למה חרדים לא הולכים לצבא? // אבי בנטוב

החילונים, יותר ממה שצורם להם שאנחנו לא הולכים לצבא, הם שמחים שחרדים לא הולכים לצבא, רק בשביל שיוכלו לשאול את השאלה הזו, ולנגח בה את עולם התורה (דעות)

אבי בנטוב | כיכר השבת |
אבי בנטוב (צילום: כיכר השבת)

הייתי השבוע בערב שנערך בו פאנל עם שר בכיר, מאחת המפלגות החרדיות, והשאלה המרכזית שנשאלה שם הייתה "למה חרדים לא הולכים לצבא?". בעיני, השר התפתל בתשובותיו למראיין החילוני, הלך סחור סחור, במקום לשים את הדברים על השולחן.

תוך כדי אותו הערב, עלתה בי תובנה שקיימת אצלי הרבה זמן בראש, רציתי להניח אותה כאן. למה חרדים לא צריכים לעשות צבא? כי השאלה הזאת, הטענה הזו כל כך פופוליסטית. הם, החילונים, שגם להם לא חסר משתמטים, נהנים לשאול את השאלה הזאת. יותר ממה שצורם להם שאנחנו לא הולכים לצבא, הם שמחים שחרדים לא הולכים לצבא, רק בשביל שיוכלו לשאול את השאלה הזו, ולנגח בה את עולם התורה, ידוע הכלל, "קשה שאלה של עם הארץ, יותר משל תלמיד חכם...".

אני מבין קצת במחשבים, ובעולם הדיגיטלי, ביחס לגילי המופלג, אבל ילדי הרכים והבוגרים, הינם חצי ממני בגיל, אבל כפול ממני בהבנת עולם ההייטק/דיגיטל, למה? כי הם נולדו לזה, אני נולדתי לדור שעוד שלח פקסים, השתמש באסימונים, הם לא. לא פעם כשאני משתמש במחשב, אני צריך להעביר קובץ, מכאן לשם, ולא מצליח לי, אני קורא בקול לבני הקטן, נדבבב, הוא מגיע, וצ'יק צ'ק הוא מעביר, לוחץ פה, לוחץ שם, והכל מסתדר. אני נשאר פעור פה, כאילו יש לי גאון מחשבים בבית, אבל לא. הוא נולד לתוך העולם הזה, זה זורם אצלו באצבעות, הוא בסך הכל בגיל בר-מצווה פלוס.

כך גם בעולם התורה, מי שנולד לתוך ההוויה החרדית, לתוך קיום התורה והמצוות, לתוך מתיקות התורה, הוא מבין את הערך הרוחני שלה, הוא מבין מה השכר של העמל בתורה, הוא מבין את ערכה הסגולי בשמירה על עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. אבל מי שלא נולד לתוך זה, לתוך אותו אוויר הפסגות, לא יוכל להבין, כי זה לא זורם לו בין האצבעות.

אצלם זורם בדם ערכים אחרים, שטחיים יותר, קלילים יותר, מהשפה ולחוץ, אצלם מי קרוי 'מלח הארץ'? זה אחד שסיים צבא, גר בקיבוץ, אוהב כדורגל, ואולי גם הקים משפחה דקה לפני הבלות הביולוגית. אלו הם ערכי חברה כלליים בעולם, לא של העם היהודי היושב בציון, לא בשביל זה התכנסנו כאן, בשביל מלח הארץ מהסוג הזה, עדיף לגור בטוסקנה שבאיטליה, שם היאוש מהתורה יותר נח.

אחרי שהבן שלי הקטן נדב סידר לי את הקטע המיחשובי, ונגמרה אצלי הפוביה למחשבים, אני מהרהר ואומר לעצמי, תוך כדי טפיחה על האגו, אנשים בגילי שמפחדים לקרוא לבן שלהם שיעזור להם במחשב, בדרך כלל יגידו שהשימוש בדיגיטל הוא קטן, הם יעדיפו ללכת לבנק ולהפקיד את הצ'ק מאשר להשתמש בשרותי בנקאות דיגיטליים, כי ככה בטוח הצ'ק יופקד... הם יעדיפו להתקשר לשירות לקוחות של חברה מסוימת, מאשר להיכנס לאתר החברה ולהזמין את מבוקשם, הם יעבדו עם סוכן ביטוח, הם יזמינו כרטיס טיסה אצל סוכן נסיעות, לא ישתמשו באיזו אפליקציה שיכולה להשיג להם כרטיסים מוזלים, כי הם לא שם, הם, אני והגיל שלי, לא בעולם הזה, התרחקנו דור דיגיטלי, מהמציאות העכשווי, וכשאתה לא מבין דיגיטל, או כשאתה בדרך כלל לא מבין משהו מסויים, אתה פוסל אותו, אתה הופך את הטרגדיה לאידאולוגיה.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר