אאא

"תמיד יש אחד שרוצה גאווה, רק גאווה, שום דבר לא, הוא רוצה רק גאווה, גאווה גאווה, זה התחיל רק מגאווה. לא תחשוב שהוא ירא שמים, רק גאווה. מאה אחוז!!!" צעק ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א בהתרגשות ובכעס ניכר לאחר ששמע על אברך הטוען כי יכול למדוד מי לא ב'סגנון' של החיידר ולכן אין לקבל את בניה של אלמנה מסוימת.

 "אפילו שהוא אברך חשוב, אחשובע'ר יונגערמאן?" ניסה השואל - הרב שלום בער סורוצקין - מנהל חיידר 'עטרת שלמה' שבבית שמש, להסביר לראש הישיבה.

"הגאווה – הגרויסע בעל גאווה!!!..." השיב לו הגראי"ל מיניה וביה...

הקטע המדהים והמצמרר הזה, שנתגלגל לידנו בימים האחרונים, לא בא אלינו סתם כך - ללא מטרה. הוא אירע לפני כמה שנים, ומן השמים זימנו לידנו כעת את הזכות, ואולי אף את החובה, להראות לציבור, מהי דעת תורה אמיתית.

רגע אחרי פרשת החתימות התמוהות לאליאור חן, ושנייה לפני שאיבדתם חלילה את האמון ב'דעת תורה' לאחר גל של פרשיות ציבוריות תמוהות, חובה עליכם לצפות בקטע הוידאו הבא. לצפות, להבין מהי דעת תורה אמיתית. לצפות, ולהתחזק באמונת חכמים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

דווקא כעת, בשיאו של משבר חמור, אחרי סדרת חתימות מוכחשות, שמועות מביכות, ודיווחים מדאיגים על מעלליהם של אנשי החצר בבתי גדולי ישראל, זה הזמן להוכיח, כי המושג 'דעת תורה' עומד מעל לכל עסקן וגבאי, בעל אינטרסים, השקוע בשוחד עד מעל לראשו.

הפרשה בה עוסק המקרה הנוכחי, מוכרת היטב בציבור, ומן הסתם גם באופן אישי (וכואב) לחלק מן הגולשים כאן: סוגיית הקבלה לתלמודי התורה, או בשם בו הם מוכרים בציבור החרדי: ה"חיידרים".

 בשנים האחרונות, קמו במרכזי הציבור החרדי אברכים הדואגים לקבלת ילדים לחיידרים אך ורק מבתים ב'סגנון' שלהם. הוי אומר: זכאים ללמוד בחיידר אך ורק אברכים, רצוי שלמדו באותם ישיבות מסוימות, ועדיף גם כאלו שנראים בדיוק אותו הדבר.

ים של דמעות שפכו אמהות צדקניות ואבות ישרים והגונים בשנים האחרונות, כאשר 'זכו' לקבל את התשובה השלילית מהחיידר. "הוא לא בסגנון של החיידר" היה בדרך כלל ההסבר, בעיקר כאשר לא היה נימוק אמיתי כמו בעיית צניעות או יראת שמים, מאחורי השלילה.

'ועדות הקבלה' של החיידרים הללו, הפכו למוסד בפני עצמו. ברוב חשיבות היתה וועדת הקבלה (המורכבת בד"כ מכמה אברכים 'חשובים') מתכנסת, ומחליטה על גורל הנשמות. מי זכאי לקבל חינוך איכותי, ומי חלילה "אינו בסגנון".

כותב השורות חזה במקרה במו עיניו, בכינוס כזה של ועדת קבלה, כאשר האברכים חברי הוועדה הכינו לעצמם ערימת גרעינים שחורים לתעסוקה בזמן הדיון על נשמות ילדים... ועם התארכות הדיון, אף הורמו רגליהם על השולחן, כאשר הישיבה כולה הייתה רצופה בשחוק וקלות ראש. במקום לטבול קודם במקווה, הלכו הללו לקנות פיצוחים.

המקרה בו עוסק הדיון, נוגע אף הוא לפרשת קבלת ילדים לחיידר, כאשר אלמן מבית שמש, שילדיו כבר לומדים שם, ביקש לרשום גם את הילדים שעומדים להצטרף אליו, לאחר חתונתו עם אלמנה מבני ברק, אלא שכמה אברכים החליטו כי הוא "לא בסגנון".

הויכוח והלחצים היו קשים, והוחלט לפנות להגראי"ל שטינמן שיכריע בפרשה. וכפי הנראה, בקשו השואלים לשמוע את השלילה, בכל דרך: הילד חלש בלימודים, האמא קצת פתוחה, משוגנער, ובעיקר - שוב ושוב: "הם לא בסגנון".

והנה תמלול השיחה (מתורגם לטובת אלו שאינם דוברי אידיש):

הרב סורוצקין: "יש לנו כאן בבית שמש, זוג שהתחתן בזיווג שני, אלמן ואלמנה, ויש לאישה שבאה מבני 2 ילדים יתומים, והאבא (שיש לו כבר ילדים אצלנו בחיידר י.ו.)רוצה להכניס גם את הילדים שלה לחיידר כאן, יחד עם הילדים שלו"

הרב לוינשטיין (זצ"ל): אז למעשה הראש ישיבה אומר שהוא יקח את שני הילדים באותה כיתה?"

ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן: "יש להם ברירה אחרת?"

הרב סורוצקין: השאלה היא, האם זו אחריות של החיידר?"

הגראי"ל שטינמן: "אם זה החיידר היחיד מה תעשה? תגיד לו שיסע לאמריקה?"

הרב סורוצקין: "יש עוד כמה חיידרים בעיר"

הגראי"ל שטינמן: "זאת אומרת שאין עוד חיידר..."

הרב סורוצקין: "בגלל שהאבא מתעקש?"

הגראי"ל שטינמן: "אתה יכול להחליט שהוא כן והוא לא" (בין הילדים הכוונה י.ו.)

הרב סורוצקין: "זה בגלל שהאבא מתעקש..."

הגראי"ל שטינמן: "תשלח אותו לקומוניסטים (שם מחליטים מי כן ומי לא י.ו.), אבל הוא לא רוצה קומוניסטים"

הרב סורוצקין: "החיידרים האחרים הם חיידרים טובים, הם לא קומוניסטים"

הגראי"ל שטינמן: "זה קומוניסט. אצלו הוא קומוניסט"

הרב לווינשטיין: "הראש ישיבה חושב שבאמת צריכים להתחשב בזה? הוא משוגנער..."

הגראי"ל שטינמן: "הוא לא משוגע, הוא רוצה חיידר טוב. אתה לא רוצה חיידר טוב?! הוא יגיד שאתה משוגע. למה אתה לא משוגע והוא כן?!"

הרב סורוצקין: "אני יסביר לראש ישיבה, זו השאלה שלי: יש הורים שטוענים שהילד לא באותו הסגנון של החיידר, הוא בא מאמא שלו, והיא לא הסגנון של החיידר"

הגראי"ל שטינמן: "זה בעיה, המשפחה מסכנה, מה הם יעשו, שלא יתחתנו?!"

הרב סורוצקין: "אז מה זה נוגע לחיידר?"

הגראי"ל שטינמן: "הם יתחתנו, ויש להם ילדים, ורוצים ללכת לחיידר. מה זאת אומרת "לא האחריות של החיידר", אולי תשלח אותם לירח?!"

הרב לוינשטיין (צוחק): "הראש ישיבה, קונים כעת קרקעות על הירח..."

הרב סורוצקין: "אז מה הראש ישיבה אומר 'למעשה', אפילו שהילד יכול להזיק, שהוא לא בבדיוק הסגנון של החיידר, והילד הזה חלש בלימודים?"

הגראי"ל שטינמן: "הילד חלש בלימודים, אז למה זה לא הסגנון?"

הרב סורוצקין: "האמא הייתה כנראה מבית קצת יותר פתוח... זה מתאים לחיידר יותר פתוח. זה לא שזה לא 'פרומער', זה 'פרומער משפוחה', אבל קצת פתוח, לא ה'סגנון' של החיידר..."

הגראי"ל שטינמן: "אתה יכול למדוד כמה?"

הרב סורוצקין: "יש אחד מההורים שאומר שהוא כן יכול למדוד..."

הגראי"ל שטינמן (בהרמת קול ונפנוף יד): "תמיד יש אחד שרוצה גאווה, רק גאווה, שום דבר לא, הוא רוצה רק גאווה, גאווה גאווה, זה התחיל רק מגאווה. לא תחשוב שהוא ירא שמים, רק גאווה. מאה אחוז!!!".

הרב סורוצקין: "אפילו שהוא אברך חשוב, אחשובע'ר יונגערמאן?"

הגראי"ל שטינמן: "הגאווה – הגרויסע בעל גאווה!!!..."

הגראי"ל שטינמן: "הרב מבריסק היה בתלמוד תורה. מי למד בתלמוד תורה הזה? כל הפערכ'ס, כל הג'וליקס, כל הגורנישט. היה שם (שם לא ברור) שלמד בתרקומואי מזרחי. למה? כי אבא שלו היה יהודי בעל'בת, והוא ישלח לתלמוד תורה של הבריסקערס? זה 'פרוסט'... אני למדתי שם, הילדים של הרב מבריסק גם למדו שם, ר' דוד למד שם, ר' ברל לא, ככה שמעתי. אז לבריסקער כן היה מתאים לשלוח את הילדים לחיידר הזה, אבל לו – לא היה מתאים. מה לא מתאים?"

הרב סורוצקין: "הוא אמר שהחיידר ישפיע על הילד שלו"

הגראי"ל שטינמן: "לרב מבריסק מתאים, אני גם למדתי שם, ועוד כאלו ילדים למדו שם, אלא מה? זו גאווה!"

הגראי"ל שטינמן: "קורה מקרים שילדים מתקלקלים, מתקלקלים גם ילדים טובים. בכל החיידרים הטובים לא מתקלקלים ילדים? ילדים מתקלקלים".