בימים ההם, בזמן הזה. הרב רביץ ז"ל מוחה נגד הקפאת ביתר עילית - כפייה דתית-לאומית
בימים ההם, בזמן הזה. הרב רביץ ז"ל מוחה נגד הקפאת ביתר עילית (צילום: כיכר השבת)
אאא

ביתר עילית, חודש ניסן התשס"ח. הימים ימי ממשלת אולמרט המקרטעת. יהדות התורה יובשה באופוזיציה ותמחרה כל הצבעה. אולמרט ניהל מו"מ מדיני מואץ והבטיח לשרי ש"ס, ישי ואטיאס, לשחרר שלוש מאות יחידות דיור לבנייה בביתר עילית. ליצמן הקדים את ספירת העומר, ואחת לכמה ימים פרסם ב'המודיע' את 'ספירת ביתר' – מניין הימים שחלפו מאז הבטיח אולמרט לש"סניקים להפשיר את הבנייה בביתר עילית.  

ההתנחלות החרדית בערי יהודה הפכה למוקד עלייה לרגל. ראשי ההתיישבות בראשותו של מנכ"ל תנועת אמנה זאב חבר (זמביש) הגיעו לביקורי הזדהות. ש"ס הקואליציונית ויהדות התורה האופוזיציונית קיימו, כל אחת בנפרד, ישיבות סיעה בבניין העירייה שלאחריהן עלתה הכבודה על אוטובוס עירוני (בלי לשלם, לתשומת לב כל אנשי הקמפיין) ויצאה לסיור בשטח המוקפא.

יו"ר דגל התורה הרב אברהם רביץ ז"ל התנייד לאיטו. נסמך על מקלו הוא לווה בבנו יצחק, תושב העיר, שליקק אז את פצעי ההפסד ליוסי שטרית בבחירות לראשות הסניף המקומי של דגל התורה. לא נעים להיות בן של יו"ר מפלגה שמפסיד בחירות מקומיות, ועוד למועמד מזרחי.

מיד נחזור למה שנחשף בסיור ההוא, אבל לפני כן, משפט וחצי על הגלגל שמסתובב לו, או-או: חמש שנים אחרי, תוקן השבוע המעוות כאשר רביץ ג'וניור ניצח את שטרית בבחירות חוזרות לראשות הסניף הדגלאי בעיר. שלושה מועמדים (ראויים אחד-אחד) התמודדו על התפקיד: הנסיך רביץ, איש הממסד גולומב והיו"ר היוצא, שטרית, שהצלחתו בתפקיד בקדנציה החולפת, אינה מוטלת בספק ואלמלא היותו בן לעדה הלא נכונה – היה ממשיך לשבת בטח על מקומו גם בקדנציה הקרובה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בסיבוב הראשון ניצח שטרית, ובכל זאת הפסיד את התפקיד וזאת משום שיום לפני הבחירות, החליט איצ'יו רייך, הממונה מטעם דגל הארצית על הבחירות בסניף המקומי, לשנות את כללי המשחק ולקבוע כי שני המועמדים המובילים יעלו לסיבוב בחירות שני ומכריע. והנה, הפלא ופלא, בסיבוב השני גבר רביץ הבן, אחרי שקולות אנשי הממסד שתמכו בגולומב עברו אליו, כמעט כמקשה אחת. אז מי אמר שביתר עילית אינה משויכת למפת עדיפות? לא לאומית. גזענית.

נשוב לאותו סיור לפני חמש שנים, כי לא רק הגלגל הפוליטי הסתובב לו אלא גם גלגלי האוטובוס בו יצאנו לשטח. הרב רביץ, כדרכו, גנב את ההצגה. הוא התרפק על זיכרונות עבר ונאנח. "מרן הרב שך היה יותר חכם מכולנו", אמר וריתק את היושבים לצידו בסיפורים ולקחים מימי הקמת העיר, שהובאו כאן בשעתו (בי"ס לפוליטיקה, 'ביתר תותחים'). חמש שנים חלפו, וכמו יין מיקב בוטיק בשומרון, התובנות רק הלכו והשתבחו.

הרב רביץ חזר אל הימים בהם נקרא אל בית ראש-הישיבה ברחוב ראב"ד, כשבידיו מפות. "מרן הרב שך זצ"ל הורה שלא לפרסם ביתד נאמן מודעות וכתבות על מכירת דירות בביתר עילית. הוא חזר ואמר שאסור לנו לגור ב'שטאחים', שזו התגרות באומות. בתגובה, הגיע אליו גל של פניות מכל הכיוונים. ניסו להסביר לו שהעיר נושקת לקו הירוק, שזה לא ממש שטחים. הוא קרא לי וביקש להבין האם זה אכן שונה. הבאתי איתי מפה, והצבעתי על גבעה 'סי' שסמוכה לקו הירוק. הרב שך התבונן, שאל, הצביע אבל עדיין לא השתכנע ואמר לי: 'לך תשאל את רבין מה דעתו'".

רבין המנוח, ישב אז על ספסלי האופוזיציה, כח"כ חסר השפעה ורביץ לא הבין, מדוע ללכת דווקא לרבין: "אמרתי לו, 'ראש-הישיבה, למה לשאול את רבין? הרי שמיר עומד בראשות הממשלה, אשאל אותו'. אבל הרב שך התעקש והסביר שלא עמדותיה של ממשלת הימין מטרידות אותו, אלא דווקא דעותיהם של אנשי השמאל. מילאתי את השליחות, נפגשתי עם רבין וחזרתי אל הרב שך עם תשובה שגם לתפיסתו של רבין מדובר בחלק מהמרחב הטבעי של ירושלים שיישאר בידי ישראל בכל קונסטלציה.

 (צילום: כיכר השבת)
מלפיד, בנט ופירון לא ציפינו למאום. בנייה בביתר עילית (צילום: פלאש 90)

"חשבתי שבזאת הנחתי את דעתו, אבל אז התחילו להגיע אלי שליחים בשם ראש-הישיבה. התברר שלמרות מה שראה במפה, ועל-אף התשובה הברורה של רבין, הרב שך לא נרגע. הוא נזהר לא להשיב בחיוב לאותם אלו שפנו אליו בשאלה אם לרכוש דירות בביתר, והפנה אותם אליי. הוא לא רצה להתיר בקולו מגורים בשטחים".

כפייה התיישבותית

המסקנה שהשמיע הרב רביץ ז"ל במהלך אותו סיור לפני חמש שנים הייתה, שהמתנחלים הפכו את הרוכשים החרדים למתנחלים בעל כורחם, לבשר תותחים.

אולי נכון יותר לומר 'ביתר תותחים', אמרתי, והרב רביץ בחיוכו הציני הפטיר: "נו, כותרת טובה כבר יש לך. תקשיב, ויהיה גם תוכן".

"אני מודה שבשעתו התקשיתי להבין ממה מרן הרב שך חושש כל-כך", המשיך הרב רביץ, "אבל היום אני רואה עד כמה הוא צפה למרחוק, יותר מכולנו. הוא הבין שמנצלים אותנו, שמכריחים אותנו ללכת להתנחל ולכן לא מאפשרים לנו מקום מגורים אחר".

זו האשמה חמורה, אמרתי בשעתו לרב רביץ שהשיב כי הוא מדבר מידיעה ולא מהשערה: "אספר לך מעשה שהיה אבל יש לי בקשה: אם אתה מפרסם אותו השבוע אל תצטט זאת בשמי. אין לי עניין להיכנס למריבה עם ראשי המתנחלים. הרי אנחנו ביחד איתם באופוזיציה ואת כולנו מייבשים".

הבקשה כובדה בשעתו והתיאור הובא באכסניה זו כמעשה העומד בפני עצמו. חלוף חמש השנים, מאפשר לעשות צדק עם המספר, ולשייך דבר לאומרו: "הכל התחיל במשרדו של שר הבינוי והשיכון דוד לוי", סיפר הרב רביץ, "התכנסו שם ראשי המתנחלים, חובשי כיפות סרוגות בכל מיני גדלים וצבעים.

"באותה תקופה תנופת הבנייה ביש"ע הייתה בעיצומה, איש לא דיבר על הקפאה או על פינוי. דיברו כל הזמן רק על בינוי ובינוי. על הפרק, עמדה הקמתה של ההתנחלות ביתר עילית. עלתה שם דרישה לאכלס אותה במתיישבי הציבור הדתי לאומי, אבל הדעה שהכריעה לבסוף הייתה לתת את השטח דווקא לחרדים, וזאת משום שאנשי יש"ע הבינו, כי בעומק השטח, הרחק מהקו הירוק אף חרדי לא יסכים להתנחל.

מלפיד, בנט ופירון לא ציפינו למאום, אבל אורי אריאל הראה לנו תמיד פנים שוחקות של אוהב וברגע האמת תקע בגבנו סכין כאויב. השבוע הודיע שר השיכון כי יזכה את בני ברק בביקור ממלכתי. מה נאמר ומה נדבר, אם את שר החינוך, פירון, מנהלי המוסדות הבני-ברקים גירשו במקלות (מטפורית, מטפורית), הרי שעל שר השיכון, אריאל, צריך להשליך אבנים (מילולית, מילולית) 

"ראשי המתנחלים הבינו ששווה להם לוותר על השטח, כדי להעביר אלפי חרדים מחוץ לגדר. אני זוכר", המשיך הרב רביץ לתאר, "איך מי שסיפר לי על המפגש, הביע חשש שגורלה של ביתר יהיה כגורל עמנואל - שגם השיווק שלה החל בקול רעש גדול והסתיים בקול ענות חלושה. הוא טעה, כי מצוקת הדיור החרדית הייתה ונותרה כל כך חמורה שכולנו קפצנו על המציאה. מה שיצא שהמתנחלים חיבקו אותנו חיבוק דב והפכו את המתיישבים החרדים בביתר עילית לקמע שלהם. הם הצליחו", סיכם הרב רביץ, "כיום, אנחנו יחד איתם באותה סירה".

בינוי-פינוי

ביתר עילית שהייתה הקמע של המתנחלים, הושלכה השבוע בהחלטת ממשלת ישראל, אל מחוץ למפת העדיפות הלאומית. בהכוונת מפלגת המתיישבים הציונית-דתית, יחליפו ההתנחלויות הקטנות, את העיר הגדולה ביותר ביהודה ושומרון. ביתר עילית אאוט, יצהר ומעלה מכמש אין.

להיגיון המעוות שמאפשר בינוי רק באזור המיועד לפינוי כבר התרגלנו. בשעה שביתר עילית המצויה בלב גושי ההתיישבות מוקפאת מזה למעלה מחמש שנים, בהתנחלויות המבודדות נמשך כיבוש הגבעות. בעניין הזה, אגב, אין מה להלין על אחרים הואיל וכל זה התרחש גם בשעה שישבנו בממשלה והחזקנו בתיקי השיכון והפנים ובוועדת הכספים.

אין היגיון בשיגעון ובכל זאת אי אפשר שלא לשאול, מדוע לנטרל את ביתר עילית מכל ההטבות המוענקות לשאר ההתנחלויות ולהוציא אותה ממפת העדיפות הלאומית? הרי כשבוחנים את ההחלטה, היא לא עומדת באף תבחין אובייקטיבי. אם יש התיישבות שזקוקה להטבות הללו כדי להתקיים, זו ביתר עילית. הרבה לפני כל אותן התנחלויות שבעות ומדושנות.

מיקומה של ביתר עילית במפת אזורי העדיפות הלאומית איפשר, בצדק, לצ'פר את מתיישביה בהטבות שונות. הקלות במיסוי ועוד כל מיני תופינים, לא יותר מדי גדולים שמאפשרים לעיר במצוקה להוציא את הראש מהמים ולשאוף קצת אוויר לנשימה. אם יש התנחלות שראויה לזה, זו ביתר עילית שממוקמת בתחתית המדרג הסוציו-אקונומי. בעבר, גם המתיישבים הבינו שהאינטרס הזה הוא לא רק שלנו אלא גם שלהם. כשהמתיישבים החרדים הפכו לאחים לצרה, המתנחלים קיבלו אוטומטית את תמיכת ש"ס ויהדות התורה.

בחסות הבית היהודי הופכים ראשי הישיבות הקדושות לשקרנים, לבטלנים ולגנבים, בעוד בציונות הדתית הפרות הקדושות ממשיכות לרעות באחו וליהנות ממטעמי הקומבינות באין מפריע. הגיע הזמן שחברי הכנסת החרדים יתחילו לחשוף את מה שהם יודעים על הקומבינות האפלות שמאפשרות לבנט ולחבריו ליהנות מכל העולמות. אם חפצי חיים אנחנו, עלינו להפוך מנרדפים לרודפים

במסגרת הברית החדשה, גם זה השתנה. לא רק הישיבות והכוללים, אלא גם מוסד ההתנחלות החרדי מוחרם. את ביתר עילית שמדורגת בתחתית המדרג הסוציו-אקונומי (אשכול 1) יחליפו קרני שומרון (אשכול 6), מעלה מכמש, יצהר (אשכול 5) ועוד התנחלויות רבות שתושביהן המבוססים, מתגוררים בווילות רחבות ידיים הטובלות בירק ובעצי נוי. זהו סדר העדיפויות החדש שמעדיף את בעלי הרכבים הפרטיים והווילות בהתנחלויות על נזקקי התחבורה הציבורית, דיירי השיכונים בביתר עילית.

דירוג השכר הממוצע בהתנחלויות שנכנסו למפה על חשבון ביתר עילית גבוה מהממוצע בישראל. גם גיאוגרפית, רבים מהיישובים בשומרון, קרובים יותר לאזור המרכז. חמש דקות מכפר סבא, עוד כמה דקות מתל אביב. אובייקטיבית, אין שום הצדקה לזריקת המתיישבים החרדים והכללת הבורגנים הדתיים-לאומיים. אז מה עושים? ממציאים תבחינים של 'מפת סדום'. קריטריון חדש שהוחל בקביעת המפה החדשה קובע כי 'יישובים מאוימים' זכאים להיכלל במפת העדיפות ללא קשר לכל הקריטריונים הנוספים. 

 (צילום: כיכר השבת)
אריאל הראה לנו תמיד פנים שוחקות וברגע האמת תקע בגבנו סכין. אורי אריאל (צילום: פלאש 90)

אז נכון שממוצע הפיגועים בכבישי השומרון בשנים האחרונות, טוב מנתוני התאונות בכביש 6. ונכון גם שדווקא בדרכים המובילות לביתר עילית נרשמו אירועים חריגים של זריקות אבנים ובקבוקי תבערה. אבל מפלגת המתנחלים שאוחזת בתיק השיכון לא תיתן לעובדות לבלבל אותה. הסיכון של החרדים, הוא הלוא הסיכוי של המתיישבים הדתיים-לאומיים לזכות בנתחי תקציב נוספים.

במציאות החדשה, כל החרדים במדינה, מעבר לקו הירוק כמו בתוכו, הם בחזקת מאוימים. גדול הדו-פרצופיים שהביאונו עד הלום, הוא שר הבינוי והשיכון אורי אריאל. מלפיד, בנט ופירון לא ציפינו למאום, אבל אריאל הראה לנו תמיד פנים שוחקות של אוהב וברגע האמת תקע בגבנו סכין כאויב. זו אינה ציונות-דתית אלא ציניות-דתית.

זהו האיש שנתן לבנט את הגיבוי לכרות את הברית עם לפיד. כאשר מאיר פרוש ואורי מקלב יצאו איתו לסיורים בהיכלי הישיבות, אריאל דאג לוודא שהרב דב ליאור וקבוצת רבנים חרד"לים תוציא מכתב תמיכה בברית החדשה עם יאיר לפיד.

והנה, השבוע הודיע אריאל ברוב טובו, כי יגיע לביקור ממלכתי בבני-ברק. מה נאמר ומה נדבר, אם את שר החינוך, שי פירון, מנהלי המוסדות הבני-ברקים גירשו במקלות (מטפורית, מטפורית), הרי שעל שר השיכון, אורי אריאל, צריך להשליך אבנים (מילולית, מילולית).

הכתום החדש

חברי הכנסת החרדים נלחמים על כל גזירה, מנסים להציל כל אגורה. השבוע התבשרנו על עוד הישג של ח"כ גפני שהצליח לבטל את הקיצוץ במלגות פרויקט החונכות בסמינרים. בראבו. 

עם כל הכבוד, ויש בשפע, למאמץ המלחמתי, צריך להודות שאנו פועלים, במידה רבה, כמו אנשי הציונות הדתית בתקופת ההתנתקות. בדיוק כמו חובשי הכיפות הסרוגות שלא עשו מאום לבד מענידת הצמיד הכתום על זרועם, כך חובשי הכיפות השחורות כיום, רק מדברים. אפשר לומר ששחור, זה הכתום החדש.

גם אנחנו היום, כמוהם אז, מתקשים להאמין שזה קורה לנו, אבל נרצה או לא, זה מתרחש מתחת לאפנו. תקציב הישיבות והכוללים נחתך בחצי; הטבות בדיור והנחות במעונות, במשפחתונים ובארנונה נגוזו; הבטחת הכנסה תינתן מעתה ואילך לכל אזרחי המדינה, רק לא למשפחות אברכים. ועוד לא דיברנו על מהלך פירוק מערכת החינוך החרדית שנמשך במלוא הקצב. תלמודי התורה בסכנת הכחדה כלכלית. בסופ"ש שעבר התקיימו פגישות נוספות עם מנהלים חרדים, שפותו לעבור למערך החרד"צים (בתי הספר החרדים-ציבוריים). ההצעה האחרונה שהונחה על השולחן הינה לפרק את רשת מעיין החינוך כולה ולהעבירה למסגרת החרד"צים.

וכאילו לא די בכך, באה ההחלטה על הוצאת ההתנחלות החרדית ממפת אזורי העדיפות הלאומית, הכל בחסות הבית היהודי. הרי אין צביעות גדולה מזו: הם אלו שהשליכו אותנו אל מחוץ לגדר, וכיום, כשישיבתנו שם הפכה לעובדה, הם באים ושוללים מאיתנו את כל ההטבות הנלוות.

ציניות-דתית

שיאו של מופע הציניות-הדתית בו אנו חוזים מראשית הקדנציה, מתגלה לעינינו כל אימת שעולה על הפרק מעמד בני הישיבות הקדושות. בלי תמיכה ודחיפה של אנשי הבית היהודי שמחזיקים את לפיד על גבם בממשלה, הכל היה נראה ונשמע אחרת. אבל בבית היהודי לא מסתפקים רק בשותפות לדבר עבירה, אלא נוטלים את היוזמה וההובלה. חברי-הכנסת החרדים שמשתתפים בוועדת שקד לא הופתעו השבוע לגלות שאת ח"כ איילת שקד מעניינות רק הישיבות הציוניות. לדיון שהתקיים השבוע בוועדה הופיע יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, ששב והציג עצמו כידיד החרדים הדואג לרווחתם ולפרנסתם, שזה בערך כמו שאחמד טיבי ינאם על דאגתו הכנה לטובתם ולשלומם של המתנחלים.

 (צילום: כיכר השבת)
הקומבינות האפלות שמאפשרות לבנט ולחבריו ליהנות מכל העולמות. בנט ולפיד (צילום: פלאש 90)

נציגינו הנאמנים, על תקן 'הנוקמים' מבטיחים לנו שעוד נשיב מלחמה שערה, כשנהיה שוב למעלה. גם בהתנתקות שמענו דיבורים מהסוג הזה, וכדאי שנלמד מטעויות של אחרים. אין נקמה לעתיד לבוא. אין פריסת תשלומים פוליטית. המענה צריך להיות כאן ועכשיו.

תארו לעצמכם איך היינו נראים אם לסולן, ח"כ איציק כהן, שאימץ בפומבי את יוזמת הליגה הערבית, הייתה מצטרפת מקהלה חרדית גדולה הקוראת לא להתגרות באומות ולהיענות לדרישות האמריקאיות-אירופאיות. בצד השני היו מתחילים להבין שאם יחצו את הקו האדום, הרי שאנחנו נחצה את הקו הירוק. אם ישיבת חברון תיפגע, מתנחלי חברון לא ינוקו. כל עוד זה לא קורה, נמשיך לסבול מהתעללות. חברי-הכנסת החרדים מתבצרים בשתיקתם ונזהרים לא להוציא מילה רעה על המתנחלים, ובצד השני מבינים, שבכלל לא משנה מה ייעשה לבחורינו הטובים בישיבות. בסוף, כשיגיע רגע ההתנתקות, מאיר פרוש יעמוד לצד המתיישבים ויכבול עצמו באזיקים.

יום לפני הבחירות, החליט איצ'יו רייך, הממונה מטעם דגל הארצית על הבחירות בסניף המקומי, לשנות את כללי המשחק. אלמלא היותו בן לעדה הלא נכונה – שטרית היה ממשיך לשבת בטח על מקומו גם בקדנציה הקרובה. אז מי אמר שביתר עילית אינה משויכת למפת עדיפות? לא לאומית. גזענית

יו"ר ש"ס אריה דרעי, איים השבוע לסטור בפניה של המדינה ולעתור לבג"ץ נגד החלטת הממשלה בעניין מפת העדיפות הלאומית. זהו מהלך בכלל לא רע, אך בידי חברי-הכנסת החרדים יש כלים הרבה יותר אטרקטיביים, הרבה יותר מבצעיים. גפני וליצמן שישבו בראשות ועדת הכספים יודעים בדיוק במה מדובר: מאות מיליונים שמועברים למוסדות הציונות הדתית בדרכים עוקפות; ישיבות ציוניות שמכלילות בלימודיהן קורסים אקדמיים למחצה על-מנת לקבל הכרה אקדמית פיקטיבית וליהנות מתקציבי עתק; רחובות ערים אליהם עוברים להתגורר אנשי הציונות הדתית, שנהנים לפתע מהכרה ייחודית מתוקצבת של 'גרעינים תורניים'; כפל תקצוב לישיבות ההסדר, ממשרד הביטחון וממשרד החינוך גם יחד. ועוד כהנה וכהנה, הטבות שונות ומשונות, שהח"כים החרדים מכירים. מכירים ושותקים.

כל המסחרה הזאת, עוברת לכולנו מתחת לאף, בשתיקה רועמת. בחסות הבית היהודי הופכים ראשי הישיבות הקדושות לשקרנים, לבטלנים ולגנבים, בעוד בציונות הדתית הפרות הקדושות ממשיכות לרעות באחו וליהנות ממטעמי הקומבינות באין מפריע. הגיע הזמן שחברי הכנסת החרדים יתחילו לחשוף את מה שהם יודעים על הקומבינות התקציביות האפלות, שמאפשרות לבנט ולחבריו לפגוע בישיבות הקדושות וליהנות מכל העולמות. אם חפצי חיים אנחנו, עלינו להפוך מנרדפים לרודפים. זו אינה נקמה אלא הישרדות, צורך השעה, מלחמת אין ברירה.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'