יש כיום לא מעט בני זוג שמתגרשים למרות שהכל בסדר. אין אלימות, אין משהו רע, הם פשוט איבדו ענין אחד בשני. משעמם. נגמרה להם האהבה. ליתר דיוק, אחד מהם איבד ענין בבן זוגו, הזוגיות לא מרגשת אותו יותר. וכמים הפנים לפנים: חוסר הענין שלו מדביק את בן הזוג השני והזוגיות שלהם מתדרדרת מטה מטה בצניחה חופשית.

הצופה מן הצד בהליכי גירושיהם לא יאמין שהם פעם הצליחו להתרגש זה מזו. בעולם המשפט המערבי, החל משנות השבעים במאה הקודמת, עילת "נגמרה לי האהבה" מוכרת כעילת גירושין לגיטימית. לעומתו, בעולם המשפט העברי אין היא מוכרת כשלעצמה. אמנם יש עילות שגם ההלכה סוברת שבגינן מוצדק להתגרש, אך זו לא אחת מהן. אם כי היא עלולה להוביל לפירוד העשוי, או עלול, להיות מוכר כעילה המצדיקה גירושין.

מה גורם לאיבוד הענין? כיצד אפשר להתמודד עם התופעה?

האתגר האמיתי של המאה עשרים ואחת הוא להתרגש מהשגרה, להתרגש מאותו בן זוג. הדבר מאתגר במציאות ובסביבה גועשת שזועקת לנו להתחדש ולהחליף כל דבר: מסלול בסלולרי, ערוץ צפייה, רכב ועוד. אנו כל הזמן מזפזפים ומחפשים ריגושים בערוץ אחר. קשה ליהנות מתכנית אחת מתחילתה ועד סופה.

אם אדם חלילה יחליף את הזוגיות המקורית שלו בזוגיות חדשה, לרוב הוא יופתע לגלות כי השגרה היא אותה שגרה. אם לא נלחמנו בצורך הטבעי שלנו לריגושים בפרק א, מה יגרום לנו להילחם בצורך זה בפרק ב? לא אחת אנשים אומרים: לו הייתי יודע לעבוד בפרק א שלי כמו שלמדתי לעבוד בפרק ב שלי, נישואיי הראשונים לא היו מתפרקים. חינוך עצמי להתרגשות מהשגרה, וריסון הצורך הטבעי בריגושים, עשויים לסייע לנו לשמור על נישואינו.

כמעט כמו כל דבר, הרבה מתחיל בחינוך הילדים. ההקפצה של ילד בגיל שלוש או ארבע לטיול ענק בחו"ל אינה באמת נצרכת. הבעיה היא שיש בה גם נזק. הוא עלול להתחנך שאם הוא לא עלה על טרק אגדי ולא לקח את המשפחה לטיול טרנסאטלנטי, ואם אין לו איזה ריגוש מיוחד, החיים שלו מוחמצים וצריך לחפש להם תחליף.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

זהו גם מסר סמוי שעובר בתעשיית הסרטים ההוליוודית. חבל, אפשר ליהנות גם בפארק ליד הבית, עם בני המשפחה. החינוך הזה לריגוש מהדברים הפשוטים יסייע לילדינו בחיים בכלל ובחיי הנישואין בפרט. החינוך לריגושים נדירים מינקותם עלול להסב להם נזק בבגרותם.

דבר נוסף שעשוי לסייע לנו "לצאת מהשעמום" ולהתאשר מהשגרה הוא ההכרה שמנישואין לא יוצאים. זו משמעותה העמוקה של כריתת "ברית" נישואין, בה התחייבנו לשאת (על כתף...) אחד את השני. כאן נשארים, ולפיכך כאן ורק כאן נחפש את אושרנו. נישואין עשויים להיות אושר ללא גבול, אך הם עלולים להיות גבול ללא אושר. אם אין בהם אושר, ויש בנו את ההכרה שאין ברירה אחרת, נשתדל להזרים אליהם אנרגיות חיוביות ולאשרם.

לעומת זאת, כשיש לנו ברירה אחרת, ולו רק בתפיסתנו, אנו מאבדים את המוטיבציה להשקיע בקיים והאושר מאיתנו והלאה. סיפרה לי רעייתי כי הורים של אחת מבנות האולפנה ביקשו להודיע לבתם כי הם החליטו להתגרש. הבת שהיתה בכיתה ח בלבד, הודיעה להם באותו מעמד שאם יעשו כן היא עולה על הגג ומתאבדת! להורים לא נותרה ברירה והם חזרו בהם. הבת כבר סיימה את התיכון, ההורים עדיין יחד, וכבר לא בזכות הבת.

‏הרב ד"ר יצחק כהן, מומחה ומרצה בכיר לדיני המשפחה, ומנהל אקדמי של הפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו, קמפוס ירושלים.]]>