דרמה הלכתית: הרב זלמן נחמיה גולדברג, מבכירי הדיינים, חזר בו מפסק הדין שניתן לפיו אישה שבעלה נמצא בתרדמת ומוגדר כצמח, תוכל להינשא וכי היא אינה עגונה. הרב פסק כי האישה אינה יכולה להינשא מחדש וכי היא נשואה לכל דבר.
הראשל"צ, הרב יצחק יוסף, נשיא בית הדין הרבני הגדול והרב הראשי לישראל, סירב להצטרף לפסק הדין התקדימי, כמו גם מספר דיינים חשובים נוספים. עם זאת, הדיינים פסקו בלעדיו, כשהם מסתמכים על אסמכתאות מהרב צבי פסח פראנק ומוסיפים אסמכתאות מעשרות מקורות אחרים.
במכתב הדרמטי בו חזר הרב מפסיקתו, כך לפי מקורביו ותוכנו, המתפרסם הבוקר (ראשון) ב"הארץ", נכתב "משנתפרסם פסק הדין של בית הדין צפת בדבר ההיתר לזכות גט לבעל מחוסר הכרה ועשו מעשה וניתן הגט לאשה על ידי הבית דין, הנני להודיע שכל מה שדיברו עמי בעניין לא היה אלא פלפולא בעלמא ולא נאמרו הדברים למעשה. וגט זה אסור היה לעשותו כלל ואינני מסכים לזה ולא לכך שכתבו בשמי שהסכמתי לעניין".
מקורבי הרב הסבירו כי הוא חזר מהצטרפותו לפסק הדין עליו חתומים שאר הדיינים מבית הדין, משום שפסק הדין פורסם בתקשורת בניגוד לסיכום אליו הגיע , לפיו חל איסור על פרסום פסק הדין שמא ייתפס כפסק דין תקדימי לעגונות נוספות הנמצאות בהליך דומה. סיבה שנייה, כך לפי מקורביו, הדיינים לא עמדו בהתחייבותם להביא רב בעל אישיות בכירה בעולם הרבני שיחתום על פסק הדין.
עו"ד בתיה כהנא-דרור, מנכ"לית ארגון "מבוי סתום" שייצגה את האשה, אמרה בתגובה ליאיר אטינגר ב"הארץ": "מבחינתנו אין שום עוררין על פסק הדין שיצא מבית דין רשמי במדינת ישראל. האשה תוכל להינשא בכל מקום שתרצה".
הדיינים ציינו אז כי פסיקתם הובאה גם לפני מרן הרב עובדיה יוסף בסוף ימיו, אבל מפאת מצבו הבריאותי לא זכו לתשובה. יחד עם הרב לביא, ישבו והחליטו על פסק הדין הרבנים חיים בזק ויוסף יגודה.
בפסק הדין כתבו הדיינים כי "על יסוד החומר שבפנינו ושמיעת חוות הדעת הרפואית, הגענו למסקנה ברורה שאין בה ספק - הבעל במצבו הנוכחי אינו כשיר לחלוטין לכל סוג של תקשורת עם הסובב אותו, אינו מודע ואינו מבין ברמה המינימלית והבסיסית ביותר אף את צרכיו הבסיסיים שלו".
בעקבות כך, החליטו הדיינים כי האישה היא "ספק אשת איש", וחובותיה כלפי הבעל, המוגדר "שוטה", אינם מלאים.
בית הדין ניסה בתחילה להתיר אותה בטענה ל"פסילת קידושין", אך לאחר שמצא כי לא היה פגם בהליך הנישואין לא אפשר את התרתה על בסיס זה.
כאמור, הדיינים השתמשו בהליך של "גט זיכוי", המבוסס על "זכין לאדם שלא בפניו". בסיכום הדיון כתבו הדיינים כי "האמור מיוסד על ההנחה שבמקרה הנוכחי זיכוי גט הוא זכות גמורה עבור הבעל, זאת בהיותו מאושפז ומקבל את כל צרכיו ואין לו שום נפקא מינה אם הוא נשוי או גרוש. מאידך, בהסדרת הגירושים אנו מסירים בעיות קשות מהבעל, שאינו ממלא חובותיו לאשתו והיה בר חיוב גירושים".
למרות פסק הדין התקדימי, הדיינים מציינים כי "בשום פנים ואופן אין ללמוד מכאן לנידון אחר, שהבעל נתבע להתגרש ומסרב לתת גט, גם אם ללא ספק הגירושים הם זכות עבורו".
מיד עם פרסום פסק הדין נשמעה ביקורת חרדית. "פסק הדין הזה שווה כקליפת השום", התבטא אחד הדיינים
עו"ד דב הלברטל, הנחשב למקורבו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, נשמע נחרץ עוד יותר. "זו שערורייה ליברלית", אמר בשיחה ליאיר אטינגר בעיתון "הארץ". לדבריו, "אין צורך אפילו לקרוא את פסק הדין כדי להבין את זה. לא ייפלא שהרב אלישיב לחם נגד רבנים מהציונות הדתית שהם דיינים והנה אנחנו רואים תוצאה שהרכב של בני ציונות דתית מוציא תחת ידו פסק דין מרחיק לכת כזה".
"הרי הבעל הוא אדם חי, והאישה היא אשת איש. זה כבר מעבר למדרון החלקלק של הפקעת נישואין, מייצרים כאן פתרון קל לכל בעיותיהן של עגונות או של אומללות בחיי נישואין. לא היה פסק דין כזה למעט אולי פסק הדין של הרב גורן הממזרים (1972), לא היה פסק דין חמור כזה שמשחק לידי הליברלים. יכולות להיות לו השלכות חמורות ביותר", הוסיף הלברטל.