"בעוד התובעת בהכנה לניתוח מגיע בעלה לחדר הלידה", כך על פי התביעה, " וכנראה מביע התנגדות לניתוח על ידי רופא ולא על ידי רופאה. הנתבעים, בלי לקבל הסכמתה, מקבלים את התנגדות הבעל, רומסים ברגל גסה את זכויות היסוד הבסיסיות והסכמתה לבצע ניתוח לצורך יילוד העובר (שהיה במצוקה עוברית מסכנת חיים) ומפסיקים את ההכנות לניתוח".
במקום הניתוח הקיסרי, טוענת התובעת בכתב התביעה כי "הנתבעים מבצעים לידה וגינלית רגילה, דבר שלדאבון הלב מוביל למות היילוד זמן קצר לאחר היוולדו. הטיפול הרשלני שניתן לתובעת כשל. הצוות הרפואי גרם למות היילוד כשהוא מותיר את היולדת שבורה". בכתב התביעה מתואר כי היולדת הגיעה בבוקר לבית החולים כשהיא מלווה בבעלה ובחמותה, ובעוד בעלה מחנה את הרכב היא עברה את הבדיקות שגילו את הצורך בניתוח "בעלה, שתחילה לא נכח בהסברי הרופאים על נחיצות הניתוח, נכנס והביע התנגדות לניתוח", נכתב בתביעה.
התובעת מפנה בתביעה לרשומה רפואית בה נכתב על ידי הרופא כי "בעלה החל לצרוח ולדחוף אותי (הרופא, ל"ד) מהחדר, צעק שהם דתיים ובאיזו זכות אני נכנס לחדר".
התובעת טוענת כי "הצוות הרפואי התרשל עת קיבל את עמדת הבעל ונתן לדעה זו מעמד בכורה". התובעת צרפה לכתב התביעה את חוות דעתו של מומחה בתחום המיילדות והגניקולוגי שקבע כי "לא ברור מדוע חרף אמצעים שעמדו לרשות הצוות הרפואי, כגון קריאה למאבטחים/ביטחון כדי להוציא את הבעל מהחדר, לא עשה דבר כדי להמשיך בביצוע הניתוח הדחוף, וברשלנותו הביא למות הוולד. הימנעות הצוות הרפואי מלבצע את הניתוח הקיסרי עקב התנגדות הבעל הביאה למות העובר".
מהמרכז הרפואי לגליל נמסר: "טרם קיבלנו את כתב התביעה. כשיתקבל, נגיב בשל צנעת הפרט בביהמ"ש".
תגובת משרד הבריאות: "התביעה טרם התקבלה במשרד. כשתתקבל תטופל כמקובל".
]]>
