גזר דיו בפרשת החטיפה והסחיטה של הרב ניר בן ארצי: הנאשמים יישלחו לריצוי עבודות שירות במשך חמישה חודשים, ישלמו פיצוי כספי, ובנוסף לזאת, 6 חודשי מאסר על תנאי הוטלו על הנאשמים.
הסיפור החל לאחר שהרב בן ארצי בדק העלמות של סכום כסף מן העמותה שהוקדשה להפצת תורתו, ובעקבות זאת החליטו הנאשמים שמואל שוקרון, שמעון קטורזה ומיכה בטיטו להשתלט על העמותה ולהרחיק את הרב מעמדת השליטה בה.
לצורך כך רקמו הנאשמים מזימה שפילה שנועדה להרחיק את הרב ממושב תלמים, בו התגורר. הארבעה פנו לרב וביקשו ממנו לעזוב את המושב לצורך "זיכוך רוחני" ו"עלייה בדרגה רוחנית".
בתחילה הרב סירב בכל תוקף לצאת לגלות, אולם לאחר לחץ נפשי שהופעל עליו, עזב את המושב ועבר לגור בעיר טבריה.
גם לאחר שעבר לטבריה, הגלו אותו הנאשמים מדירה לדירה בעיר.
בשלב מסויים הם אף הגבירו את הלחץ והודיעו לרב כי אם לא יציית להם, יפיצו עליו סיפורים מכוערים שיפגעו בשמו הטוב.
בעקבות כך הסכים הרב לעבור לדירה בשיכון ד' בטבריה, ללא חשמל, שהכילה כיסא גלגלים, ארון אחד ומזרון דק שהיה מונח על הקרקע.
וייצמן ופטיטו היו מביאים לרב בתחילת השבוע מספר כיכרות לחם וחבילות מרגרינה, בכדי שיספיקו לו לכל השבוע. הם נתנו לו לשוחח עם רעייתו הרבנית, כשהוא רק שומע אותה ואינו יכול לענות לה.
בכתב האישום צוין כי בשלב מסוים, אחד החשודים היכה את הרב.
הנאשמים הגדילו לעשות וביקשו מהרב לכתוב גט לאישתו. הם אמרו לו כי היא אינה רוצה בו יותר, ואיימו עליו שישליכו אותו "לכלא של ערבים".
בימי החורף התלונן הרב כי קר לו. תגובת אחד החשודים היתה: "שימשיך להתייסר, זה מועיל לזיכוך נישמתו".
בשלב מסויים הם אף אזקו את הרב בידיו ורגליו ואיימו עליו שיקחו אותו לכלא, שם "יקרעו אותו לגזרים".
לאחר תקופה ובעקבות תחינות הרב, העבירו הנאשמים את הרב בן ארצי לדירה מרווחת יותר שהיה בה חשמל ומים, אך היתה מסורגת, כדי לוודא שלא יברח. את המזון היו מעבירים לו דרך סורגים.
לאחר שלוש שנים, אמרו לרב שיכול לחזור לביתו אך הודיעו לו כי לא השלים את משימתו וכי לא הצליח לזכך את נפשו ועלבו בו לפני חברי הקהילה במושב תלמים.
יצויין כי במהלך כל תקופת החטיפה של הרב, הוציאו הנאשמים מאנשי עסקים רבים סכומים נכבדים בטענה ש"הרב ביקש שיתרמו".
כאמור, הטיל בית המשפט על הנאשמים עונש של עבודות שירות, ופיצוי כספי בסך עשרת אלפים שקלים.