יתד נאמן בתגובה סאטירית לעוקץ:

"אולי ה'ללומים' עקצו אותנו? לא, זה מבריק מדי בשבילם"

יומיים אחרי שפרסם את "מודעת העוקץ", מתייחס לכך "יתד נאמן" לראשונה - דווקא במדור הסאטירי של פ´ חובב ● חובב משתלח בכולם, ועוקץ את תומכיו של עו"ד יואב ללום: "אולי זה מישהו מהללומים שעקצו אותנו? לא יכול להיות. זה רעיון מבריק מידי בשבילם. מתאים להם לשרוף עיתונים" (כיכר)

ישראל כהן | כיכר השבת |
עיבוד מחשב (פלאש 90)

הנפילה של יתד נאמן לא מפסיקה להסעיר את הרחוב החרדי. שאלת המיליון, מאז פורסמה מודעת העוקץ בגיליון יום רביעי, היתה כיצד יגיב העיתון.

היו שסברו שייצא במאמר מערכת תקיף ולוחמני, היו שחשבו כי דווקא יבחר להתעלם מכך לחלוטין, אך הבוקר מתברר שהבטאון הליטאי חמור הסבר בחר במפתיע להתייחס לנושא דווקא במדורו ה"סאטירי" של הפובלציסט פ. חובב.

חובבי ה"לומדעס" הישיבתי יוכלו להתפלפל בשאלה למי כוונו החיצים: השבועונים, חסידות חב"ד (ברמז) ויואב ללום.

אנשי יתד, מתברר, בוחרים להשתלח בכולם.

"כיכר השבת" מגיש את המאמר המלא:

השמש בבוקר יום רביעי השבוע בקושי הספיקה לשלוח כמה קרניים מחייכות לאוויר העולם, ורחובות הערים החרדיות כבר התמלאו בהמוני חוגגים עליזים וצוהלים, המחייכים זה לזה בשמחה פורצת גבולות.

אנשים מכל החוגים והעדות, כולל כאלו שבקושי מכירים אחד את השני, ואפילו מי שמסוכסכים זה עם זה כבר שנים, האירו פנים איש לרעהו ואמרו זה לזה בחיוך מדושן עונג: נו, מה אתה אומר על העוקץ? הא? היית מאמין? אוי, זה היה ענק!! ענק ענק!!

בקרב המשתייכים לזרם החרדים החדשים, השמחה היתה גדולה במיוחד. הם פיזזו וקירקרו סביב עצמם בעיניים זורחות מאושר, לחצו ידיים בחמימות ובהתרגשות, טפחו זה לזה על השכם, ואפילו בירכו אחד את השני בברכות המיועדות לחגים ולמועדים. שמועות עקשניות מספרות, כי בכמה פריפריות היו גם כאלו שפתחו בקבוקי וודקה ופצחו בריקודים סוערים. ויש שאפילו העלו רעיון לציין את התאריך המיוחד הזה לדורי דורות כיום העוקץ הבהיר.

"זה ממש חזק"

בין החוגגים הרבים היה גם יקוב קרויצפלד. איך לא. שנים על גבי שנים הוא מסתובב כועס וממורמר על עולם התורה שלא מתנהל בדרך שהוא חושב שהיה צריך להתנהל, והנה סוף סוף הוא זוכה לראות בהתגשמות חלומו הגדול. העולם שאחרי העוקץ, חייך לעצמו בעונג, הוא לא העולם שלפני העוקץ. נפל דבר ביהדות החרדית. נשברו כל הגדרות. הגיעה השעה שהלבלרים המאוסים הללו ביחד עם הרבנים המיושנים שלהם יבינו, כי לא לעולם חוסן.

אחרי שבילה את כל שעות לפני הצהרים בלשמוח עם כל אוהביו ומכיריו, נכנס הקרויצפלד בסערה הביתה ובפיו החדשה המרעישה: שמעתם את הבשורה? עשו עוקץ ליתד נאמן!!!

יקוב, אפשר להגיש לך ארוחת צהרים? — שואלת הגברת.

אוי, שתהיי לי בריאה. כל היהדות החרדית חוגגת את העוקץ הענק שעשו ליתד נאמן ואת מדברת איתי על אוכל?

מה זה עוקץ?

בואי אני אסביר לך. ילדים, בואו גם אתם לשמוע סיפור אמיתי על נס עוקץ חינוכי שקרה היום: בן אדם נכנס למשרד פרסום, משלם אלפי שקלים עבור מודעה ביתד נאמן והולך הביתה. למחרת, אנשים פותחים בתמימות את העיתון ורואים שם מודעה יפה שמזמינה אותם להתקשר למספר טלפון מסויים כדי לשמוע עצות חינוכיות חשובות מתוך תא קולי. הם מתקשרים, ואז מה מתברר? מתברר שהגאון המבריק שהכניס את המודעה, החליף לפנות בוקר את ההודעה התמימה שהיתה שם, ושם במקומה הקלטה חדשה שכל כולה השמצות וגידופים על יתד. הייתם מאמינים שהם יפלו בכזה עוקץ? הם בעצמם פרסמו את המודעה שמסיתה נגדם!!!

— נראה לי שזה ממש חזק — מתלהבת הגברת — עכשיו אפשר כבר להגיש מנה ראשונה?

— חזק??? חזק זה לא מילה. מי שעשה את זה הוא ענק!!! ענק!!! ענק!!! לא פחות.

— מעניין באמת מי עשה את זה. יכול להיות שזה בא מכיוון משפחה? — שואל צאצא קרויצפלדי נלהב.

— אח, שטויות. קשה לי להאמין. לא מתאים להם לרדת לרמה הזאת. הרי הם מבינים שזאת לא יכולה להיות התשובה שלהם לאיסורים שהטילו עליהם גדולי התורה וראשי הישיבות.

— אולי זה מישהו מהללומים... — מנסה צאצא נוסף.

— לא, לא יכול להיות. זה רעיון מבריק מידי בשבילם. יותר מתאים להם לשרוף עיתונים.

"יתד" והצפרדע

פתאום, באמצע הוויכוח החינוכי המלומד, נפתחת הדלת בסערה והבן השובב למשפחת קרויצפלד פורץ פנימה באושר: אוי, אל תשאלו איזה עוקץ עשיתי היום. זה היה ענק!!! ענק!!!

— אתה עשית עוקץ? נו, באמת. מתי תשתחרר כבר מהדמיונות והפינטוזים שלך?

— אתם לא מאמינים? — הילד נעלב — תשאלו את כל החברים שלי בכיתה.

— נו, טוב. אתה יודע מה? — מנסה האבא לתת לילד המדומיין להתעשת בכוחות עצמו — בוא תספר לנו, איך עשית את העוקץ? כמה כסף זה עלה לך? ספר, ספר הכל.

— איזה כסף? שום כסף. זה לא עלה לי גרוש — מתלהב הפציינט — המורה שלנו החליט פתאום שהוא רעב ושאל את הילדים מי מוכן לרדת למכולת הסמוכה לבית הספר כדי לקנות לו לחמניה. מיד הצבעתי והצעתי את עצמי. טוב, הוא נותן לי כמה שקלים ושולח אותי להביא לו לחמניה. ירדתי בטילים וקניתי לחמניה, ואז תוך כדי שאני רץ בחזרה לבית הספר עם השקית עם הלחמניה ביד, פתאום מה אני רואה על המדרכה? אל תשאלו: צפרדע. צפרדע אמיתית.

— אוי ווי!!! — יקוב מתחיל להחוויר.

— באותה שנייה מיד נצנץ לי עוקץ בראש. תפסתי את הצפרדע והכנסתי אותה במהירות לתוך השקית. אל תשאלו מה שהלך. המורה פותח את השקית עם הלחמניה ופתאום קופצת לו צפרדע על השולחן. אוהו, זה היה עוקץ אדיר. החברים שלי החזיקו את הבטן מרוב צחוק. אפילו ילדים שהיו מסוכסכים אחד עם השני שכחו את הכל וקפצו ביחד מרוב שמחה ואושר. אתם מבינים מה זה? הוא בעצמו הזמין את השקית שהפילה אותו בפח. זה היה ענק!!! ענק ענק!!!

— אני לא מבינה — מלמלה האמא המזועזעת — מה כל כך משמח בעוקץ הזה?

— מה את לא מבינה? כל השנה הוא עושה עלינו רושם כאילו שהוא קובע לנו מה מותר ומה אסור, ובסוף הוא בעצמו מפיל את עצמו. תשאלי את אבא. הוא יסביר לך.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר