מועדון ארוחת ערב: למי קראתן דפוק?

אחד הספרים האהובים עלי מילדות היה ספרון מסדרת 'מחנים': הילד שניצל. כמה שלא תקנו אותי, לא יכולתי להפסיק לכנות אותו "הילד שְנֶיצֵל". ידעתי לקרוא, כמובן, ולשים לב לניקוד. אבל איך אפשר לוותר על פנטזיה קסומה וחמימה בדמות ילד שניצל מטוגן עד הזהבה?

ובכן, גבירותיי: שניצלים! לא יודעת מה איתכם, אולי השניצלים שלכם יוצאים מעולה, ואף פעם לא מתפקשש לכם הציפוי. אבל אני לא תמיד הצלחתי.

עם התקדש החנוכה, בעמידה בלתי פוסקת ליד סיר הטיגון, החלטתי לעשות ניסוי מדעי על מנת להצליח להכין את השניצל המושלם. שלא יידבק לסיר/שהציפוי האחיד לא יתפרק/שהשמן לא ישחיר/שיהיה פריך דיו מבחוץ ורך מספיק בפנים/שלא יישרף. זה כל מה ששניצל טוב צריך להיות.

אה, ושיהיה טעים.

כמות: 5 מנות, זמן עבודה: 15 דק' , זמן הכנה כולל: 30 דק'

מצרכים:

אז הנה זה מתחיל:

אצלינו הכל דפוק, חוץ מהשניצל

חזה הודו פרוס ונקי. כמו שהוא. הכלל הראשון: לא דופקים את הנתחים. אנחנו רוצים אותו עסיסי.

מכינים בלילה של: שתי ביצים, מעט מים, קורט מלח, כף גדושה חרדל.

טורפים היטב.

מכינים תערובת של: קמח, פירורי לחם עבים (פאנקו), מלח, שום גבישי, פפריקה מתוקה, מעט פפריקה חריפה והרבה זעתר. מערבבים היטב. אף אחד לא רוצה לחטוף את האיזור של הפפריקה החריפה, או לפגוש במורד הגרון איזה נציב מלח.