זכרונות נובהרדוק: מה סיפר בן ארצי לנכדו, אבנר נתניהו

ארצי, נתניהו והרב גלינסקי (צילום: שעה טובה, מיוחד בכיכר השבת)

גולת הכותרת של המפגש הנוכחי אותו יזמנו - היא העובדה שמפגש זה הוא אולי האחרון שיתאפשר, בין שנים, האחרונים שנותרו מיוצאי נובהרדוק, בו הם מגוללים את זיכרונותיהם מעמוד האש של נובהרדוק. ככל שהעובדה כואבת, הא אמיתית – לנובהרדוק אין בינתיים המשך כאן, בארץ-ישראל. אין כיום, למעשה, ישיבה הנושאת את שמה של נובהרדוק הענקית. תורתו של מרן הסבא זצ"ל מפעמת בכל ישיבה, בכל 'בית מוסר' – היכן שעדיין יש כאלו – בכל שוחר מוסר, בכל משתוקק, אבל הזיכרונות מנובהרדוק הם זיכרון שנותר בעיקר בספרים ובלבבות.

לפני שנה וחצי שב שמואל בן-ארצי לכותרות כלי-התקשורת. הפעם בזכות הנכד, אבנר נתניהו, שזכה בתואר חתן התנ"ך הארצי לבתי-הספר החילוניים, ואכן גילה בקיאות מרשימה. לשמואל בן-ארצי יש חלק מכריע בעניין, במישרין וגם בעקיפין. בן-ארצי הוא לא רק מורה מפורסם לתנ"ך בעברו, שחיבר ספרים בנושא, ושקרא לשלושת בניו (שגם הם חתני תנ"ך) בשמות התנ"כיים: חגי, מתניה ואמציה, אלא גם למד עם אבנר נתניהו שנים ארוכות עוד ועוד באחד מספרי התנ"ך הרבים שהוא מחזיק בביתו.

הנכד, אבנר נתניהו, עבר אצל סבו, עימו הוא קשור מאד, את הסטאז', ומגיל שש הם לומדים יחדיו תנ"ך. את אהבתו ללימוד התנ"ך גילה אבנר נתניהו, כאשר אחרי שזכה בחידון, אמר לתקשורת: "לא באתי כדי לנצח, גם אם הייתי מפסיד זה אותו דבר מבחינתי. לי חשוב עצם לימוד התנ"ך". אמירה שהוכיחה שוב כי מה שראש-הממשלה בנימין נתניהו נוהג להזכיר שוב ושוב על הזהות היהודית שחשובה כל-כך לדורות הבאים בישראל, אינה רק אמירה, אלא גם הלכה אותה הוא מבצע למעשה בביתו ובחינוך ילדיו.

את הגאון רבי יעקב גלינסקי שליט"א, אין כמובן צורך להציג. דמות תורנית בולטת מזה שבעים שנה ויותר, מהאחרונים שהשאירו את נובהרדוק על המפה, מי שיצק מים על ידיהם של גדולי הדורות הקודמים, ובראשם מרנן החזון-איש והסטייפלר ומי שכיהן עשרות בשנים כראש ישיבת 'חדרה'. הגר"י גלינסקי נודע ברבים בזכות דרשות החיזוק רבות המוניטין שהוא נושא בהזדמנויות רבות, כולל היכולת המופלאה שלו לשמח יהודים, ולהעביר רעיונות מוסריים באמצעות אמירות חכמות, סיפורים שסוחטים צחוק ודמע כאחד, כמו גם הפקחות המיוחדת בה הוא ניחן, שמסייעת לו להבין דבר מתוך דבר, וכך להציג את הנקודות הנכונות.

המפגש בין שני 'הנובהרדוקאים', התאפשר בזכות יום היארצייט של הגאון רבי גרשון ליבמן זצ"ל שחל בכ"ט באדר. הגאון רבי גרשון ליבמן היה כידוע דמות נובהרדוקאית מרכזית, למעשה הדמות הראשית שנותרה מנובהרדוק אחרי המלחמה. הוא זה שהקים עולה של תורה בישיבת נובהרדוק בצרפת שנקראה על שם 'הסבא', ישיבת 'אור יוסף' בארמונטייר שליד פאריס, שהעמידה תלמידים לרוב והצילה בתים שלמים.

לרבי גרשון לא היו ילדים משלו, וכל תלמידיו היו למעשה בניו. כל מאות ואלפי תלמידיו בליבם החיה את מורשת נובהרדוק, גם אם באו מצפון אפריקה, הפכו להיות ילדיו ממש.

הגר"י גלינסקי שליט"א, שומר עד היום את יום הזיכרון שלו, ועולה מדי שנה לקברו בהר-המנוחות בירושלים. זו הייתה ההזדמנות שאפשרה את המפגש, שכמותו כבר לא יהיה ניתן לקיים רבים, כי מי שנמצאים איתנו היום הם ממש משרידי אותו דור נכחד של נובהרדוק, של הסבא מנובהרדוק.

למען האמת, הגר"י גלינסקי היה ספקן בתחילה לנוכח יוזמת 'שעה טובה'. אבל לאחר השיחה גילה כי הופתע, לטובה. בעיקר מהיכולת הכמעט פינומינאלית של בן-ארצי בן ה-95, לזכור כל פרט שהתרחש בישיבת נובהרדוק בה למד לפני 80 שנה.

"הוא בסך הכל שמש של האמריקאים"

כדי ללמוד על נובהרדוק יש אולי להתחיל מסיומו של המפגש. אנו מנסים לשמעו מהגר"י גלינסקי האם יש משהו שירצה להעביר דרך שמואל בן-ארצי, לחתנו, ראש הממשלה.

הגר"י גלינסקי שומע את השאלה ועונה מיניה וביה: "הוא לא ראש ממשלה, הוא בסך הכול שמש של האמריקאים". אחרי רגע מוסיף הרב גלינסקי שכפי המסתבר, מעודכן היטב בכל אשר נעשה: "הוא בצרות צרורות".

ובכל זאת, נשוב לראשית המפגש. "לפני שמונים שנה הייתי בביאליסטוק", פותח הגר"י גלינסקי (בביאליסטוק הייתה ישיבתו המפורסמת של רבי אברהם יפה'ן, ממשיכו של 'הסבא', רבי יוסף יוזל מנובהרדוק – א. פ.).

בן-ארצי: "אני לא הייתי בביאליסטוק, הייתי במזריץ' (עיר שגם בה הייתה ישיבת נובהרדוק ושאינה קשורה לעיירה מזריץ', שבה חי המגיד הידוע ממזריטש – א. פ.).

היה קשר בין ישיבות נובהרדוק?

בן-ארצי: "מפינסק באו בחורים למזריטש"...

הרב גלינסקי: "במזריץ' למדת יחד עם ר' אלחנן פרלמוטר?" (מי שהיה שותפו של הגר"י גלינסקי להקמת הישיבה בחדרה שהייתה מוותיקות הישיבות בארץ).

בן-ארצי: "כן, הוא היה בישיבה. אתם הקמתם את הישיבה בחדרה? יש ספר, ב'סופה ובסערה', על רבי שמואל וינטרוב".

"הכרתם אותו?"

בן-ארצי: "לא. את התלמידים שלו שבאו ממזריטש הכרתי. לפעמים הגיעו ראשי הישיבות, היה זה כאשר התקיימה אסיפה גדולה של ישיבות נובהרדוק, כל פעם במקום אחר".

את מרן הסטייפלר הכרת?

בן-ארצי: "כשהייתי בבני ברק, בישיבת נובהרדוק.

כיום נמצאת באותו מקום ישיבת 'בית מתתיהו'.

בן-ארצי: "אז היא הייתה נקראת ישיבת 'בית יוסף'. הסטייפלר היה בא להתפלל בישיבה. יכול להיות שבתקופה אחרת אמר בה שיעורים, אולי אחרי שאני עזבתי את הישיבה".

"בניתי לחזון איש את הסוכה הראשונה בארץ"

הכרת את החזון איש?

בן-ארצי: "כן, גם את החזון איש. אני עזרתי לחזון איש להקים את הסוכה הראשונה בישראל. היה זה בשנה בה הוא הגיע ארצה".

הגר"י גלינסקי, אתם בוודאי הכרתם את מרן החזון איש.

"זכיתי להכיר אותו. שמעתי מפיו דברים".

ובודאי גם את הסטייפלר שהיה תלמיד נובהרדוק.

"מה השאלה, הסטייפלר החזיק עצמו כנובהרדוק'ר".

ועם מרן הגר"ח קנייבסקי?

(בחיוך) "כל השנים אני איתו".

מר בן-ארצי, אתה בטח זוכר את ראש הישיבה ב'בית יוסף' בבני ברק.

בן-ארצי: "בוודאי, ר' מתתיהו (ר' מת'ס) שטיגל".

מי היה ראש-השיבה שלך במזריטש?

בן-ארצי: "ראש הישיבה היה ר' דוד בלאכר תלמידיו של 'הסבא', רבי יוזל".

באיזה גיל הגעת לישיבה במזריטש?

בן-ארצי: "בגיל ארבע-עשרה. באתי למזריץ' מהעיירה בילגורייא, בפולין על-יד גליציה".

הוא, כידוע, היה אח של הרבי מבעלזא.

בן-ארצי: "כן. ר' מרדכל'ה היה הרב בבילגורייא".

השניים, הגר"י גלינסקי ומר שמואל בן-ארצי פותחים בשיחה ביניהם.

הרב גלינסקי: "כמה זמן היית במזריץ'?"

בן-ארצי: "ארבע שנים".

הרב גלינסקי: "עזבת לגמרי את הישיבה, או הלכת לישיבה אחרת?"

בן-ארצי: "לאחר מכן הגעתי ארצה, והלכתי ללמוד בישיבה בבני-ברק".

הרב גלינסקי: "הייתה לכם 'פעילות'" (נובהרדוקאית)?

בן-ארצי: "היינו הולכים לעיירות, לבנות סניפים לישיבת מזריץ'. הייתי שם כמה שנים".

הרב גלינסקי: "באיזה שנים למדת ב'בית יוסף' בבני ברק?"

בן-ארצי: "מתרצ"ג עד תרצ"ד, ולאחר מכן הלכתי לעבוד. הרבה בחורים יצאו לעבוד, ארץ ישראל סחפה אותנו. מה לעשות, ככה זה היה".

הרב גלינסקי: "וכל הזמן הזה איפה גרת?"

בן-ארצי: "בקרית טבעון. לפני שבאנו לירושלים. הייתי מורה במשך שש שנים בגבעון".

הרב גלינסקי: "היא נמצאת בסמוך לטבריה".

בן-ארציף "אכן כן".

זיכרונות מן 'הבורסה' הנובהרדוקאית

הגר"י גלינסקי ממשיך לשאול את מר שמואל בן-ארצי על השנים לפני שעלה לארץ-ישראל.

באיזה 'חדר' למדת?"

בן-ארצי: "בתלמוד תורה של בילגורייא".

בילגורייא אינה ממש קרובה למזריץ', אם כן, מדוע שלחו אותך ל'בית יוסף' לנובהרדוק?

בן-ארצי: "חבר שלי, קראו לו ר' יהושע, לקח אותי. הוא היה בן משפחה, הוא למד בנובהרדוק במזריטש, והיה בא הביתה לפסח, לחג. הוא דיבר איתי הרבה ופיתה אותי לבוא עמו לישיבה. למען האמת, מלכתחילה לא חשבתי לבוא לישיבה, אבל הוא הצליח לפתות אותי ונשארתי שם ארבע שנים".

ואתה לא מתחרט.

בן-ארצי: "בפירוש לא, קיבלתי הרבה מאד בנובהרדוק".

אם כן, היה זה טבעי שכשהגעת לארץ הלכת ל'בית יוסף'.

בן-ארצי: "כן. הגעתי לבית יוסף, בגבעת רוקח בבני-ברק".

הרב גלינסקי: "כל השנים נשארת בישיבה בלי הפסקה?"

בן-ארצי: "פעם אחת בלבד נסעתי הביתה"

האבא היה יהודי חסידי?

בן-ארצי: "הוא היה בעל-תפילה בלובלין, בעל מוסף".

הרב גלינסקי: "במזריטש היה 'בירז'ה' ('בורסה', מושג נובהרדוקאי שהעתיק את המילה בורסה ל'חבורות' שהיו מתכנסות בישיבה ודנות בהתחזקות במוסר וב'עבודה' – א. פ.) חברים דיברו ביניהם?"

בן-ארצי: "בטח. בכל יום לפני מנחה היה 'בירז'ה', ישבנו יחד כמה בחורים ודנו בהתחזקות, אחר-כך הלכנו יחד ועסקנו בדברי תורה. זה היה סדר היום שלנו בכל יום ויום".

הרב גלינסקי בהשתאות: "אני רואה שאתה יודע את כל ההיסטוריה".

בשלב זה נכנס לדירתו של הסב, הנכד המפורסם, אבנר – בנו של ראש הממשלה, שמגיע חבוש בכיפה סרוגה, ויוצר רושם טוב מאד על סביבותיו. הוא מתנהג בנימוס ובחביבות, והסב הגאה, שמואל בן-ארצי מציג אותו לרבי יעקב גלינסקי ולנו: "זהו הנכד שלי, חתן התנ"ך בירושלים", (היה זה יומיים לפני שאבנר נבחר לחתן התנ"ך הארצי – א. פ.).

הבנים שלך הם כולם חתני תנ"ך, אנו אומרים למר בן-ארצי.

בן-ארצי: "אכן כן". הוא פונה לגר"י גלינסקי ומבקש ממנו: "תברך אותו".

הגר"י גלינסקי מביט בחיבה על אבנר נתניהו, ואומר לו בחיוך: "לסבא היה מזל, הוא למד בישיבה. ושם, מי שלמד בישיבה לא הלך לצבא, וכך הציל את עצמו מהצבא הפולני. אבל כשבא לארץ החלו הקשיים. היה בימים ההם בארץ-ישראל מצבים בהם לא היה מה לאכול. רבי מת'ס שטיגל, ראש הישיבה, אמר פעם בישיבה כשלא היה מה לאכול: שילמדו במקום לאכול".

בן-ארצי: "לא בבני ברק. בבני ברק לא היה כל כך קשה, תמיד היה מה לאכול. אולי במזריץ'".

הרב גלינסקי: "אתה היית בזמן האנגלים ואז עזבת, אז כנראה היה פחות קשה. אבל אני מדבר על תקופה מאוחרת יותר. כשקמה המדינה והייתה מלחמה עם הערבים, לא היה אוכל. בירושלים בקושי היה אז מים. אתה היית בצבא?"

בן-ארצי: "במילואים. לא בקבע. הייתי ב'הגנה' וגם באצ"ל".

בשלב זה נפסקת השיחה לדקה או שתיים, בשל העובדה שהעוזרת הפיליפינית נכנסת לסלון הבית בו מתנהלת הפגישה ואומרת: "אבא, שרה בטלפון". כוונתה היא, כמובן, לאשת ראש הממשלה נתניהו. אביה,

שמואל בן-ארצי, קיצר עמה את השיחה מפאת אורחו החשוב.

החזון איש שתק כל הדרך

אנו שואלים את שמואל בן-ארצי האם הפעם היחידה בה היה בקרבתו של מרן החזון-איש הייתה כאשר עזר לו לבנות את סוכתו, או שמא בהזדמנויות נוספות, והוא מספר לנו שהיו עוד מספר פעמים בהם היה אצל החזון-איש; "כאמור, 'עזרתי לו להקים סוכה ולקנות אתרוג אצל ברוורמן, בפתח תקווה. בזכות הקניה הזאת קוראים לאתרוגים אלו עד היום 'אתרוגי חזון איש'...".

החזון-איש דיבר איתך?

בן-ארצי: "הוא היה תמיד ממעט בדיבור, קשה היה להוציא ממנו מילה. הייתי איתו בדרך מבני-ברק לפתח-תקווה וחזור, וכל הדרך הוא לא הוציא אף לא מלה אחת".

הרב גלינסקי: "זה היה בימיך ב'בית יוסף'?".

בן-ארצי: "כן. החזון איש היה אז בגבעת רוקח, שם גם גר הסטייפלר. כולנו חיינו בצילם של ענקי עולם אלו".

מה אתה זוכר מימיך בישיבה במזריץ' ובגבעת-רוקח, איזו חוויה מילאה אותך?

בן-ארצי: "החוויה העיקרית הייתה לימוד מוסר מלא ב'התפעלות'. רבי יוסף יוזל אמר: 'מי שלומד מוסר בהתפעלות, לא ישכח את זה כל ימיו', וזה נכון. אני זוכר את המוסר הזה ואת ה'התפעלות' הזאת עד היום. היא מלווה אותי בכל מעשיי ובכל הימים, הטובים והקשים. בזכות זה נשארתי דתי".

גם בימים של טבעון?

בן-ארצי: "לא קיימתי הכול, אבל ברוחי תמיד הייתי ונשארתי נובהרדוקאי".

הכסף לא היה חשוב בנובהרדוק.

בן-ארצי (בבוז): "לא. כסף היה בטל כעפרא דארעא, וההשקפה הזו כלפיו השאירה חותם לכל החיים".

מי היה החברותא שלך בישיבה ב'בית יוסף' בבני-ברק?

בן-ארצי: "רבי יעקב שניידרמן שיסד את ישיבת 'תפארת ציון' שהייתה נקראת בפי כל 'הישיבה קטנה של החזון איש'. הוא היה החברותא שלי ב'בית יוסף' כאן בארץ, אבל במזריץ' היו בכל שנה מחליפים חברותא. מ'בית יוסף' אני זוכר טוב את הגאון רבי בנימין זילבר, רבי בנימין הצדיק. הוא היה הולך תמיד כשהידיים שלו למעלה, כדי שלא להוריד את ידיו מתחת לאבנטו. הייתי בחבורה שלו".

הרב גלינסקי: "נו, רבי בנימין הצדיק, הוא היה צדיק גדול. אתה זוכר אותו? אהה...".

"נובהרדוק לא מקבלת שקר ופשרות"

השבוע בו מתקיים הראיון, הוא בדיוק השבוע בו סוערת ישראל בעקבות הפשרת הדירות ברמת-שלמה והביקורת הנוקבת שספגה ממשלתו של נתניהו מהאמריקאים והעולם. כשאנו שואלים את בן-ארצי אודות תפקידו של חתנו, בנימין נתניהו, הוא אומר בקצרה: "היום זה קשה להיות ראש ממשלה. אנחנו צריכים רחמי שמים. אנחנו מוקפים אויבים מכל הצדדים".

גם מעבר לים.

בן-ארצי: "יש גם יהודים לא כל-כך טובים".

איך מתמודד ראש הממשלה עם כל זה?

בן-ארצי: "הוא רוצה טוב, אבל מה הוא יכול לעשות? מה שהוא יכול לעשות הוא עושה".

מר בן-ארצי, אתה מכיר את ראש-הממשלה כשהוא ב'נעלי בית', הוא באמת בעד יהדות, הוא חפץ לחזק את הזהות היהודית בישראל?

בן-ארצי: "בודאי, הוא בעד. הוא אמנם לא שומר מצוות, אבל רוצה שתהיה כאן רוח יהודית".

הגר"י גלינסקי משיב את השיחה למורשת נובהרדוק, ובתשובה לשאלתנו מדוע נובהרדוק לא הצליחה להשאיר רושם בארץ-ישראל, הוא עונה: "שאלתי את השאלה הזאת את מרן הסטייפלר. אמרתי לו שכולם מתפלאים כיצד נובהרדוק לא סחפה המונים בארץ כמו בפולין. הוא ענה לי, שנובהרדוק לא מקבלת שקר ופשרות. נובהרדוק רוצה 'אמת'ע זאך', עד הסוף. נובהרדוק היא חיפוש האמת, והאמת אולי נעדרה מעט כאן בארץ, כנראה שהאמת לא כל-כך מבוקשת. לפעמים עדר כזה, הדוב לא יכול לבלוע...".

הגר"י גלינסקי מביע קורת רוח מהמפגש שמלכתחילה היה ספקן ביחס אליו. "אני שמח שראיתי יהודי שהיה ארבע שנים במזריץ'," אומר הגר"י בסיפוק.

יש מי שטוען שישנם קווי דמיון בין נובהרדוק לברסלב, 'חוסר ההתפעלות'.

הרב גלינסקי: "דרכה של נובהרדוק הייתה לקחת את הטוב מכל מקום – קבל את האמת ממי שאמרה. לכן לקחו דברים טובים גם מהחסידים".

הגר"י גלינסקי פונה למר שמואל בן-ארצי ומספר לו: "הסבא מנובהרדוק אמר פעם שכל מי שעבר את דרך המעבר הזה, כל מי שעבר בנובהרדוק, 'אם יהיה לו עולם הבא, אני לא מבטיח, אבל עולם הזה בוודאי שלא יהיה לו'...". בן-ארצי מהנהן בחיוך והגר"י גלינסקי שואל אותו: "היום הוא יום היארצייט של הגאון רבי גרשון ליבמן, הכרת אותו?"

בן-ארצי משיב בשלילה, והגר"י גלינסקי ממשיך: "רבי גרשון הגיע גם למזריץ', קראו לו אז גרשון קובנ'ר. את רבי חיים זייצ'יק אתה זוכר?"

בן-ארצי: "קראתי את הספרים שלו, אבל הוא לא היה במזריץ'".

הרב גלינסקי: "מה שאתה מספר זה היה לפני שמונים וחמש שנה. אני מקנא בזיכרון שלך.. אתה זוכר פרטי פרטים".

בן-ארצי: "ברוך השם... הלוואי שיימשך ככה".

כאשר שואל בן-ארצי את הגר"י גלינסקי בן כמה הוא, מקורביו של הגר"י עונים כי הוא עדיין לא הגיע לגיל תשעים. בן-ארצי מחייך, וממרום שנותיו אומר: "נו, בחור צעיר".

כאשר אנחנו מנסים להסביר לגר"י גלינסקי שוב כי לחותן ראש הממשלה יש השפעה גדולה עליו, ושמא בכל זאת הוא חפץ לבקש ממנו משהו?

הרב גלינסקי: "אך ורק אידישקייט".

בן-ארצי שומע, מחייך ואומר: "גם בעניינים אלו הוא לא בעל-בית".

שנים רצופות בלי 'בין הזמנים'

אנו מנסים לשמוע מבן-ארצי על מה שהוא זוכר מפסח במזריץ', וכשהוא שומע את שאלתנו, הוא מהרהר לרגע, ובהתפעמות כמתפרק על הזכרונות היפים אומר: "איזה סדר, איזה סדר. היינו יושבים מסובים זה ליד זה ונשענים זה על זה בהסיבה. אחרי שאכלו ואמרו את ההגדה היו בישיבה ריקודים במשך שעות. פסח היה אחד החגים הכי שמחים בישיבה".

גם בפסח נשארת בישיבה?

בן-ארצי: "לא תמיד, כשהחברים שלי נשארו גם אני נשארתי. אבל אז לא פעם היו נשארים בישיבה במשך כמה שנים רצופות, וגם ב'בין הזמנים' לא נסענו הביתה. זה לא כמו היום".

איך היה ראש השנה בישיבה?

בן-ארצי: "נוהגים לומר שאם כל השנה צריך להיות 'אלול', אז אלול צריך להיות כמו ראש השנה. בישיבה במזריץ', באלול הרגישו את השכינה במקום. כל אחד היה יכול ללמוד כמה מוסר שהוא רוצה, לא הקפידו עליו שהוא לא בסדר".

גם בסוכות ובשמחת תורה?

"בשמחת תורה בוודאי, זה היה יום גדול, כל היום היו ריקודים בדבקות ובשמחה גדולות עד מאוד".

לאחר שנפתחו שערי פולין נסעת פעם לראות את הישיבה בה למדת?

בן-ארצי: "מכאן אף פעם לא נסעתי".

הרב גלינסקי מתעניין: "נותרו לכם תמונות ממזריץ'?"

בן-ארצי: "לא. אז לא היה נפוץ העניין הזה של צילום תמונות".

הגר"י גלינסקי, אתם הייתם שנים בנובהרדוק, בימים טובים ובימים קשים. מה עשיתם בזמן השואה?"

"עברנו ניסים, בני ישיבת נובהרדוק בביאליסטוק ניצלו כי גורשו מליטא לסיביר".

איפה בסיביר?

"עמוק בסיביר. יחסית לא רחוק מנובוסיבירסק. היינו, מאה בחורים, במחנה אחד עם גויים רבים, עבדנו עבודת פרך. זה לא היה פשוט".

בסיביר אכלתם מצות?

"ברוך השם, כן. הייתה לנו סייעתא דשמיא, הגויים שיתפו פעולה והעניקו לנו קמח במקום הלחם שלנו שאותם העברנו להם. למעשה, הם גם נתנו לנו קמח בהקפה, על-חשבון מנות הלחם הבאות. כך אפינו מצות, והיה לנו כזית מצה, אפילו שני 'כזיתים'...".

בכפר בסיביר עם מנחם בגין

כשאנו שואלים את הגר"י מאיפה השיגו יין לארבע כוסות בסיביר הלבנה והקפואה, הוא מספר: "היין שלנו לארבע כוסות היה עשוי מ'בוירקעס' (סלק). זה מה שהיה, וקיימנו בזה 'זכר', הרי בפסח הכל 'זכר'. תקופה מסוימת היינו במחנה, בגולאג, אחר כך הייתה כאילו הרווחה, העבירו אותנו לכפר. אבל מצד אחד זו הייתה תקופה יותר קשה, כי במחנה עבדו והיה מי שדאג לאוכל, וגם אוכל מינימאלי הוא אוכל. בכפר גם זה לא היה. אגב, בכפר זה הייתי יחד עם מנחם בגין (שכתב על ימיו בסיביר את הספר 'לילות לבנים')".

עם מנחם בגין היה לך קשר גם בארץ?

"על דרך כלל לא, כי לא היה לו מה לתת לנו. וגם כאשר רצה לתת, והוא רצה, הוא לא היה בידיים של עצמו. היו פקידים והם שלטו והפריעו כמה שיכלו. פעם אחת, כשהיה בשווייץ, גם אני הייתי שם. אמרתי לאנשים שלו שיגידו שנמצא כאן גלינסקי מהכפר בסיביר. הוא אמר שמיד יכניסו אותי, וקיבל אותי בחום רב וחיבק אותי".

הייתה בבגין לחלוחית של יהודיות.

"יותר מאחרים בוודאי. הוא לא היה נגד האידישקייט".

כיצד קיבלו הבחורים את הגזירות בסיביר?

(מיניה וביה) "ואיך מסבירים את 'חייב אדם לברך הן על הרעה והן על הטובה'? לכאורה אם רע לי איך אני יכול להיות שמח".

בן-ארצי: "אפשר להתקדם ולדעת שזה לא העיקר. העיקר זה עבודת שמים'.

הרב גלינסקי: "תשמע טוב, הסבירו את זה במשל. עני אחד הגיע לארמונו של המלך, הוא נכנס בשערי הארמון ומתחיל לרקוד. שואלים אותו חבריו, בעלי-הבתים, מדוע אתה צוחק? והוא אומר: 'המלך דיבר איתי'. מה הוא אמר לך, המלך? הם שואלים אותו, ואז מסתבר שהמלך בסך-הכול אמר לו 'פשלוון' (תסתלק מכאן), אבל המלך דיבר איתו. כך גם כשהקדוש-ברוך-הוא אומר לנו 'פשלוון' – זה עדיין מוכיח לנו שהשם-יתברך מדבר איתנו. לכן חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה".