ג'יין פיין פוסטר לא ידעה מה היא תעלה בחכתה כשיצאה למסע קניות בחיפוש אחר חולצה חדשה. היא עברה במקרה ליד חנות עתיקות בעיר לה גרנד ג'נקשן, קולורדו, כשקפאה לפתע על מקומה, משפשפת את עיניה בתדהמה: שם, בחלון הראווה, היתה תמונה של אמא שלה ביום חתונתה משנת 1948.

ג'יין, שאמה מתה לפני ארבע שנים, חשבה בתחילה שעיניה מטעות אותה, אבל כשהיא נכנסה אל חנות העתיקות 'הקן של רובין', היא היתה שם: סדרת תמונות ממוסגרות של אמה ביום חתונתה, שעקבותיה אבדו ובמשך שנים הם ביכו על חסרונה.

"להגיד שהייתי המומה, בהלם, קרובה לשיתוק, זה יהיה לשון המעטה", אמרה פוסטר ל-KKCO News. "אני ממש צרחתי בקול רם... רק מצמצתי שוב ושוב והמשכתי להביט בתמונה שוב ושוב. אבל זו אכן היתה אמא שלי".

אם פוסטר חשבה שבזאת הגיעה מכסת ההפתעות היומית שלה לסיומה, היא נוכחה במהירות לגלות שהתמונות היו רק הפרומו להפתעה הגדולה.

"היתה לנו שמלת כלה במחסן של החנות", סיפר שיין אלרהיליגן, הבעלים של 'הקן של רובין' ל- KKCO News. "אותה השמלה שלבשה האישה שבתמונה".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כאשר אלרהייליגן הבין שפוסטר היא בתה של האישה, הוא הביא את שמלת הכלולות של אמה ממרתף החנות. היא הייתה עדיין בקופסה המקורית, יחד עם עיתון מ- 22 ביוני, 1948 - יומיים אחרי תאריך החתונה של הוריה.

שמלת הכלה והתמונות, יחד עם פריטים אחרים, נארזו והונחו ביחידת אחסון אחרי פטירתו של אביה של פוסטר, אבל בעקבות חובותיה הכספיים של אמה נמכרו הפריטים במכירה פומבית. המשפחה אפילו לא ידעה זאת עד ארבעה חודשים לאחר מכירת חפציהם. זה היה לפני 12 שנים.

בתחילה עוד ניסתה ניסו לעלות על עקבותיהם של הפריטים הסנטימנטלים, אבל חיפושיה העלו חרס. כשלונה של פוסטר העיב עליה במשך שנים. "הרגשתי כאילו יש חור בנשמתי", היא אמרה.

ג'יין והשמלה האבודה

התעלומה הגדולה ביותר היא, איך הגיעו תמונות החתונה לעיר קולורדו, בה גרה פוסטר בעוד שיחידת האחסון בה הם הונחו מלכתחילה היתה באריזונה.

פוסטר, שכמובן לא יכלה לחשוב על לאבד את הפריטים האלה בשנית, שאלה את בעל החנות למחירה של השמלה, עליה היתה מוכנה להוציא כל הון שבעולם. אבל בעל החנות סרב בתוקף לקחת כסף עבורה. "שאלתי אותם, כמה אתם רוצים שאני אשלם לכם כדי להחזיר את השמלה הזאת אל משפחתינו?" ספרה פוסטר "והם פשוט אמרו: אין לה מחיר. היא עשתה את דרכה בחזרה אליך. היא הביתה".

פוסטר חושבת שהשתלשלות הדברים המופלאה הזאת לא היתה מקרית. "זה מסר בשבילנו שהיא עדיין חושבת עלינו ומשגיחה עלינו", היא אמרה. אצלינו קוראים לזה "השגחה פרטית".

]]>