יו"ר ש"ס אריה דרעי ומרן הגרח"ע יוסף - ש"ס מלהזכיר
יו"ר ש"ס אריה דרעי ומרן הגרח"ע יוסף (צילום: יעקב כהן)
אאא

קבלו, בפעם הראשונה, תשובה מלאה לשאלה שאין להעלותה על דל שפתיים: מה, למען ה', יקרה ביום שאחרי?

אז זהו, שמותר לשאול וגם להשיב. כולנו תקוה ש'ביום שאחרי' יפקח מרן הגרח"ע יוסף את עיניו, ופיו יחזור להפיק מרגליות. בכי התמרורים יהפוך לדמעות אושר והמכה שניחתה על ראשנו תהפוך לצ'אפחת חיבה בלחי. דרעי משמאל וישי מימין יחובקו בחום. אבי מימרן יקדיש יום שידורים ב'קול ברמה' להעברת חגיגות ההודיה, עם אישור מיוחד של מועצת הרשות השנייה. במקום פרקי תהילים, כולנו - מזרחיים ומערביים - נאמר בכותל המערבי תפילת 'נשמת' שתשודר אונליין ב'קול חי'.

עד שזה יקרה, נמשיך ללא הרף לומר קפיטלא'ך תהילים ולהקדיש יום עד שנה מחיינו לרפואת נשיא מועצת החכמים. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את ליבו ופיו בשווה. זו התשובה האופטימית לשאלת 'היום שאחרי'. בכל תרחיש פסימי אחר, איש לא עוסק. לא ישי ששומר על דממת אלחוט ולא דרעי שפועל במישור המוניציפאלי ללא לאות.

כל הפרסומים הזרים אינם על דעת ההנהגה הפוליטית. המקורבים הסוררים שלא מפסיקים לפטפט עם שלום ירושלמי ממעריב, מדברים כמובן, רק בשם עצמם. מנהיגי ש"ס לא עוסקים בזה, כפי שפרס, להבדיל, מעולם לא עסק בענייני הבחירות לנשיאות, עד שנבחר, ממש באקראי.  

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אלא שלצערנו הרב, זו אינה שאלת היום שאחרי אלא היום שלפני, היום הזה ממש. אל מי מוליכים את הדבר הקטן כגדול, עד לרגע שבו מרן הגר"ע יוסף ישוב בעזרת ה' לאיתנו במלוא הודו והדרו? זהות המועמדים בבחירות לרשויות כבר הוכרעה. מה שנותר זה להמתין - כמו ביבי ושאלת הגרעין האיראני - למבחן התוצאה. אבל מה תעשה ש"ס בכל שאר הסוגיות? אל מי תוביל את השאלות וההכרעות?

הנה לכם דוגמה לשאלה קטנה שצצה השבוע: מה תהא זהות המועמדים שייתמכו על-ידי נציגות ש"ס בוועדה למינוי דיינים? דעתו של מרן הגר"ע יוסף בכל הנוגע לזהות חמשת המועמדים לבית הדין הרבני הגדול כבר הובעה וידועה למי שצריך לדעת.

השאלה המעניינת יותר הינה מי יהיו שלושה-עשר המאושרים שיזכו במשרת דיין באחד מבתי הדין האזוריים (בקונסטלציה מסוימת התלויה בזקנה, שיבה ותנאי פנסיה של כמה מהדיינים המכהנים, עשוי המספר לקפוץ לחמישה-עשר). עשרות מתמודדים בתנאים קשים, כוססים ציפורניים וממתינים לרגע בו יקבלו את הטלפון הנכסף שיבשר על בחירתם. אירוע שכזה מתעלה בעוצמתו על הרגע בו מודיעים לך שאראלה ממפעל הפיס ממתינה על הקו.

"אם רשימת בני תורה תודיע על תמיכה במועמדותי, היא תהיה חלק בלתי נפרד מהקואליציה בראשותי". מבהיר ליאון ושומט את השטיח המעופף מתחת לטיעון הדרת החרדים-בני-תורה. אם יתמידו בתמיכתם במועמד הקש, זה עלול להיות הקש שישבור את גב הגמל החרדי כולו ולא רק את גב הגימל

בעבר הרחוק, נכנסו המועמדים המובילים אל נשיא מועצת החכמים ונבחנו על-ידו אישית. טביעת עינו החדה של מרן, חרצה את דינם. מי שזוהה ככשר לשבת בדין, נכלל בדיל. בעבר הקרוב יותר, הטיל מרן הגר"ע יוסף את המלאכה על דיינים הנאמנים לו, ובראשם הראשל"צ לשעבר, הרב עמאר, שאת שמו ותוארו, 'ש"ס מלהזכיר' כיום במסדרונות התנועה.

כעת, בתנאים אחרים לגמרי, מגיעה שעת ההכרעה. בין מסע לחו"ל למשא (ובעיקר מתן) עם הפלשתינים, מזרזת שרת המשפטים, ציפי לבני, את ההליך לבחירת הדיינים. מצבם של הנציגים החרדים בוועדה, מושפע ישירות ממצבנו הפוליטי הרע. הנציג הפוליטי החרדי בוועדה, אלי ישי, הקדיש לכך השבוע שעות רבות ועסק בסוגיה בין ביקור לביקור בחדר הגר"ע יוסף בבית-החולים הדסה. כל ש"סניק והבחירות שלו.

מועצת החכם

על פי תקנון המפלגה, מועצת החכמים היא הגוף המכריע. אבל את מי מעניין התקנון? המציאות, היא שהכתיבה את ההיררכיה בש"ס בשלושים שנות קיומה. אפילו הנוסח היבש והרשמי של 'מטרות המפלגה' המצוי ב'רשם המפלגות', מעיד שמדובר בהחלטה של איש אחד, מורם מעם וממועצה: "המפלגה רואה במועצת חכמי התורה בראשות הראשון לציון (מלפנים) מרן הרב הגאון ר' עובדיה יוסף שליט"א את הסמכות התורנית, ההלכתית, הרעיונית והפוליטית העליונה בארץ ישראל". לא מועצת החכמים, אלא מועצת החכם שעל פיו יישק כל דבר.

את הסמכות העליונה, אי אפשר למרבה הצער לשאול, לעת עתה, ומכאן שכל הדיבורים על זהות הטריבונל הרוחני שיכריע בשאלות, אינם הרהורי כפירה. כולנו חיים בכף התקווה הטובה ומייחלים להתאוששות מהירה, אבל בזה הרגע, כשנבצר ממרן הגר"ע יוסף להשיב ולהגיב, השאלה מחייבת תשובה: ממי מקבלים עצה ותושייה? האם מועצת החכמים תורחב, ובמידה וכן, מי יקבע את גבולות הגזרה וכיצד יגיב מי שיחוש שמנסים לקבור אותו (פוליטית) מחוץ לגדר?

הראשון שיידרש להשיב על השאלה הוא אלי ישי. דווקא הוא, שמאז ההדחה שמר על שתיקה כהודעה - הודעה על כניעה של תלמיד להוראת רבו - יהפוך לראשון שיצטרך לזהות ולהזדהות. זה יקרה בקרוב ממש, כאשר ישי יתבקש לבחור את מועמדיו בוועדה למינוי דיינים. את מי הוא לא ישאל – אנחנו כבר יודעים.

מאז שהודח, ישי שמר על זכות השתיקה במובן הכי חיובי שיכול להיות למונח הכל כך שלילי. האיש נצר את לשונו, און ואוף דה רקורד. בעניין הדיינים, הוא לא מתכוון להישבע לשקר בשמו של מרן ולטעון שכבר שאל ונענה.

האם יצליח גם לאכול את העוגה וגם להותירה שלמה? זה יקרה רק אם תהא היענות מצד כל המשתתפים בחגיגה. בסוגיית הדיינים, יש מי שמדבר על מודל של ועדת דיינים בדימוס שתכריע בדבר זהות המועמדים. ואולי בכלל, תהא זו ועדה שתמונה בעצה אחת עם מועצת החכמים. 

 (צילום: יעקב כהן)
מעמד גדול על המועמד. התמונה שתלויה בלשכת ראש עיריית אלעד (צילום: כיכר השבת)

התשובה המלאה לשאלה, גדולה בכמה מידות על גלימת הדיינים ונוגעת לעטרת התנועה. במהלך השבוע החולף חזינו בהקדמת שמו ותוארו של הגאון חכם שלום כהן, בכל עצרת תפילה ומודעת תעמולה. במעמד ההמונים בכותל, ראינו את הגר"ש כהן מתייצב במרכז הבמה, כמנהיג רוחני-פוליטי לצידו של הראשל"צ הגר"י יוסף כמנהיג רוחני-הלכתי. כל הבאזז הזה לא נועד אך ורק כדי לדרבן את ההמון להעתיר בתפילה. תוכנית-העל מדברת על הרחבת ה'מועצת' בדמויות משפיעות כמו הגר"ר אלבז ואחרים. שמו של הראשל"צ לשעבר, הגרש"מ עמאר, לא מוזכר בין הרבנים הנכבדים, וכאן עולה השאלה מה יעשו אלי ישי וח"כים אחרים ברשימה, ברגעים של משבר זהות.

נכון להיום, האינטרס לשפוך מים קרים על הגחלים העוממות ולהימנע מעימות - משותף לכולם. נכון למחר - האש עלולה לפרוץ במלוא העוצמה. זו כשלעצמה, עוד סיבה, אחת מני אלף, לייחל לכך שנבצרותו של מרן הגר"ע יוסף מקבלת הכרעות תיפסק במהרה, לפני שמועצת החכמים של ש"ס מודל 2013, תהפוך לתואמת ה'מועצת' של אגודת ישראל בשנות השמונים.

צעד תימני

מצד אחד, ההנהגה הפוליטית של ש"ס מתריעה בנו לבל נהין לשרבב את שמו של נשיא מועצת החכמים לסוגיות פוליטיות. האמירה ראויה. ברגעים בהם כל העם מעתיר בתפילה לרפואת ספר תורה חי השרוי בצער, הפוליטיקה הקטנה מתגמדת בצל קומתו הרוחנית התמירה. מצד שני, באותה נשימה, מסבירים לנו, בסוג של זילות-ערכים, שרק ההצבעה לש"ס תוכיח את אהבתנו למרן. "זה הקלף המנצח שלנו", אומרים בש"ס, "כל מה שאנחנו צריכים זה לשמר את המומנטום שנוצר באווירת התפילות להחלמת מרן". לרגעים עושה רושם כי בשעה שההמון תורם יום מחייו לרפואת נשיא מועצת החכמים, הפוליטיקאים מנסים להמיר זאת בהתרמת מצביעים.

עם המסר והמוסר הכפול הזה, עוד אפשר איכשהו לחיות, אבל לפעמים זה הזוי כל-כך שבא למות. הרבה דברים טובים אפשר לומר על צוריאל קריספל, מועמד ש"ס לראשות העיר אלעד. נכון ויפה עשה אריה דרעי כשתחב אותו ברגע האחרון באלעד, כמו אצבע בעין של יהדות התורה. הרי דרעי - ועל כך כבר הורחב  - הושיט יד לשלום והושב ריקם. מרגע זה ואילך, הייתה זו זכותו המלאה לבחור בסוס מלחמה ולא בחמור לבן של עתות שלום.

אז מה אפשר לומר על צוריאל? שהוא בולדוזר אמיתי, שבתקופתו אלעד נראתה כמו החצר הקדמית של היישוב היוקרתי הסמוך שוהם ולא כמו החצר האחורית של העיר השכנה בני ברק, שמעייניו היו נתונים לחצרות בתי התושבים ולא ל'חצרות קדשיך'. הוא ידע לבנות וגם להרוס, לטעת וגם לעקור. נכון שתכונות שליליות לא חסרות, אך מדור זה נועד להרבות פרגון בישראל, ויש בהחלט מה לפרגן לצוריאל.

 (צילום: יעקב כהן)
נשיקת יד המרן בלי הגלימה. ליאון אצל מרן הגראי"ל שטיינמן (צילום: כיכר השבת)

אריה דרעי דילג השבוע לאלעד בצעד תימני. הנציג התימני בעיר, ברק צברי, זיגזג במהירות הברק. בתחילה הודיע בקולו שהוא תומך בשרוליק פרוש, אחר-כך נגרר לדין תורה בפני הרכב דיינים שהכריע כי ההבטחה מחייבת. בסיומת, כשהודיע על תמיכה בצוריאל קריספל, הבינו גם בשלומי אמונים כי צברי - ברח. לפני שבוע דרעי הבטיח שישלוף שפן מהכובע. השבוע התברר שהשפן - תימני.

בשלומי אמונים לא אומרים נואש ונאחזים בשארית הפליטה של יהדות תימן המפוארת והמפוצלת, שהביעה תמיכה חתומה במועמדותו של ישראל פרוש לראשות העירייה. אותיות המפלגה של 'שלומי אמונים' בבית שמש הן 'כח'. באלעד, זה יהיה 'הכח להשפיע'...

מה שמוזר בכל הסיפור, שכאשר דרעי הגיע השבוע לאלעד הוא מצא לנכון לדרבן את הבוחרים בסיסמת הקרב הכי פחות רלוונטית, הכי לא נדבקת: "לבחור בצורי זה לעשות כבוד למרן, לעשות לו נחת רוח", הוא אמר לפעילים, "לבחור בקריספל זה לציית למה שמרן ציווה ממיטת חוליו".

על האמירה הזאת דרעי חזר גם בבית שמש, רק שבאלעד, נעבאך, יש לאמירה הזאת כיסוי, עוד פחות מהכיסוי שיש לחתימת הנציג התימני. הרי רק לפני עשור, צוריאל קריספל היה בצד השני של המתרס. הוא לא סתם איים בקריאת תיגר, אלא מימש ויצא לדרך, ראש בראש, ברשימה עצמאית לראשות העיר, נגד הוראת מרן. בעצם לא נגד מרן, אלא נגד המרנים, כל המרנים, שחתמו על 'קול קורא' לתמיכה במועמד המוסכם צביקה כהן.

מרן הגר"ע יוסף, בשיא תפארתו, הגיע לעצרת ברחבת הכניסה לעיר והניח את ידו על כתפי מרן הגראי"ל שטיינמן, כשהוא מחשמל את הקהל במעמד קבלת עול מלכות שמים שכולו אחדות. התמונה שתיעדה את הרגע, תלויה עד היום בלשכת ראש עיריית אלעד עם הכיתוב הנלווה 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם'. באצילות של תלמיד חכם המבין שהמעמד גדול על המועמד, ראש העירייה הבא בתור, יצחק עידן, הותיר את התמונה תלויה על קיר לשכתו במשך קדנציה שלמה.

היו אלו רגעים בלתי נשכחים, אלא שהרגעים הללו נחרטו בזיכרון המשתתפים באירוע, לא רק בגלל הקולות הצלולים של גדולי ישראל, אלא גם בשל הצלילים הצורמים. תוך כדי נאומו של מרן הגר"ע יוסף, השמיעו רמקולים שהוצבו במרפסות הבתים שחולשים על הרחבה, ג'ינגלים מתריסים של המועמד העצמאי צוריאל קריספל. אחד מראשי ש"ס שנזכר השבוע במעמד, ציין בכאב, שרגע משפיל שכזה, מרן מעולם לא חווה.

אומרים שצורי עשה תשובה והגיע למקום שבעלי תשובה עומדים ומתמודדים. אבל מכאן ועד הפיכת ההצבעה לאיש כסמל לציות למרן, רחוקה הדרך כרחוק דרעי מישי. אז מדוע לשאת לשווא את שמו של מרן, בשעה שיש באמתחת טיעונים הרבה יותר רלוונטיים, הרבה יותר משכנעים?

הולך על גיחון

אם באלעד נשלף השבוע שפן הרי שבירושלים יש מי שמנסה להאכיל את כולנו בארנבת.

התמיכה בחיים אפשטיין כמועמד החרדי היחיד מול ליאון וברקת, היא ירייה ברגליהן של יהדות התורה וש"ס שכרתו ברית עם משה ליאון. לדידה של מפלגת בני תורה, זו כבר ירייה בראש. זכות ההגדרה העצמית של הרשימה שמורה לתומכיה. הטקסטים שהם משמיעים כיום, הם העתק-הדבק של האמירות שהושמעו עם הקמת דגל התורה.

אז נכון שלא כולם שם פועלים ממניעים אידיאולוגיים צרופים. הדוגמה הבולטת ביותר הינה העסקן הירושלמי שהולך על 'גיחון' ומנהל את המגעים מטעם 'בני תורה' כשהוא מחויב בעיקר לעצמו. אבל הציבור שעומד מאחורי הרשימה, מרגיש במידה רבה של צדק שעושים לו 'הדרה' ומשמיע טענות שאין עליהן תשובות מלאות.

כל זה טוב ויפה לעניין הרצתה של רשימה עצמאית. מגזר שמתעלמים מקיומו ומעלימים את רבותיו, רשאי להלום ולהילחם למען כבוד זקניו. אחרי שהוויכוח יוכרע בקלפי, הכל ייראה אחרת. אם אכן מדובר בציבור של רבבות – דגל התורה לא תוכל להתעלם. אם תירשם התרסקות, הלגיטימציה של הפלג הירושלמי תיעלם.

כל הטיעון הזה הופך ללא רלוונטי ככל שמדובר בהרצת מועמד קש שמטרתה להביא לניצחונו של ניר ברקת. זה לא האיש משה ליאון אלא האישיו. אחרי שש"ס ויהדות התורה הביעו תמיכה מפורשת במשה ליאון, משמעות בחירתו המחודשת של ברקת לקדנציה שנייה, על אפם וחמתם של החרדים בירושלים, ברורה לכל. החרדים ילקקו פצעים ולא דבש. הם לא יהפכו לגלגל חמישי אלא יגולגלו מהקומה החמישית בכיכר ספרא.

בלי בלוק חרדי אחיד, סיכוייו של ליאון להיבחר, שווים לסיכויי המועמד הקיקיוני ויסברג לנצח בביתר עילית. הרצתו של אפשטיין בקריצת עין מתואמת עם ברקת, הופכת את מפלגת בני תורה מנרדפת לרודפת. היא מוכיחה שזו אינה מלחמה מוצדקת 'למען כבודו' של מרן הגר"ש אוירבך. אלא קריאת תיגר על המיינסטרים החרדי. נקמה לשם נקמה. מטרה שמקדשת כל אמצעי. לא צריך ללמוד ליב"ה כדי לחשב כיצד יתחשבן ברקת, בקדנציה שניה חפה ממחויבות, עם ציבור שתשעים וחמישה אחוזים ממנו הצביעו עבור המועמד המתחרה.

'ביום שאחרי' יפקח מרן את עיניו ופיו יחזור להפיק מרגליות. מימרן יקדיש יום שידורים ב'קול ברמה' להעברת חגיגות ההודיה, באישור מיוחד של מועצת הרשות השנייה. בכותל המערבי תיאמר תפילת 'נשמת' שתשודר אונליין ב'קול חי'. לצערנו הרב, זו אינה שאלת היום שאחרי אלא היום שלפני, היום הזה ממש

בצד האמירה הברורה הזאת, יש סימן שאלה שמשה ליאון חייב להגיב לו עם סימן קריאה. המדובר בסיפור עיכוב הכנסתו של ליאון לבתיהם של מרנן הגראי"ל שטיינמן והגר"ח קנייבסקי בבני ברק. התוכנית המקורית הייתה להכניס את ליאון בבריתו של הציבור החרדי בערב חג הסוכות, סמוך ונראה לירידת העיתונים לדפוס. תכף לאחר מכן, הוא אמור היה לשעוט ברכבו להר נוף ולהסתופף בצל גלימתו של מרן הגר"ע יוסף. הצלמים היו בהיכון, העמודים במערכות העיתונים הוזמנו, ורק מעט 'זמן-מרן' עבור ליאון לא נשאר.

הדרך הקצרה מגבעתיים לבני ברק השתבשה. הפגישה בבני ברק נדחתה והתקיימה לבסוף בעיצומו של החג. בין לבין קרה מה שקרה בציר שבין רחוב הקבלן לבית-החולים הדסה, וליאון פספס את התמונה הכי משמעותית לקמפיין – בחברתו של מרן הגר"ע יוסף. במקום תמונה אותנטית של נשיקה לידו של המרן הספרדי, הוא ייאלץ להסתפק בתמונה לא טבעית בעליל של נשיקת יד המרן האשכנזי. ועכשיו, בלי תמונה השווה אלף קמפיינים, לך תספר לבעל הבאסטה בשוק מחנה יהודה, שמרן רבי עובדיה, היה בכלל הראשון שתמך.

השאלה היא, מה קרה בימים הנוראים שבין ערב חג הסוכות לחול המועד. מדוע בוטלה הפגישה בבני ברק, ולא פחות חשוב – באלו תנאים היא התקיימה לבסוף? הגרסה החצי-רשמית הינה שניסיון של הרגע האחרון מצד דגל התורה להחתים את ליאון על הסכם חלוקת תפקידים מוקדם, לא צלח. ליאון בהוראת איווט התעקש לשמור על עמימות ולדבוק בנוסחה ולפיה אחרי הבחירות העוגה תחולק בשווה. לא פירורים, אלא פרוסות מכובדות בהתאם לתוצאות. אצל ליברמן מילה זו מילה, לטוב ולרע. את הרע אתם מכירים. על הטוב – יודעים לספר החברים הטובים. דרעי ואחרים.

אבל בפלג הירושלמי בטוחים שדבר מה נוסף קרה. בין לבין, נתן ליאון את מילתו שבמידה וייבחר, רשימת בני תורה לא תשותף בקואליציה שבראשותו. "אם ניתנה הבטחה כזו, איך אפשר לבוא אלינו בטענות על הרצת מועמד קש? מה רוצים מאיתנו, שנתמוך בליאון ונמצא את עצמו בחוץ?", הם שואלים, ובצדק.

אז הנה לכם, תשובתו הרשמית של משה ליאון, שמבהיר כי הוא נגד החרמת עדה קדושה. "אם רשימת בני תורה תודיע על תמיכה במועמדותי, ברור שהיא תהיה חלק בלתי נפרד מהקואליציה בראשותי". ליאון מוכן להיפגש, לדבר, לומר זאת בקולו. יש כאלו שכבר עושים זאת בימים האחרונים מטעמו. האמירה הברורה הזאת שמתפרסמת כאן בשמו לראשונה, שומטת את השטיח המעופף מתחת לטיעון הדרת החרדים-בני-תורה. אם יתמידו בתמיכתם במועמד הקש, זה עלול להיות הקש שישבור את גב הגמל החרדי כולו ולא רק את גב הגימל.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.