למרות אירועי הימים האחרונים ופסיקתו של בג"צ העומדת על סדר היום, אני רוצה להעלות נושא אשר ירד בימים האחרונים ממוקד תשומת הלב, וטוב שכך. עובדת היעדרו משולחן העבודה של התקשורת לא מפחיתה בכהוא זה מחשיבותו ודחיפותו. יתירה מכך, טוב כעת לדבר עליו כדי להסביר את התופעה, ובל ינסו אנשים לייחס את כוונתי לאדם מסויים. אינני מכווין לאדם, אלא לתופעה הרחבה.
מזה שנים הציבור עומד באדישות מול תופעה הולכת ומתרחבת של אנשים העושים את היהדות ואת תורת הקבלה בקעה להתגדר בה ולעשות ממנה הון. חלקם מציגים עצמם כרבנים, חלקם מציגים עצמם כמקובלים או באבות, אך למרות שוני התארים הסגנון שלהם דומה למדי. מאחזים הם את עיני הבריות, מציגים עצמם כעושי נפלאות מרפאי חולים ומחיי מתים. לא תשקוט רוחם אשר ימלאו סלבים וטייקונים את חצרם, ואותם ישדכו לפוליטיקאים ואנשי עולם תחתון המתנקזים סביבם כנמלים סביב תיקן מת.
אינני מעז לחלוק על רבנים, וכבר כתבתי על כך בעבר, אך את התואר רב יש לשמור לגדולי תורה, ורק להם. אדם שאת פרסומו קיבל לא בזכות הליכותיו וידיעותיו, אל לו להציג עצמו כרב בשום אופן.
הם הגיעו לגדולה לא בזכות גדולתם בתורה, אלא בגלל אהדת המונים שאינם מצטיינים בהבנת התלמוד, בלשון המעטה. מאז ומתמיד לכל דבר שבקדושה נמצאה ספחת אשר חיפשה לנצל אי הבנה של אנשים תמימים, אך נזקה היה מוגבל. הפעם הנזק גולש על גדותיו, ואת המחיר ישלם כל ציבור שומרי המצוות.
לא קבלה ולא מוסר יש בהם, אלא אך תאוות כבוד ותאוות ממון. עושים הם את התורה ללעג, ואת ביטולה הופכים להילולא. היפך התורה יש בהם, וכל החרד לדבר השם ראוי שירחק מהם. גדולי ישראל שבכל הדורות לא התפרסמו בזכות סלבס שפקדו את חצרם, ולא עסקו בתיווך עסקים בין טייקונים ונציגי שלטון. אנשי עולם תחתון לא נמצאים בסביבת אנשי אמת, ולכן גם לא רואים אותם סובבים אצל גדולי הדור האמתיים.
יש שניסו ללמד זכות על הליכותיהם של המתחזים לרבנים בכך שאת שכר הטרחה אותו הם גובים הם מפנים (בחלקו) לבניית מוסדות ועשיית צדקה וחסד, אך אין ממש בדבריהם. בדיוק כפי שלא יעלה על הדעת לממן ישיבות מכספי מיסיון או תרומות פושעים, כך אסור ליהנות ממוסדות אשר את תרומותיהם מקבלים במחיר אחיזת עיניים של יהודים תמימים. אסור ליהנות מממון שנעשק מבעליו תוך ניצול תמימותו, תוך הרחק עמך ישראל מתורת ישראל האמתית.
הגדילו לעשות, והנה יוצאות חקירות משטרה על מעשי מרמה שביצע "מקובל" זה או אחר. פתאום רימונים מתפוצצים בחצרם, וחקירות משטרה הופכות לדבר שבשגרה בין באי ביתם. מסתבר שהשוחד מעוור לא רק עיני חכמים, אלא גם קציני משטרה. וכל הנ"ל מתנהל לעיני התקשורת ועמך ישראל, וכבוד התורה נמצא מחולל.
אמנם, חוקי המדינה אינם בהכרח קריטריון לבדיקת מוסריות, חוקי המדינה אינם חוקי התורה, אך עדיין חובה לעמוד בהם. מי שנחשב למייצג היהדות (מספיק שנחשב, לא בהכרח הוא כזה) חובה עליו לעמוד בכל אמת מידה אפשרית של התנהגות מופת. אסור שיהיה רבב על בגדו, אסור שיסתובב עבריין בחצרו, אסור שיראה אוכל בלא סכין ומזלג ואסור אף שידמה לבריות שהוא רוצה לשחד אנשי משטרה.
כציבור, לנטל היו עלינו מאחזי עיניים אלה, וכשנופלים הם אין מקום להקריב את תדמית הציבור החרדי כדי לעמוד לימינם, כי ימינם שקר ופיהם שווא מדבר. כציבור עלינו להצטרף לביקורת, ולדרוש מהם להקפיד על דרכם. עלינו לעמוד מנגד ולדרוש כי בשקיפות יהלכו, וכל דרכיהם יהיו כחוק.
כציבור עלינו להתנער מכל מוכרי הסגולות ומטפחי החצרות. הם לא מייצגי היהדות, כי כאשר הם נופלים – והם נופלים - את המחיר נשלם כולנו. כציבור, עלינו לומר בקול כי כל אשר חשקה נפשו בתורה ימצאה בבית המדרש בחינם, בלא שיתבקש להחליק שלמונים. מי שרוצה בדרך האמת, עליו ללכת אל רבנים שונאי בצע אשר אנשי תורה והלכה סובבים בחצרם, אם בכלל חצר יש להם.
- קראו גם: הסקרנות משחיתה את המגזר החרדי