שבוע אינטנסיבי במיוחד שבסופו, אפילו עמית פוליטי ממפלגה-אחות שאינו מפזר מחמאות חינם, פרגן (בהסתייגות, ראה בהמשך):"ההישג של גפני בהורדת אחוזי הריבית על המשכנתאות ראוי לשבח", אמר אטיאס. אמור לי מי מפרגניך ואומר לך מה עשית.

בין ניסיון להוריד מסדר היום את 'חוק הסמינרים' (קראתם לפני רגע), לבין התמודדות עם מחטף מינויו של דיין ספרדי נוסף (הרב אלגברי) כחבר הוועדה למינוי דיינים (המשך יבוא), כשבתווך העברת תקציב בסך עשרה מיליוני שקלים לתלמודי התורה (הקרב בין המנהלים כבר החל. יש לקוות שהמעשר לפחות, יגיע להורים), מצא גפני את הפנאי להתעסק במה שהוא אמון עליו מתוקף תפקידו – העברת מסקנות דוח טרכטנברג בוועדת הכספים.

רגע. תיקון טעות. בניגוד לכל מה שקראתם ושמעתם, לא פרק המיסוי של דוח טרכטברג אושר השבוע בוועדת הכספים, אלא מתכונת שונה לגמרי, מנותקת מהמלצותיו של הפרופסור שסומן בוועדת הכספים באיקס אדום בוהק, מרגע שהוציא תחת ידו את הפרק האנטי חרדי – מהחדרת הליב"ה ועד לצמצום של חמישים אחוזים במכסת האברכים.

כשגפני קיבל לידיו את מסקנות דוח טרכטנברג הוא סימן לעצמו שתי מטרות: האחת, לעקר מתוכן את הפרק האנטי-חרדי, בלי לומר על כך מילה מפורשת. השנייה, להעביר את המסקנות עם שינויים משמעותיים, מנימוקים ענייניים טהורים, ולא רק כדי להראות לטרכטנברג ושות' מי פה בעל-הבית (למרות שגם זו מטרה ראויה בפני עצמה).

את מידת הסבלנות, המנוגדת לאופיו התזזיתי, רכש גפני במהלך הקדנציה הנוכחית כיו"ר ועדת הכספים. גם הפעם הוא חיכה בשקט-בשקט עד לרגע הגשת מסקנות המיסוי לאישור ועדת הכספים, ואז, רגע לפני שהמסקנות עלו על שולחן הוועדה, פתח בבליץ מהיר. בראשית השבוע, הבהיר גפני לאנשי האוצר כי את השינוי המבני הוא יוביל ויאשר בוועדה בתנאי שתיכלל בו הפחתה של אחוז נוסף בשיעור הריבית על משכנתאות לזכאים.

על רגל אחת, מדובר בשינוי משמעותי במערך הריביות לזכאי משרד השיכון. ערב השינוי שהתקבל השבוע, עמדה הריבית למשכנתאות לזכאים על הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן, בתוספת ארבעה אחוזים. בבנקים היו מי שכינו זאת: 'זכאות לגנוב', מה שהוביל לכך, שבפועל, רוכשי הדירות העדיפו לוותר על התענוג של 'משכנתא לזכאים', ולקחת הלוואה עם ריבית בנקאית, בנתונים עכשוויים עדיפים. כל זה הוביל לכך שהמשכנתא לזכאים הפכה לפיקציה ומשרד השיכון החזיר לאוצר מדי שנה, כמעט את כל המיליארדים שנועדו למימון המשכנתאות לזכאים. 

בא גפני ודרש, מהרגע להרגע, להפחית את הריבית לזכאים באחוז. לא ארבעה אחוזי ריבית, אלא שלושה. "אני מעלה את זה מחר להצבעה בוועדה", הבהיר גפני ביום ראשון לחברים מהאוצר והחגיגה החלה. יו"ר הקואליציה, אלקין, השתולל והבהיר שהקואליציה תתנגד.

"יש רוב גם בלעדיכם", התגרה גפני, והבהיר במקביל לפקידים המסורים (יתר על המידה) מהאוצר כי זה "או הכל או לא כלום. או שכל ההצעה שגיבשתם תרד מסדר היום, או שתקבלו את כל החבילה כולל ההטבות שאני דורש: שלושה אחוזי ריבית, תוספת למס הכנסה שלילי, והגדלת הפטור על ריבית חיסכון לגימלאים (למרות שגימל, הם בכל מקרה לא יצביעו).

ריבית והצמדה

הדרמה שייצר גפני, תפסה את בכירי האוצר ברגעים מתוחים של סגירת קצוות המו"מ מול המתמחים וראשי ההסתדרות הרפואית. "בוא לפה הרגע ונסגור סיפור", אמרו לו ראשי האוצר, בשידור חי, מבית ההסתדרות הרפואית ברמת גן. גפני הגיע, והמארח, יו"ר ההסתדרות הרפואית, ליאוניד אידלמן, הציע בבדיחות שיש בה שורש של רצינות, להפקיד בידיו גם את המו"מ מול המתמחים. "שב פה ותעזור לנו, אנחנו בינתיים נלך לארגן לך ארוחה גלאט-כשר".

גפני ויתר. סעודה גלאט-כשר? גם צלחת מרק יומית במזנון הכנסת, היא יותר מדי בשביל האיש שעבודתו – סעודתו. כמו ליצמן בבריאות, הוא עוסק אך ורק בענייני ועדתו. ההצעה שהוא שמע מבכירי האוצר בלילה שבין ראשון לשני, הייתה להחיל את הפחתת המשכנתא רק על רוכשי דירות מאוכלוסיות מצוקה ומשפחות ברוכות ילדים (או בעגה המקצועית: כאלו שעומדים על דירוג של אלפיים נקודות).


משה ידבר. ח"כ גפני

לא סוס מלחמה כגפני ייפול בפח. את התרגיל שמנסים החבר'ה מהאוצר לעשות לו, הוא קלט מיד: הם יאלצו אותו, בנופת צופים, להסתפק בדאגה למשפחות ברוכות ילדים, וידליפו באותו רגע, כותרות שחורות משחור על עיסוקו האובססיבי של יו"ר ועדת הכספים בענייני מגזרו. כך בדיוק זה עובד. תשאלו את אטיאס שחווה זאת על בשרו השבוע, בטורו של יאיר לפיד שנכתב מפיהם של פקידי האוצר, מבלי שלשר השיכון ניתנה זכות התגובה (בשביל זה בדיוק צריך פה דחוף את 'חוק ההשתקה').

"לא יקום ולא יהיה. אני דואג לזוג הצעיר מחולון, לא לזוג החרדי מבני ברק", הבהיר גפני, "אתם יודעים מה הכתובת שלי, תחזרו אלי עם תשובות ברורות", הוא הבהיר. והם חזרו. בצהרי יום שני, בתמיכה מאולצת של האוצר, עבר בוועדה פרק המיסוי, מלא-מלא, כמעט עם כל התוספות הנלוות שגפני דרש מראש. אז נכון, החברים הערמומיים מהאוצר הכלילו בהחלטה הוראה הקוצבת את הפחתת הריבית למשך שנה בלבד, אבל גפני, יהודי מאמין, מעריך שגם בשנה הבאה הוא יכהן כיו"ר ועדת הכספים, ובינתיים, יסתפק בדיווח של האוצר לוועדה, מדי שלושה חודשים, על העברה בפועל של?המשכנתאות לזכאים. זה מה שנקרא: להחזיק אותם קצר.

היידה ביבי

כדי להכות בסלע ולהוציא מים צריך גם טיפת מזל. הלך למוישה קלף משוגע וגשמי ברכה של מזל הומטרו על ראשו, השבוע. העובדה שלשכת ראש הממשלה עסקה עד מעל לראש בדבר אחד ויחיד – הקדמת הפריימריז לראשות הליכוד, נפלה לידיו כפרי בשל.

לא סילבן שלום עמד לנגד עיני נתניהו – אותו הוא יאכל בלי מלח בכל סיטואציה. מה שנתניהו רצה להשיג במהלך הקדמת הפריימריז, זהו הקונטרול. את קלף הקדמת הבחירות הוא ישמור צמוד לחזה, כאשר הוא זה שיחליט, אם ומתי להניח אותו על השולחן ולנצח את המשחק (אולי אחרי מאורע ביטחוני רב משמעות – כפי שהעריכו השבוע, בזהירות, גורמים בלשכת רה"מ). לצורך זה, לקח נתניהו הימור מחושב כשהוא יודע שמכאן ואילך, כל אחת מהשותפות הקואליציוניות תחליף דיסקט ותתחיל 'לחשוב בחירות'.

את גפני זה לא מעניין. אין לו פריימריז כמו לליכודניקים, וגם לא יו"ר בדימוס על הראש כמו לש"סניקים. מקומו מובטח והבאים אחריו ברשימה – שיסתדרו. השבוע הוא ניצל את המומנטום, כדי לשחק את המשחק עד תום ולקחת את כל הקופה. בדיוק על שבועות כגון אלו הוא חלם, כשנכנע לדין התנועה ולקח על עצמו את ראשות ועדת הכספים.