הרב שלמה עמאר עם מרן הגר"ע יוסף - 'המשפחה הלוחמת' תחת מתקפה
הרב שלמה עמאר עם מרן הגר"ע יוסף (צילום: מאיר אלפסי, כיכר השבת)
אאא

רשמו לפניכם את השמות: יעקב ליצמן, מאיר פרוש, מנחם לייזר מוזס, ישראל אייכלר, אריאל אטיאס, אלי ישי, אמנון כהן, יצחק כהן, אברהם מיכאלי ויעקב מרגי.

בלילה שבין שני לשלישי, החברים הללו, שכולנו שלחנו לכנסת, היו חייבים להימצא במשכן, מוכנים ומזומנים לרוץ למליאה ולהצביע נגד הממשלה, אבל במקום להישאר ולעשות את העבודה, הם פרשו ועשו לביתם.

על סדר היום הונח אחד מהחוקים היותר שנויים במחלוקת: החוק להסדרת התיישבות הבדואים בנגב. אותנו זה מעניין כמו חריש דאשתקד, אבל לביבי, עלה בבריאות להעביר את החוק בקריאה ראשונה ולהוכיח שיש ממשלה בירושלים.

יו"ר הקואליציה, יריב לוין, התרוצץ מיוזע. האיש שאיים רק לפני מספר שבועות באדנותיות, כי לתרגיל שעשה דרעי בהצבעה על הוועדה למינוי שופטים יהיה מחיר – מצא עצמו משגר שליחים שיסבירו כי החוק טוב למדינה, ועל ש"ס, לכל הפחות להימנע מהצבעה. "תקלטו. אנחנו או-פו-זיציה", השיב דרעי, באותו הגיה זכורה של "הם מ-פ-ח-דים".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הפחד הוא בן בית בלשכת רה"מ, אך למרות ריח התבוסה שעמד באוויר, הצליחה הקואליציה להיחלץ בעור שיניה ולהעביר את ההצעה ברוב דחוק של 43 מול 40. אין דבר מתסכל יותר מהפסד בנקודות, וכל מי שנותר בבניין, עשה את החשבון, גם בלי פקטור במתמטיקה: שלושה חברי כנסת בלבד חסרו לאופוזיציה כדי להנחיל לממשלה הרעה הזו, את הכישלון הגדול ביותר מיום הקמתה.

לכל ח"כ יש שם, ולכל שם יש תירוץ או קיזוז. אבל עובדה היא שכל חברי אגודת ישראל לקחו 'גימלים' ונעלמו. עובדה היא שרוב חברי סיעת ש"ס, יצאו לגמלאות ופשוט לא נכחו. היחידים ששמרו על נוכחות מלאה הם שלושת חברי-הכנסת של דגל התורה. היידה גפני.

מחלת הקזזת

שוו בנפשכם מה היה קורה אם רק שלושה מתוך עשרת חברי-הכנסת הנעדרים היו נותרים בבניין או בקרבת מקום, מגיחים מחדריהם כמו גששים בדואים, מצביעים נגד, ורק אז פורשים לעיסוקיהם, לשמחותיהם ולמשפחותיהם.

הקואליציה מדירת החרדים לא הייתה יודעת את נפשה מרוב מבוכה. זה לא קרה ובמקום להיכנס לצום י"ז בתמוז עם טעם טוב בפה, נכנסנו עם לשון צחיחה מרוב יובש אופוזיציוני.

 (צילום: )
שעת אור. סער בבית מרן הגראי"ל שטיינמן  (צילום: שוקי לרר)
הגדלה

אם ההצבעה הייתה מסתיימת בהפסד, היינו משיבים מעט לנתניהו, על כל הטוב אשר גמלנו: קיצוץ דרסטי בקצבאות הילדים, קיצוץ של 53 אחוזים בתקציב הישיבות, ועד כהנה וכהנה, בהתאם לחבילה התקציבית הכוללת קיצוצים כואבים שמתאימים לתקופת 'בין המצרים' ומטרתם המוצהרת הינה להפוך את חייהן של משפחות אברכים חרדים לבלתי נסבלים.

בשלב הזה צריך לעצור לרגע ולציין בהוגנות שלא כל הגזירות שוות. הדברים אמורים בעיקר, בנוגע לקולות הנהי והבכי שנשמעו השבוע מכיוונה של רשת מעיין החינוך התורני של ש"ס בעניינה של גזירה חדשה: התניה של תקצוב מוסדות הרשתות, ברישוי בפועל לכל מבנה ומבנה (המשמעות: הפחתת תקציב של עשרות מיליונים).

העניין הוא שבנושא הזה, המעיין נלכדה ברשת של עצמה. את התלונות ראוי שנגיש לא לשר החינוך פירון, אלא לפירומנים מתוכנו – אנשי רשת המעיין, שמעשיהם הלא חינוכיים תוארו בהרחבה, בדו"ח הביקורת של החשב הכללי.

צעד דרמטי נוסף שמתכנן המשרד בעקבות הדו"ח, אמור לפגוע בעצב הכי רגיש של המשפחה הספרדית הלוחמת. בעקבות הנתונים על העסקת 1,500 קרובי משפחה, ידרוש משרד החינוך מהרשת להעביר את המיפוי המשפחתי המלא של המועסקים בפועל, כאשר החל משנת הלימודים הבאה, כל מורה שיבקש להתקבל לעבודה, יציין בטופס מיוחד האם יש לו קשר משפחתי ולמי.

אז אולי דווקא מהגזירה הנוראה הזאת, ייצא משהו טוב, וזאת במידה ואילן היוחסין אכן ייגדע ועשרות בוגרות הוראה שלא זכו להיוולד למשפחות הנכונות תתקבלנה לעבודה.

נחזור לגזירות האמיתיות, אלו שמופיעות בתקציב המדינה ומטרתן לעקור לא רק את העשבים השוטים אלא את הפרדס כולו. איפה ביבי, נשאלת השאלה. ואם תאמרו, מה לנו כי נלין על האיש, שעל פי תיאורי הסובבים, מהלך כצל של עצמו ומשמש כנשיא של כבוד בממשלתו.

אז זהו, שכל התיאור הזה לא יכול לשמש כנסיבות מקלות לנתניהו. אם האיש היה רוצה, הוא גם היה עושה, כי לראש ממשלה, כמו לרופא בבית-חולים, עומדת תמיד האפשרות להקל על סבלו החולה הדואב, עם משככי כאבים.

שעון קיצוצים

שר הפנים גדעון סער, התקבל בסופ"ש שעבר בכבוד השמור לראש-ממשלה בבית מרן הגראי"ל שטיינמן בבני ברק. תפקודו מראשית הקדנציה, הוא אולי ההוכחה לכך, שגם תחת שומר אורוות כלפיד, אפשר להגניב כמה סוסים לחרדים.

סער הגיע לבית ראש-הישיבה, מלווה בראש עיריית בני ברק הרב אברהם רובינשטיין ובח"כ יעקב אשר. רק לפני קדנציה, בכובעו האחר כמזכיר מועצת גדולי התורה, זימן רובינשטיין את חברי ה'מועצת' לדיון לילי, באותו בית צנוע ברחוב חזו"א, נגד שר החינוך דאז, גדעון סער. ל'תיקון הכללי' גדול מזה, סער לא היה יכול לייחל.

אז איך זה שדווקא כשהחרדים נותרו בחוץ, סער נכנס פנימה? מה זה אומר עליו ובעיקר, מה זה אומר עלינו? שכאשר רוצים לשמר יחסים עם החרדים, בראייה צופה פני עתיד, אפשר לעשות זאת גם בממשלה מדירת חרדים.

סער לא היה מתקבל כפי שהתקבל בבני ברק, אלמלא הגיע עם נדוניה בכלל לא רעה והוכיח מרגע הקמת הממשלה, כי מי שרוצה לעזור – תמיד ימצא את הדרך. "בני ברק היא העיר הראשונה שבה אני מסייר כשר פנים", הוא אמר. ממש, הראשון שזיהה...

"לפיד תיאר בהתלהבות לנתניהו איך עמד על הדוכן ו'הכניס' לחרדים שודדי הקופה. ביבי שמע והתגלגל מצחוק". למתבוננים מהצד, הוא נראה מדושן, כמו אחרי אכילת נקניק הונגרי משובח. המסקנה של הנוכחים הייתה: זה לא לפיד אלא ביבי

גדעון סער שמאריך לנו את שעון הקיץ, כובד כדבעי, אבל ככל שזה נוגע לנתניהו עצמו, שעת-אור לא נראית בקצה החשיכה. הקיץ הזה, כולו קיצוצים.

"זה לא לפיד אלא ביבי", אמר השבוע ח"כ בכיר בדגל התורה, שסיפר איך לפני שבוע, אחרי שעמד על הדוכן והלם בחרדים אותם כינה "שודדי הקופה הציבורית", התבדח לפיד עם נתניהו בירכתי המליאה על חשבוננו: "לפיד תיאר בהתלהבות לנתניהו איך 'הכניס' למוזס, לגפני ולאטיאס. ביבי שמע והתגלגל מצחוק". ח"כים נאמנים לעדות מספרים, שנתניהו נראה מדושן, כמו אחרי אכילת נקניק הונגרי משובח.

המסקנה של הח"כ מדגל התורה, ולא רק שלו, שבסיטואציה הנוכחית אין לביבי שום עילה לפרק את החבילה. זו בהחלט לא ממשלת החלומות שלו, אבל כל האלטרנטיבות, הן חלום בלהות עבורו: "הדבר האחרון שחסר לו זה ללכת לבחירות ולהפסיד, או גרוע לא פחות - להקים ממשלה עם חרדים כשלפיד יושב באופוזיציה ושותה לו את הדם בקשית.

"הבעיה היא, שבצד שלנו, נותרו כמה תמימים שממשיכים לקנות את סיפורי המעשיות ולהאמין לתיאורי הסבל של נתניהו, על רצונו העז לראות את החרדים בממשלה. כל הסיפור הזה, הוא עוד תרגיל הונאה של האיש שלא מפסיק לשחק בנו ובינינו, על חשבוננו".

לכל זה, כאמור, היינו יכולים להשיב השבוע בפעולת תגמול, אבל ח"כינו האמיצים נעדרו מהמליאה. תשובת משקל אופוזיציונית לשבירת מטה לחמן של משפחות האברכים, אינה מצדיקה פספוס ארוחת ערב טובה בחיק המשפחה. אם היה מדובר בסוגיות שבציפור הנפש, כמו הצבעה על חוקי רבנות למיניהם, אף אחד מהמבריזים לא היה נתקף במחלת הקזזת.

בשם האב

עוד שבוע של קרב-רב עקוב מדיו עבר על כוחותינו. הבשורה הטובה היא שעד לי"ז אב זה ייגמר, בהוראת הבג"ץ שכפה את קיום הבחירות לרבנות-הראשית. הבשורה הרעה: חודש תמים עוד לפנינו.

את הצעד הנכון ביותר עד כה, עשה המועמד הראוי ביותר: הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן. צוואת אביו שגזר עליו שלא להתמודד, גרמה לו לפרוש מהמרוץ עוד לפני שהצטרף. אפשר לומר כי במותו, ציווה לו אביו את החיים.

האמת היא, שבשבוע שבו רב ראשי אשכנזי מכהן נתפס, ולא על דברי תורה, אין צורך לדרוש במתים כדי להבין, די להיאחז בחיים הטובים.

 (צילום: )
קסלס לך רב. אלקסלסי והרב בוארון עם חברי הגוף הבוחר הרבנים בדיחי ודיסקין

הרב גרוסמן נהנה כיום מכל העולמות: הוא אוהב ישראל בכל רמ"ח אבריו. במטבחיו, מתכוני-גורמה להתרמת נדיבים, כשהמנות הנדיבות מוגשות בסביבה סטרילית שרחוקה מרחק שנות (מגדל) אור מהסטנדרטים הקולינריים הנהוגים במטבחי בית התבשיל.

צודק הרב גרוסמן. מה לו ולצרה הזאת של כהונת רב ראשי, שנלווית לה אוטומטית פתיחת תיבת פנדורה? מה לו ולתסביכי הגיור? מה לו ולצקצוקי לשון מתחסדים על היותו מועמד לא-חרדי? למה לו פוליטיקה רבנית עכשיו?

נותרנו עם המועמד החרדי השני, הרב דוד לאו, ש'בשם האב' – עושה את המעשה ההפוך ומתמודד. הרב לאו ג'וניור, נראה בשלב זה כמי שעשוי ליהנות מההפקר ולהפוך למועמד החרדי המוביל.

נכון לרגע כתיבת השורות, בדגל התורה עדיין לא אמרו את המילה האחרונה: "המטרה שלנו היא 'רק לא סתיו'", אומרים בדגל, "ואם יתברר שלרב יעקב שפירא חובש הכיפה הסרוגה, יש יותר סיכוי לנצח את הרב סתיו מאשר הרב לאו שעדיין לא נעול על זהותו, נתמוך ברב שפירא בלי לחשוב פעמיים". בקצב הזה, הרב שפירא עוד יתראיין ויספר, שהוא בכלל חרדי...

גירוש ספרד 

עם כל הכבוד לאשכנזים, בסיפור הזה, הם השחקנים המשניים. הקרב האמיתי, מתחולל על זהותו של הרב-הראשי הספרדי, כשהיריבים הגדולים - אם לכנות זאת בעדינות המתבקשת - הם דווקא 'ראשונים-לציונים' שכהונתם מאחוריהם.

מי שעוקב כאן מדי שבוע אחר נפתולי העלילה אינו זקוק להקדמה. למען המצטרפים החדשים: בשבוע שעבר מצאנו עצמנו עם ראשון-לציון מכהן, הרב עמאר, שאיחר את רכבת החקיקה ולא יוכל להתמודד לכהונה שנייה.

מי שהותיר את הרב המכהן מאוכזב על הרציף היה נשיא מועצת החכמים, מרן הגר"ע יוסף, שממיטת חוליו כתב והסביר לרב עמאר, מדוע הורה להתנגד לחוק שאמור היה להביא להמשך כהונתו (המכתב המלא, בכתב ידו של מרן הגר"ע יוסף, מתפרסם כאן לראשונה. לגזור ולשמור).

ממיטת חוליו, ביקש מרן הגר"ע יוסף, באמצעות אלי ישי, שהרב עמאר יבוא אליו לתפילה. בחמישי בבוקר גילו בני הבית שהראשון-לציון הקדים להמריא לחו"ל. שחרית, בכוונה יתירה, הוא התפלל בדרך לספרד. מאז נעלמו עקבותיו, כאילו היה 'עד המדינה'

בשלישי שעבר, אחרי שקיבל את המכתב ליד ואת דרשת מוצ"ש על הראש, נכנס הרב עמאר למעונו של מרן הגר"ע יוסף והבטיח, כמו שאמר בשעתו מופז לנתניהו (להבדיל, להבדיל), לשים את הכל "מאחורינו". הוא התחייב לציית ולבחור בכל מועמד שיורה הגר"ע יוסף, וחתם בנשיקת נאמנות. על יד החכם, כמובן.

צפו: מרן הגר"ע יוסף מדבר על הראשל"צ הרב שלמה עמאר והרב דוד סתיו

כעת נחדל לרגע מלתאר את שטף המאורעות, ונדבר על סדרי העדיפויות בבית מרן הגר"ע יוסף. מה שברור: מרן מעוניין באחד מבניו. מה שעדיין לא ברור: מיהו הבן שיוכרז. כאן נכנסים לתמונה אנשי דגל התורה. רשמית הם אינם מתערבים בהליך הבחירה, אבל הרושם הברור שהם משרים הינו, שהרב אברהם יוסף, שעל בחירתו למועצת הרבנות הראשית, הטיל בשעתו מרן הגרי"ש אלישיב וטו, הוא 'פרסונה נון גראטה' מבחינת דגל התורה.

ועכשיו, נחזור לרב עמאר. אחרי שביקר בבית הגר"ע, אמר מה שאמר ושמע מה שרצה, שמעו בני הבית ברחוב הקבלן ברדיו, כמו כולם, את האיש הכי קרוב לרב עמאר, הלוא הוא הרב ציון בוארון, מכריז על מועמדותו.

הרב עמאר עוד הספיק לשבת לשיחה עם אחד מבניו של הגר"ע ולהסביר לו שהרב בוארון, בכלל עושה זאת על דעתו האישית. אבל גם בעניין הזה, נמצא חיש מהר האקדח המעשן, כשתמונות של המקסלס הלאומי, המלווה את הרב בוארון להחתמת חברי הגוף הבוחר ועושה נפשות, התגלגלו לבית ברחוב הקבלן. קבלו הצצה, גם אתם.

עוד לפני דליפת התיעוד המפליל, נתבקש הרב עמאר להגיע לבית מרן הגר"ע יוסף. הבקשה נשלחה ברביעי שעבר, ממיטת חוליו של הגר"ע יוסף, באמצעות אלי ישי. בחמישי בבוקר גילו בני הבית שלמרות התשובה החיובית שנתקבלה, הרב עמאר הקדים להמריא לחו"ל. שחרית, בכוונה יתירה, הוא התפלל בדרך לספרד. מאז הם מנסים להשיגו, אך עקבותיו נעלמו, כאילו היה עד המדינה.

בעודו שוהה בחו"ל זכה הרב עמאר בפיס, כשהיועץ המשפטי לממשלה הודיע, כי על רקע הנסיבות המצערות, הרב עמאר יבחר לא רק את חמשת מועמדיו לגוף הבוחר, אלא גם את חמשת מועמדי הרב מצגר. בעוד בני הבית ברחוב הקבלן מחפשים תקשורת אלטרנטיבית עם אחד מעוזרי הרב עמאר, התברר להם כי לאחרים, כמו סגן שר הדתות אלי בן דהן, הרב עמאר דווקא זמין.

רשימת נציגי הרב עמאר לגוף הבוחר הגיעה לידי בני הבית ברחוב הקבלן ועוררה חרדה. מרן הגר"ע יוסף אומנם נזקק השבוע לפרופסורים בעלי שם, אך בתחום הרפואה ולא בעולם המשפט. עם כל הכבוד לפרופ' אליאב שוחטמן (שעפ"י פרסומים זרים שהודלפו ל'קבלנים', סופח לגוף הבוחר על-ידי הרב עמאר), זהו השם האחרון שהחפצים ביקרו של הגר"ע, רוצים לראות ברשימה.

כל זה התרחש בה בשעה שאלקסלסי מסתובב ומחתים, מתרוצץ וחותר. בש"ס בטוחים שמטרתו הינה לא לאפשר לאחד מבניו של מרן הגר"ע יוסף להיבחר. אם יצליח למנות את הרב בוארון (בדיל הישן-נושן עם הרב סתיו), מה טוב. אם לאו, גם הרב שמואל אליהו יתקבל בברכה. לכל אחד יש את ה'רק לא' שלו.

בשם הרב

רבני 'המאפדל' המתנגדים לרב סתיו, עליהם דיבר מרן הגר"ע יוסף בדרשת מוצ"ש שעבר, היו עד כה בגדר 'רבנים אלמוניים'. והנה, לראשונה הם מקבלים זהות, פנים ואפילו מכתבים.

בחירתו של הרב מיכה הלוי לרבנות העיר פתח-תקווה, נחשבה להישג הגדול של הציונות-הדתית בשנים האחרונות. לדידם של המפ"דלניקים, זה היה תחילתו של השינוי המיוחל, כאשר רב חובש כיפה סרוגה, כבש את מקומו של רב ליטאי שחור משחור (השקפתית, כמובן), הגרב"ש סלומון זצ"ל.

 

 (צילום: )
"ברית בדים עם שונאי תורה". מכתבו של מרן הגר"ע יוסף לרב עמאר

 

בתוך הגוף הבוחר יש לרב הלוי השפעה לא מבוטלת. ראשית, יש לו את הזכות המוקנית, לשלשל מעטפה עם שמות הנבחרים. מעבר לכך, יש כמה עסקנים סרוגים, חברי הגוף הבוחר, שמתחשבים בדעתו, ובעיקר, ישנה עוד קבוצת רבנים, שמחשבותיה כמחשבותיו. הוא כותב, את מה שהם חושבים.

"תפקיד הרבנות בכלל ובפרט בימינו", זו כותרת המכתב שנשלח מטעמו לאחד מעסקני הבית היהודי, ששאל אותו בכתובים, "על הטעם להתנגדות העזה שיש בקרב רבנים בכירים בציבור שלנו למועמדות הרב סתיו למשרה הרמה".

התשובה של הרב הציוני-דתי, ששוגרה באמצעות מזכירו הרב ישי שוורץ, ומתפרסמת כאן לראשונה, היא פחות או יותר, מה שאומרים בש"ס ובדגל התורה: 'רק לא הרב סתיו'. אותה תשובה, אך עם נימוקים הרבה יותר ברורים, הרבה יותר ממלכתיים.

כמה מהמתמודדים על משרת הרב-הראשי, סיגלו לעצמם תכונה של זיקית-רבנית. אחד מהרבנים החרדים, אף הפליא לעשות כשהסביר כי הוא בכלל לא חרדי אלא דתי-לאומי. כיפתו השחורה, הסמיקה מבושה.

תשובתו של הרב הלוי, היא ההיפך הגמור של אותה פתלתלות מגונה. היא ישירה, אמיצה וכנה. התשובה רצופה בהשוואות תנכיות, דוגמתן ניתן למצוא בספרי ההגות של הציונות-הדתית - אותם ספרים שהדרתם מהיכלי בית-המדרש החרדים, הפכה לכלי ניגוח בידי עסקני הבית היהודי.

הרב גרוסמן נהנה כיום מכל העולמות: הוא אוהב ישראל בכל רמ"ח אבריו. במטבחיו, מתכוני-גורמה להתרמת נדיבים, כשהמנות הנדיבות מוגשות בסביבה סטרילית שרחוקה מרחק שנות (מגדל) אור מהסטנדרטים הקולינריים הנהוגים במטבחי בית התבשיל

הואיל ובשולי מדור זה לא נהוג לציין 'העלון טעון גניזה', נסתפק רק בשורה התחתונה: "תפיסתו (של הרב סתיו – א.ב.) לא יכולה להוביל את הרבנות הראשית לישראל. שם צריך לשבת אדם שיעמוד כעמוד ברזל שלא מתנודד כלל מרוח הציבור המבקש להיתלות בחבל אותו מושיטה הרבנות".

הרב הלוי מבהיר כי עמדתו זאת מבטאת את דעת רוב הרבנים הציונים-דתיים: "באופן מעשי, נכון להיום, רוב רובם של הרבנים המשמשים בפועל כרבני עיר, רבני שכונות ודיינים מתנגדים ומסתייגים מרצונו של הרב סתיו להיות הרב הראשי לישראל. הסתייגות זו תביא בהכרח לניתוק של הרב סתיו מרבני ישראל".

"ההתקפה של הרב עובדיה נגדי, חיזקה אותי והעניקה לי תמיכה של רבני הציונות-הדתית מקיר לקיר", צוטט כאן הרב סתיו לפני שבוע. מקריאת מכתבו של הרב הלוי, זה נראה יותר כמו ראש בקיר.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'