ההתרגשות של ההכנות לל"ג בעומר צוברת תאוצה, ככל שמתקרב היום. בין יתר המרוגשים מצויים להם ילדי החלאקה החמודים. הם, שאינם יודעים להביע את התרגשותם במילים מדויקות, הם, אולי, המרוגשים העיקריים. יחד עם ההתרגשות הם כנראה גם מפוחדים מפני הבלתי נודע.

כדי שאירוע החלאקה יהיה אירוע חוויתי, מהנה ואולי מעצים, על ההורים לשים לב לכמה דברים:

1. כמעט כל מקום שבו מתקיים טקס חלאקה, הוא מקום רועש בל"ג בעומר. הילדים הקטנים פוחדים על פי רוב מרעש מוגזם. הם אינם רגילים (גם אנחנו לא) להסתובב בין קהל כה רב של אנשים. חם להם והם מזיעים, כואבות להם הרגליים מללכת כל כך הרבה ולעמוד, ובנוסף לכך הדחיפות עלולות להוציא את הטעם הטוב.

כדי שהילד ישרוד את כל זה וגם ייהנה, עלינו לספר לו לפני כן מה הולך לקרות. לספר במדויק, לספר בפירוט, לספר לו על הכול. אל תחסכו תיאורים, כדי שלא יחשוב שהוא מגיע לטקס דומה לטקס בר המצווה של אחיו, שהתקיים באולם גדול וממוזג. שיבין לאן לוקחים אותו ולאן הוא הולך, שיבין שייתכן שיכאבו לו הרגליים, שיבין שאולי מישהו ידחוף אותו והוא ייפול. אל לנו להפחיד את הילד, רק לספר לו זאת באופן שכזה שהוא לא יחשוב שמגיע למסיבת יום הולדת בגן עם עשרים וחמישה ילדים. כשהילד ידע קודם לקראת מה הולך, הוא לא יהיה לגמרי מופתע וזה כבר יעזור.

2. ילדים פוחדים מהמספריים בפעם הראשונה, לכן כדאי לעצור ליד אחרים שעושים להם חלאקה ולהראות לילד: "הנה, אתה רואה אותו? תראה איך הוא שמח, תראה איך גוזרים לו את השערות", אפשר גם להתקרב לילד ההוא ולבקש לגזור לו תלתל, הילד יראה שאנחנו גוזרים לילד הזר ואולי יתגרה מזה. אפשר לתת גם לילד עצמו שיגזור לילד אחר, כך הוא מתקרב לדבר, וכשהכול גלוי וידוע לו, אין ממה לפחד עוד.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

3. אם לא הכנתם את ילדכם מראש, לא יעזור אם תנסו להרגיע אותו: "אל תדאג, בעוד רגע זה ייגמר, סבלנות, זה לא כואב". רק הסבר מראש יכול להרגיע אותו. לחטוף את הילד ולהתחיל להעביר את המספריים מיד ליד ולאפשר לאנשים שונים וביניהם זרים לגזור את שערותיו, זה גובל באי התחשבות בו. זה הוא, זה גופו, לא פלא שבוכה אם עושים לו מה שלא חפץ.

4. אתם מביאים אתכם כיבוד? כנראה שכן, לפעמים מרוב בלגן, הילד לא רואה אפילו מה מחלקים ולמי. תנו לילד שיחלק את דברי המתיקה, כך הוא חווה את החוויה יותר חזק ומתקשר אליה.

5. ילד שפוחד מהמספריים אפשר לתת לו לגזור תלתל לעצמו, הוא ירגיש את השיער בידיו וגם הגזירה תהיה בשליטתו, כך ייכנס בקלות יתר למערכה. אפשר גם לבקש ממנו שהוא יבחר בכל פעם מי יגזור עכשיו וייתן בידו את המספריים.

6. לאחר החלאקה יש ילדים שגאים בכיפה ורוצים אותה כל הזמן, יש כאלו ששוכחים אותה, או מורידים כי לא נוחה להם. למדו את הילד את חשיבותה של הכיפה, אבל זכרו את גילו. אל תכעסו ותענישו אותו על כך שמסיר אותה, תנו לו לחבוש בקצב שלו.

לפעמים הוא שוכח להניח את הכיפה על הראש, נהגו בעדינות, הניחו לו את הכיפה שוב ושוב מבלי להתרעם. בגיל זה הילד יהיה גאה בכיפה כשיתרגל אליה. הכיפה עבורו היא נכס של גדולים, צדיקים, מבוגרים, ובעזרת הכיפה הוא מרגיש שהוא כזה. כל זאת כשאנו איננו מעירים לו כל העת. הערות שלנו יגרמו לכך שהוא לא יחפוץ בכיפה, שיהיו וויכוחים סביב הכיפה וחבל...

7. עוד מעט קט הילד יסתכל במראה ויראה מישהו אחר מזה שהכיר, גם לזה כדאי לערוך הכנה. לספר לילד מה הולך לקרות, איך הוא אמור להיראות. לספר בחווייתיות שיהיה דומה לאבא, לאנשים צדיקים, בזכות הפאות, או לאחים הגדולים. כבר לא יהיה לך קוקו וכבר לא נאסוף לך את השיער בגומייה. תרגיש אחרת מקודם, וייקח לך מעט זמן להתרגל למראה החדש.

8. ישנם ילדים מסוגים שונים, יש כאלו שזורמים ותמיד טוב להם ונחמד. גם ביום הולדת בגן הם מתפקדים כהלכה ומחייכים מול האימא. יש כאלו שיום ההולדת בגן הוא יום של סיוט. בוודאי הורים רבים מבינים למה אני מתכוונת, כשהם מגיעים לגן לחגיגה והילד בכלל לא משתף פעולה במקרה הטוב, ובמקרה הרע - גועה בבכייה ולא רוצה כלום.

כך גם בחלאקה, תראו בוודאי את הילדים שירקדו באושר ויצחקו כל הזמן, ולעומתם הילד שלכם אולי רק יבכה על אף כל ההכנות שעשיתם לו. כנראה שלא הכול בידינו, נעשה את השתדלותנו, נראה לילד את שמחתנו ובכל מקרה כך או כך, כל ילד בן שלש יעבור את הטקס המופלא הזה, ובעזרת ה' יהיה תלמיד חכם ויהודי טוב.

]]>