שאלת אותי למה זה קרה, למה את צריכה לגדול במשפחה כזו, מפורקת. לגדול לאמא חד הורית, להורים שבחרו לפרק את המשפחה לשניים. לאבא שלא מספיק נמצא שם, כמו שהיית רוצה.

למה, במקום להתלבט אם לשים בשיער סרט ורוד או סגול, את צריכה להתלבט מה לומר לאבא? למה, את לפעמים צריכה לעזור לאמא שלך לדעת.. ולהחליט על כל מיני החלטות קטנות? למה את צריכה לשמוע על כל מיני דאגות.

למה אנחנו לבד. למה אין לך עוד אחים קטנים, מה שאת הכי רוצה בעולם, יותר מכל דבר אחר, כי את מתה על 'תינוקים'. למה אמא תצטרך להתחתן עם אדם אחר, שלא הביא אותך לעולם.. וזה יהיה מסובך ואולי מוזר? למה יש לך אמא שהולכת לדייטים.. אמא שכואב לה הגב הרבה פעמים והיא כל כך עייפה כבר..

ולמה זה ככה?? למה זה שונה? ואחר? אז שתדעי, שגם אני שאלתי את זה. ורציתי לספר לך ילדה, שהכל מדויק.

זה מדויק כמו כמות המים והקמח שצריך לשים בלחמניות שעשינו אתמול. כמו כמות המים שלימדתי אותך למזוג בעדינות לעציץ הסחלבים שלי. מדויק כמו ציור. כמו דרך שרוצים להגיע איתה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

למה?

כי כנראה בשביל מי שאת תהיי, את צריכה לעבור בכל מיני מקומות. כנראה הנפש שלך צריכה להתמודד עם בדידות, ושוני, ושבר, וכאב ופרידות. כן, ככה זה. לפעמים הנפש שלנו צריכה לפגוש תהומות מכל מיני סוגים. זה כדי ללמוד דברים על עצמך. זה כדי לגדול, כדי להיות מי שאת. הילדה המיוחדת הזו, המהממת, הטובה. כמו שגם אני צריכה לעבור את כל הדרך שלי, וכמו שאחותך צריכה, ואבא שלכן. וכמו שכל אחד צריך.

וגם לי זה קשה, לפעמים נורא. כי להיות אמא זה לא קל, ולהיות אמא-חד- הורית זה עוד יותר לא קל, וסוחט. ומפיל. ומלא באשמה. אבל זה בסדר שזה קשה. זה לא אומר שאת לא בסדר, זה לא אומר שאת נשברת, או אני נשברתי.

מה זה אומר? שזה סוג של דרך.

ובואי ננסה להאמין שזה מדויק, שיש לזה משמעות. שזה מדויק כמו שורה של יהלומים קטנים לאורך השמלה בתחפושת שהכנתי לך. שכמות הכאב, וההתמודדות, וההצלחה והנפילה, והלבד והבייחד, והטוב והרע הזה, ומה שמתוק, ומה שמר עד כאב, מביא אותנו להיות בדיוק מי שאנחנו, יקירתי.

אוהבת אותך הכי בעולם...

הכותבת היא גרושה, אם לשתיים, ובעלת הבלוג: 'רק אחת הבלוג של מאיה'

]]>