אדון הלברטל הנכבד, בלכתי היום ברחוב ירמיהו פינת בר אילן, נתקלתי בחבורת ילדים שהקיפה ילדון שחום עם כיפה ופאות אשר עמד סמוך לתמרור ומולל בידיו את שרשרת הברזל של קופת הצדקה שהוצמדה לעמוד.
"עזוב את זה! ספרדי גנב!" הם קראו לו.
והילד, עוד קטן מכדי לדעת מה זה ספרדי, נעבאך, אבל מספיק גדול (נראה בן חמש) בכדי להבין מה זה "גנב" נשנק בבכיו, נגשתי אליו ושאלתי אותו למעשיו, מסתבר כי חיכה לאימו, ובינתיים נגע בקופה (שאגב שייכת ל"יד עזרה ושולמית" –עמותת חסד פרענקית מובהקת...) וחטף מבול של צעקות ואיומים.
ועכשיו אני שואלת אותך, אדון הלברטל, הילדים הללו לא דיברו ביניהם על הספרדי הגנב, (אח...מחוננים הספרדים האלו, יודעים את העבודה שלהם בגיל כה צעיר...אה?) אלא הטיחו זאת היישר בפרצופו בלי רחמים וללא בדיקה מוקדמת. למה לבדוק? זה בסך הכל ספרדי!
הלאה, בשביעי של פסח, ישנו מעמד אדיר בשכונתנו "שירת הים" בחצות הלילה של החג. המעמד המרומם נערך ע"י הרב עדס שליט"א בבית הכנסת 'עזרא הסופר' (ספרדי...) ומשתתפים בו כלל ישראל בהמוניו. הצטופפתי בעזרת הנשים הדחוסה בבנות ישראל שהאזינו לשיחתו של הרב ברוב קשב, כאשר שמעתי דו שיח לחשני באידיש, שתרגומו: "צפוף מאוד, יש כאן הרבה מדי נשים בנות עם זר" (!) באידיש זה נשמע עסיסי יותר. נדהמתי. כאן?! בבית כנסת שלנו? עם הרבנים שלנו?! כן... מי הם בכלל...ספרדים בני עם זר שהסתפחו באיזשהי צורה לעם הנצח...
ולסיום – פעם הסבירה לי גזענית אחת גלויות "את רוצה לדעת מה באמת אנחנו חושבים על הספרדים? תראי... זה ממש דרגה אחרת בבריה. בעיני, זה כמו ההבדל בין חי למדבר..." היא הסמיקה, יאמר לזכותה, על פליטת הפה שלה, אבל בן אדם לא פולט מה שלא נמצא בפנים! ולהזכירך, היתה כבר קבוצה אירופאית שטענה דברים כאלו...
ואז הבנתי שהעולם האשכנזי נחלק לשניים: גזעניים (ואלו הם המעטים) ואלו שלא.
הרוב המוחץ הם אלו שלא!
ואלו שכן, מסכנים – אכולי שנאת אחים ומלאים בהרס עצמי גם בתוך משפחותיהם האשכנזיות הטהורות. בדוק.
ולמה הבאתי את הדוגמאות האלו? (וזה עוד לא הכל...) בכדי להוכיח לך כי שני צדדים למטבע.
לא נכון ולא ראוי להביט על צד אחד בלבד ולהפריח מאמר מפלג לאויר העולם.
בדיוק כמו שלא נכון להביט על האשכנזים כאלו שבנו את המדינה.
ראשית, משום שלא נתנו לספרדים הזדמנות. (מספיק שתכנס היום למצבת מורים בבי"ס חרדי או שלוחה חרדית של מתנ"ס, או אגף חרדי רשות עירונית, או למזכירות של קופת חולים ותראה מי הם 85% מהמאיישים את המשרות! לא ניתן להתעלם מכך שהספרדים ממשיכים לייצר קהל לקוחות והאשכנזים נהנים עקב כך מהגדלת אחוז התעסוקה). בעוד דור או שניים – שוב תוכל להביט עלינו בפטרונות ולטעון: מי עזר לכם, מי חינך אתכם, מי המציא אתכם, ועוד...
תנו הזדמנות שווה בתעסוקה – ואז תוכל לטעון את טענותיך, אך היום גם מחקרים מראים, כי ספרדים צריכים לעבור דרך קשה יותר עד בלתי אפשרית במציאת משרה טובה.
שנית, הספרדים שילמו על השרות של האשכנזים בראשית שנות המדינה, היכן ראינו בעל מקצוע שפעל וקיבל את שכרו, ועדיין מרגיש בעלות על העבודה שביצע?! בואו נדבר גלויות – אותם האשכנזים הנמצאים במשרותיהם כנותני שרות – משתכרים מהמגזר הציבורי – הן בעקיפין והן במישרין, ועליהם להיות אסירי תודה לכל הציבור המפרנס אותם, ולעשות הכל בכדי למקסם את הרווחים של הציבור כולו, הספרדי והאשכנזי משירותיו. הרי הציבור משלם להם על כך משכורות.
גם פטרוני המדינה בראשית דרכה, לא היו עובדי חינם וקיבלו את משכורתם מהכיס הציבורי של כולנו, אז ודאי שעליהם לספק לתושבי הארץ את השרות המקסימלי, וזה מה שהם עשו. זה עדיין לא הופך אותם לאדוני הארץ.
שלישית – הצבא כידוע, צועד על קיבתו, וכך גם העולם כולו. לו לא היו הספרדים מספקים את תצרוכת המזון באותם ימי קום המדינה, לו לא היו הספרדים משמשים כחוטבי העצים ושואבי המים בעת ההיא, לא יכלו האשכנזים המשכילים לשבת במשרדיהם ולערוך את תוכניותיהם המלומדות לביצור ובנין המדינה. סבי וסבותי היו אלו שעמלו בעשר אצבעותיהם לגדל ירקות, לחלוב פרות, לכבס בבתי העשירים ולנקות, לסלול כבישים, ולעמול מבוקר עד ליל בכדי שאחיהם האשכנזים, החכמים והמלומדים, בעלי הנסיון עוד מארצות אירופה – יוכלו לשבת ברוגע למו"מ מתיש, או לתכנון כביש...
באותם ימי בראשית מתוקים, הבינו סבותינו בחכמת החיים שלהם, שכולנו עם אחד שחזר הביתה, וכל אחד יטה את שכמו במאמץ הלאומי לשיקום הבית! ממש כמו בעל ואשה הבונים משפחה, וכל אחד עמל בתחומו הוא לרווחת בני הבית, האם ניתן לטעון שצד אחד נתן יותר?! הרי כל אחד זקוק לשני ומשלים אותו!
ולא, איני כותבת בציניות חלילה, אלא רק בצער גדול, על כי חלק מנכדיהם של אותם מלומדים אשכנזים, לקחו את התמימות והמסירות האבסולוטית של אבותינו לאבותיהם וכעת יורקים בפרצופם של צאצאיהם, וזאת כהוקרה על העבודה הפיזית הקשה והמשברת גרם שנפלה בחלקם של אבותינו, (ככל הנראה זו היא הכרת הטוב שעליה דיברת במאמרך...)
ולסיום, הכתרתי את מאמרי בדברי הילדים הגזעניים שפגשתי היום, רק בכדי לתת איזון לכותרת המתלהמת בראש מאמרך המפלג.
הגיע הזמן שנוקיע מקרבנו את אותם גזענים משני צידי המתרס, ונעריך האחד את זולתו למרות ועל אף השוני והמנטליות האחרת, כי זה הדבר הטוב ביותר לכולנו, והכי חשוב - כי אבא אחד לנו, ואין נחת רוח לקב"ה יותר מאחדות!