אירוע מִתְגַּלְגֵּל / הרב עמיהוד סלומון בטור לפרשת השבוע

אחרי שהתורה מספרת - שיוסף נמכר למצרים, הסיפור "משנה כיוון" ועובר לתאר את ההרפתקאות שעוברות על יהודה: לידת בניו, מיתתם, ומעשה תמר. מדוע? (פרשת שבוע)

הרב עמיהוד סלומון | כיכר השבת |
(צילום: shutterstock)

"וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה" (פרק ל"ח פסוק א)

אחרי שהתורה מספרת - שיוסף נמכר למצרים, הסיפור "משנה כיוון" ועובר לתאר את ההרפתקאות שעוברות על יהודה: לידת בניו, מיתתם, ומעשה תמר. מיד אחר כך, הסיפור המקראי חוזר לעסוק ביוסף במצרים.

כבר עמדו על כך חז"ל בדבריהם: מדוע נכנס עניין זה - באמצע סיפורו של יוסף? "מפני מה הסמיך פרשה זו - לזו?!"(בראשית רבה פ"ה). אמנם רש"י כתב: "ללמד שהורידוהו אחיו (את יהודה) מגדולתו - כשראו בצרת אביהם. אמרו: אתה אמרת למכרו, אילו אמרת להשיבו - היינו שומעים לך". אך במדרש, רבי יוחנן מיישב באופן אחר: "כדי לסמוך הַכֶּר - להַכֶּר".

פירוש לדבריו: יש ביטוי קצר בסיפור יהודה ותמר, שמזכיר לנו ביטוי דומה - ושולח אותנו שוב לסיפור מכירת יוסף. תמר נידונה על ידי יהודה לשריפה, רגע לפני כן היא שולחת מסר ליהודה: "לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה, וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה" (ל"ח כ"ה). חז"ל עומדים על כך, שאת המלים האלה שמענו זה לא מכבר - בפרק הקודם: "וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא" (ל"ז ל"ב). וב"ילקוט שמעוני" (רמז ק"מ): "אמר ליה הקדוש ברוך הוא ליהודה: אתה אמרת לאביך: 'הַכֶּר נָא'. חייך, שתמר אומרת לך: 'הַכֶּר נָא' למי החותמת והפתילים".

מהרש"א (סוטה דף י:) כתב לבאר: "הקב"ה פרע לו במידה. כשם שהוא רימה אביו - על ידי כתונת זה, שהיה חושב כי טורף יוסף והיה מצטער אביו על כך, כך תמר רימתה אותו בכליו - עד שנצטער יהודה למצאה".

מדוע דווקא יהודה נענש על רמאות זו? הרי אחיו היו שותפים עמו, כמאמר הכתוב: "וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא". מבאר המהרש"א, שיהודה "הוא החשוב בהם, ועל פיו עשו - מה שעשו". כלומר, דווקא לאור יכולת המנהיגות של יהודה, מוטלת עליו 'אחריות התפקיד' - לתוצאות המעשה.

על מנת להבין את 'סגירת המעגל' - בין מעשיו של יהודה כלפי אביו, למעשיה של תמר כלפיו - נראה, שיהודה בדבריו לאביו 'הַכֶּר נָא' - רצה להסתיר את סוד המכירה, תמר באותם מלים 'הַכֶּר נָא' עשתה את הפעולה ההפוכה - היא חשְׂפה את הנסתר והסמוי מן העין - למי היא הרתה? והוציאה את המידע לאור השמש. יתירה מכך, הרי היא נתנה בידיו את הבחירה - להסתיר או לחשׂוֹף? ויהודה שבעבר בחר להסתיר - הפעם, הוא מתקן, חושׂף את עצמו ואומר: "צָדְקָה מִמֶּנִּי".

אולי ניתן לומר, שהביטוי 'הַכֶּר נָא'הוא דוּ-משמעי: האחד, כפשוטו - האם אתה מזהה את החפצים האלה? והשני, בעומק העניין - מסר משמים ליהודה: 'הַכֶּר נָא' - חַפֵּשׂ את המַטְמוֹן! התבונן בסימנים המעידים על קשר למעשיך בעבר. תזהה את הביטוי שאמרת לאביך בעבר, עליך "לקרוא בין השורות", ולהבין - חטאת כלפי אביך, ועל כך אתה נענש עכשיו.

ואולי, בעצם התְּגוּבָה שלו: "וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי" (ל"ח כ"ו), רמזה לנו התורה שיהודה הכן עשה את הדבר הנכון - לא רק כלפי תמר, אלא גם כלפי שְׁמַיָּא. הוא הכיר - זיהה את הרמז, והבין את התביעה האלוקית על מעשיו כלפי יוסף ואביו, הוא הצדיק עליו את הדין, הודה בטעותו ואמר: "צָדְקָה מִמֶּנִּי!" על משקל "צַדִּיק הוּא ה' - כִּי פִיהוּ מָרִיתִי" (איכה א).

בצורה דומה, מפרש בספר "מעינה של תורה" בשם "אבני אזל" (יש אומרים, שאין ספר בשם זה, והמחבר המלקט הרב אלכסנדר זושא פרידמן הי"ד כיון בזה לחידושי עצמו, ורמז את שמו בראשי תיבות):כאשר שלחו השבטים את כתונת הפסים של יוסף אל יעקב, כוונתם הייתה למשמעות עמוקה נוספת "הַכֶּר נָא - הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא" - קְרָא את הרמז, תזהה את כתונת הפסים שאתה קנית ליוסף, בכך עוררת את קנאת האחים עליו, וראה כיצד נגמר הדבר. כמו שמצינו במסכת שבת (דף י:): "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים".

המדרש "בראשית רבה" (פ"ה) מוצא קישור נוסף בין האירועים: "אמר הקדוש ברוך הוא ליהודה אתה רִמִית באביך בגְּדִי עִזִּים חייך שתמר מרמה בך בגְּדִי עִזִּים". כלומר, יהודה השתמש ברמאותו לאביו - בדם של גדי העזים וכנגד זה תמר ביישה אותו - באותו מטבע: "אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן". ואחר כך: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז, הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ".

ה"צרור המור" מציין, שמדובר פה 'באירוע מִתְגַּלְגֵּל'. יעקב עצמו רוּמָּה על ידי בניו בגדי עזים "כמו שהוא רִמָּה ליצחק אביו בעורות גדיי העזים - לקבל הברכות". ובעקבות כך, גם רִמּוּ את יהודה בגדי "באופן ששִׁלם השם יתברך - לאיש כמעשהו".

היוצא מדברינו, שההשגחה העליונה שולחת לאדם במהלך חייו "סימנים אַקְרָאִיִּים" שאמורים לעורר אותו, ולהכות על קָדְקוֹדוֹ - 'הַכֶּר נָא', שים לב לרמזים, פְּקַח את עיניך! ותקלוט, את המסר ששלחו לך.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר