פסוק אחד במשלי אומר: "אל תען כסיל כאיוולתו פן תשווה לו גם אתה" (כ"ו, ד') ופסוק אחר במשלי אומר: "ענה כסיל כאיוולתו פן יהיה חכם בעיניו" (שם ה'). שואלת הגמרא במסכת שבת דף ל' ע"ב, ושואל גם המדרש במשלי פרשה כ"ו – מה פשר הפסוקים הסותרים? לענות או לענות לכסיל?
בגמרא ישנם תירוצים שונים, אך במדרש מבואר, שאם נראה לך שהכסיל הולך לנצח בטענותיו האוויליות, ראוי לך לענות לו כגמולו, פן ייפגע כבוד חכמים. אבל אם נראה בעליל שדבריו הם דברי כסילות ממש, רק בושה היא לענות לו.
הנה לפנינו אדם שרואה את ברסלב כחסידות קלילה, בלתי מחייבת, ואת קברו הקדוש של רבי נחמן מברסלב כמרכז חליפות, רחמנא ליצלן מההשוואה. אדם שרואה את ברסלב ככת משיחית שמנצלת את פסיכולוגית ההמונים, ואת הנסיעה לאומן - כאקסטזה ובילוי ברשות התורה.
ולא נחה דעתו עד שתלה בוקי סריקי בגדולי ישראל כהגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף שכאילו ראו בברסלב, המתחדשת כלשונו, סרך עבודה זרה, לא פחות ולא יותר! כך שהיה לי ספק רב בטרם החלטתי להגיב, אם אישיות בעל דעות חריגות כמו של הלברטל, נכנסת תחת הקטגוריה של "אל תען כסיל" או של "ענה כסיל".
לבסוף, גבר השיקול של התועלת מול הנזק שאמור לגרום הלברטל בשעה שרבבות יהודים מתכוננים בסילודין להשתטח על קברו של רבי נחמן, ככתוב בשולחן ערוך שנוהגים להשתטח על קברי צדיקים בערב ראש השנה, וכפי שדיבר רבי נחמן כמה שבועות לפני פטירתו, כמה חשוב להיות אצלו בראש השנה עצמו.
ובכן, מגיע אדם שלא קרא, ואם קרא לא שנה, ואם שנה לא הבין את ספריו של רבי נחמן, ומביע דעה על ממשיכי מורשתו הקדושה של רבי נחמן, שאת כל יהדותם הם חבים לו. מדובר בציבור נכבד מאד, חובק זרועות עולם, מכל גווני הקשת היהודית, מכל החסידויות והחוגים, מליטאים עד אנשי מזרחי, מספרדים עד קנאים מסאטמר, שהודות לרבי נחמן ותורתו הם נשארו נאמנים לה' ולתורתו - ואילו בעיני הלברטל זהו ציבור שמורכב ברובו מבעלי תשובה, ממחפשי דרך, וסתם מתוסכלים וסקרנים, שמיום אחד למשנהו רק החליפו בגדיהם וכבר נותנים הוראות לליטאים, לחסידים ולכלל היהדות החרדית.
אם זו איננה שנאה עיוורת לתנועת התשובה כולה שלברסלב יש בה את חלק הארי, מהי שנאה עיוורת? רק הצעה קטנה לי למר הלברטל: במקום שישלח את חסידי ברסלב לפריז בראש השנה, מוטב שיסע הוא פעם אחת לאומן ויראה במו עיניו איזו השוואה אווילית עשה בין אומן לפריז רח"ל.