אני כותב את דעתי, מנקודת מבט חרדית. מנקודת מבט זו, אלו הם המושכלות הראשונים: האידיאולוגיה המתנחלת היא מורדת באומות, פרויקט משיחי של כוחי ועוצם ידי, מחבלת בשלום ויש בה אשמה בשפיכות דמים. הייתי מסכם את תרומתו של מפעל ההתנחלויות לאומה היהודית, בשלוש מילים – דם, יזע ודמעות. והם עוד אוהבים לדבר על אהבת חינם.
לאחר מושכלות אלה, אנמק את דברי: האידיאולוגיה של המתנחלים היא שכיבוש ארץ ישראל דוחה פיקוח נפש. עיוות ערכים יהודי זה, המציב את האדמה מעל האדם, הוא הגורם לכך שהמתנחלים הם הדבר הנפיץ ביותר במזרח התיכון, תוך סיכון האומה היהודית.
לכתבה הראשונה בסדרה: צריך להיכנע לחמאס עכשיו
לכתבה השנייה בסדרה: תהיו חרדים ותשתקו
כי לדידם, לעולם לא ייכון כאן שלום, עד כיבוש ארץ ישראל השלמה, ועד ההשלמה של אויבינו עם אתגר יהודי זה. בכל מקרה, לעולם לא יוחזר שטח מחבלי הארץ, גם תמורת שלום אמת. באידיאולוגיה מוטעית וקנאית זו, המתנחלים דומים, להבדיל, לחמאס, שאף הם אוסרים על ויתור חבל ארץ כלשהו מכוח דתם. גם במחיר מסירות נפש. אלא שהמתנחלים מוכנים לא רק למסור את נפשם למען ערך משיחי זה, אלא למסור גם את נפשותיהם של אחרים.
אידיאולוגיה זו יצרה שבר דתי אצל המתנחלים. הם שמו דגש על מצות יישוב הארץ, כערך מרכזי, המלהיב לגביהם הרבה יותר מלימוד תורה, והפנו לכך את כל המשאבים והעשייה. זו גם הסיבה שקיים חילון גדול בקרב המתנחלים. תופעה ההולכת ומתרחבת. כי דור המתנחלים החדש כבר נולד אל תוך חלום שמומש, עומד ניצב בפני ריק, ונשאר מרוקן מכל תוכן רוחני אחר. הוא כבר נולד אל החלום ושברו.
תפיסה זו של ארץ ישראל השלמה, מורכבת מיסודות משיחיים שביסודה האמונה כי עם ישראל מצוי בעיצומה של גאולה. גם משיחיות זו נוגדת בתכלית את התפיסה החרדית, המדברת על גלות בין יהודים, שהיא הגלות הגרועה ביותר, כי היא פוגעת גם בנפש ולא רק בגוף.
התמהיל המשיחי עם שכרון הכוח, העוצמה והלהט, מסוכנים בפני עצמם - גם מבלי להביא בחשבון את אידיאולוגית ארץ ישראל השלמה. ההיסטוריה היהודית הוכיחה את הנזק העצום שנגרם לאומה בעטיה של משחיות שקר. זה גם כר הצמיחה של אלימות הפושה בהם, ודי אם נזכיר את היישוב יצהר, נוער הגבעות והספר המכונן תורת המלך. משיחיות זו מסוכנת ברמתה הבסיסית ביותר ומביאה לידי שאיפה, מודעת או שלא מודעת, לכינון מלחמת גוג ומגוג, להשלמת המהלך הגאולי. זהו המקור האידיאולוגי להתנכלות המסוכנת למסגדים, הסכסוך המתמיד עם הערבים והרצון המתמיד לכיבוש.
המשיחיות והגאוליות משחיתים את אישיותם הדתית, ואצל חלקם, גם את האדם שבהם. כי ההימצאות בין רוב ערבי, והשליטה עליהם, מעודדת ומעוררת את האלימות שבאדם. האדם מאבד את אצילותו, עדינותו וצלם האלוקים הנשגב שבו. כל אחד מאיתנו שיתיישב שם, גם אם קודם לכן היה איש המעלה, עתיד להשתנות. בתחילה, ילד ערבי קטן יקלל אותו. הוא לא מגיב. למחרת שני ערבים יורקים עליו. אז הוא מחזיר. מחרתיים זורקים עליו אבן. הוא הופך דוכן. הם עוקרים עצים. הוא יורה. וכך משתנה לו איש המעלה. מאצילות הנפש להשחתת הנפש. וזאת מבחירה.
איזה חלון ראווה דתי, משתקפים ממתנחלים אלה, כלפינו וכלפי העולם? מה רואים במסכי הטלוויזיה בארץ בעולם? יהודים דתיים שתמיד מזוהים עם אלימות. פוגעים ונפגעים. עם נשק על הכתפיים, סנדלים, עומדים על הגבעות. מחכים לאתגר האלים הבא. זה מה שרואים שם. חילול השם בהתגלמותו.
ההתנחלויות הם גם סיכון יום יומי של חיים. לא עובר יום ללא נפגעים. כפשוטו. לכל הפחות פצועים מיידויי אבנים. רק לא תמיד שומעים. דם ועוד דם. שנאה וזעם, הם הביטוי הרווח בתרבות המתפתחת בין קברו של גולדשטיין לקבר יוסף בשכם. זהו מרחב התודעה של המתנחלים. כל מאחז עם עשרה אנשים, נשמר על ידי פלוגה של חיילים. בבחינת תמות עם נפשי עם חיילים. זהו המערב הפרוע של הגדה המערבית.
בדרך של סיבה ומסובב, ניתן להדגים את אחריות המתנחלים לאירועי הדמים בחודשיים האחרונים. הם בודאי לא כל האשמה. חלק מהאשמה. הכול החל עם החטופים הי"ד. הם לקחו טרמפים, כי אין שם ברירה אחרת, בחשכת הלילה. אך הסתכנות זו היא דרך חיים שם. כי מה הם חיי אדם לעומת אדמה. הפעם, זה נגמר בטרגדיה. קל יותר למחבלים לחטוף בתנאים אלה. בסמוך לרוב הערבי. הרי המתנחלים הם בלוע הארי.
ואז החל המבצע בגדה. ואז רצחו נער ערבי. ואז החלו מהומות דמים. ואז החלו הטילים מעזה. ואז נהרגו שישים ושלושה חיילים. ואז החיים והכלכלה השתבשו לחלוטין. וכל השאר היסטוריה עגומה של הרג. הרי זאת אמרנו: מפעל ההתנחלויות הוא חבית של חומר נפץ. הנה הדוגמא. היא חלילה יכולה להיות גרועה הרבה יותר.
המתנחלים נחשבים לזרם האידיאולוגי השנוא ביותר, בעולם כולו. באמריקה, באירופה, מדברים רק על בעיית המתנחלים. יש כאלה שלא שמעו על מדינת ישראל, אך שמעו על המתנחלים. כשהערבים מציינים את המכשול הגדול ביותר לשלום, והדבר השנוא עליהם ביותר, הם אומרים מתנחלים. כי חלילה, אם אנחנו היינו נכבשים, והייתה באה קבוצה אידיאולוגית קנאית לגור בתוכנו, בהתרסה, באדנות, ביהירות, כמשניא, כמאיים, כדורס - איך שהיינו גם אנחנו היינו שונאים.
לא פלא שהיהדות שהם מייצגים, הופכת למעוותת. וכך זה ניכר אפילו בחיצוניות. ג'ינס וגרטל. פאות וטישרטים. הכל מורה על תסכול פנימי אדיר. חיפוש מתמיד ועצבני. תסכול המתפרץ גם בדרכים אלימות. גם מתוך רגשי נחיתות כלפי החרדים, לומדי התורה ואוהביה, החיים במסורת של השקפה ברורה ושיטתית.
כמה חיים נגדעו בגלל התנחלויות אלה. רק לאחרונה: הניצב משנה שנורה בערב פסח. החייל שנורה. התינוקת שנפצעה קשה מאבן. קודם לכן, משפחה שלמה ביצהר. שלושת החטופים. פצוע קשה בירי במנהרות. זה לא הכול. ומה התועלת בכל זה? מה התמורה? רק דם הנשפך למען אידיאלים מעוותים.
כי הרי מי שמורד באומות, הגמרא בכתובות אומרת שחלילה כך יקרה. זה התחיל עם קומץ צעירים משיחיים שגררו אומה שלמה, באופן בלתי חוקי. נגד חוקי המדינה. נגד החוק הבינלאומי. העיקר, גאולה ומשיח. כמה סבל עם ישראל ממשיחים אלו, המתגלמת היום בהם.
ומה צומח שם? זה לא רק נוער גבעות. זה כבר לא נוער שוליים. זה כבר בלב ליבו של המגזר. הרי גם האידיאליסטים, העולים על הר הבית, וכמעט שמבעירים את העולם כולו, גם הם משם. עוד סוג של מרד. גם הפעם, נגד ההלכה. כי הרי בתקופה המשיחית, ההלכה נסוגה. והיריקות והמכות עם הערבים, בדרך חזרה מעצרת התפילה בכותל, או במצעד הדגלים, האם בריונות זו היא רק נחלתם של נוער הגבעות? ודאי שלא. זו תחילתה של נורמה. כך יקימו עלינו את כל העולם. כך תקום מלחמת גוג ומגוג המיוחלת. כך תהיה הדת היהודית שנואה בכל העולם.
המתנחלים התנגדו להסכמי השלום עם מצרים ועם ירדן. הם הרי בכלל חזו שהעיר ימית לא תפונה לעולם. לעולם,לעולם לא תפונה. כי הרי חזון משיחי לא ניתן לניפוץ. הם גם הטיפו לכבוש את צור וצידון. רק נתאר לעצמינו, אם היינו נשמעים למתנחלים, באיזה מרחץ דמים הייתה האומה היהודית שרויה.
ומה תוכנית השלום שלהם? לספח את השטחים עם מיליוני הערבים שבהם. ואז והיו לך למס ועבדוך. או במקרה האחר, הם יהיו אזרחים. מדינה מתנחלת זו תקרוס, כמו שהוכיחה ההיסטוריה ביחס לכל מדינה בעלת ריבוי אתני. אך הם הרי ששים אלי קרב. ראינו זאת במבצע הנוכחי בעזה. מהרגע הראשון, הם המדרבנים לכיבוש ומיטוט. המיליטנטיות העברית בהתגלמותה. אימפראטורים. זו טיבה של אידיאולוגיה חפה מכל פוליטיקה ריאלית.
מאז מלחמת ששת הימים ועד היום, רוח האומות והאומה היהודית השתנו לחלוטין בכל הקשור לרעיונות מדיניים. המתנחלים נשארו הרחק מאחור. מאובנים אידיאולוגית. כאותו חייל שמצאו בג'ונגל, דרוך לקרב, שלא ידע שהמלחמה העולמית נגמרה.
ולא עסקנו במחיר הכספי האדיר שגובה האידיאולוגיה המתנחלת. מיליארדים שנשפכים אל תוך התוהו של המפעל המשיחי. תקציבים שאילו הופנו אחרת, היו מצילים חיים, במקום לקחת, היו מביאים לרווחה, במקום לצער קיומי. נודה ולא נבוש, שבאמצעות תעמולה ומניפולציות, הם הצליחו אפילו להשתלט על התודעה החרדית. גם על כך קשה לסלוח.
לבסוף, צר לי (באמת) על ההכללה הבלתי ראויה שבכתיבה זו, על הנימה האידיאולוגית הקשה (בפירוש, לא אישית), שעלולה לפגוע ברבים. אעידה בי כי הדברים הנכתבים אינם מונעים מרגשות שנאה ונקמנות, חלילה. אלא שמדובר בפיקוח נפש של רבים, בסיכון חיים תמידי של אנשים ותאור מוטעה לחלוטין של ערכי היהדות – ואז, באה אמת עגומה וחשובה זו, וגוברת על רגשות הצער המתבקשים, כי היא לעולם תהיה אהובה ויקרה יותר.