מאוד קשה לנו כשהחבל מתהדק סביב הצוואר שלנו, מאוד לא נעים לנו כשכל הזמן יש לנו את האצבע המאשימה שמכוונת אלינו, רובנו מנסים לעשות הכל כדי להתעלם מאצבע זו ועוד כשיודעים במה שגיתי - במה חטאתי?

ידוע שבזמן נדודי עם ישראל במדבר, הם קיבלו את המזון מוכן משמים ושמו מן, בעצם בני ישראל לא נדרשו לעשות כלום חוץ מלצאת וללקוט כל אחד כפי מספר הנפשות שלו בבית, לא להרבות ולא להמעיט ואל תדאגו, זה היה מבחן האמונה יהיה לכם גם למחר אין צורך לאגור, אין צורך לשמור תסמכו על הקב"ה שהוא זן ומפרנס מקרני רמים ועד ביצי כינים.

ולמה בני ישראל התלוננו על המן? הרי למעשה הם היו צריכים לשמוח ולהודות כל רגע שיש להם אוכל מזין בלי טרחה כלל ובאיזה טעם שהם רוצים. אז מה בכל זאת הפריע להם? חז"ל אומרים שמן מלשון מה הוא? מה המהות של המזון הזה? המן ירד לכל אדם בהתאם למקומו הרוחני באותו יום, אם הוא חטא אפילו שאף אחד לא ראה ולא ידע המן העיד עליו וירד במרחק רב מביתו, כך שכולם שאלו מה קרה לפלוני אלמוני שהמן ירד רחוק מביתו וכולם ידעו שהוא חטא בין חטא ידוע ובין חטא שהוא נסתר.

וזו נקודה שמאוד קשה לאדם להתמודד איתה, שכל יום מראים ומצביעים לך על מצבך הרוחני, זה מאוד קשה. הדבר נכון גם לגבינו, בתקופה הזו שיש קטרוג מאוד גדול בשמים על תלמידי רבי עקיבא שלא כיבדו זה את זה, אנחנו פוחדים גם על עצמנו שלא נתפס בקלקלתנו וזו הסיבה שאנחנו מאוד מחכים ומצפים לל"ג בעומר שהוא תאריך של נ.צ (נקודת ציון) של זהו זה, נגמר ,הצדיק רבי שמעון בר יוחאי בכוחו הפסיק את המגיפה ואור גדול ירד לעולם ואנחנו נרגעים, לא שזה אומר שאנחנו יכולים עכשיו לחטוא, אלא לפחות אין מצלמה וזום עלינו מפאת המתיחות שיש בעולם בתקופה זו.

אך שלא יהיה ,כולנו מחכים למדורה ולשמחה הגדולה שמביא אתו ערב ל"ג בעומר. אפשר לומר שכל חלקי עם ישראל באשר הם חוגגים את ל"ג בעומר ולו בשביל הקומזיץ, זה מזכיר לי את חג החנוכה שגם בחג זה רב חלקי עם ישראל חוגגים ונותנים אזכור בהדלקת נרות לכבוד החג כל אחד בדרכו שלו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אולי יש משהו בנרות, במדורה שמצית את הנשמה היהודית של כל אחד מישראל בלי מחויבות כי בעצם כאשר אנחנו מדליקים נרות או מדליקים מדורה , הנשמה היהודית נדלקת מתחממת בלי מחויבות שמפחידה, מגבילה ואולי זו ההזדמנות שלנו לאחד את כל חלקי עם ישראל תחת החום והחמימות של הנרות והמדורה ולהתפלל עליהם.

ההכנות למדורה

כל אימא יודעת שיום אחרי פסח, מתחילים לספור את העומר מצוות עשה מדאורייתא, אך יש עוד מצוות עשה של הילדים "לאסוף עצים וקרשים למדורת ל"ג בעומר". איזה ילד נורמלי לא עושה כל מאמץ למצוא עצים וקרשים?, יש אפילו תחרויות איזה קבוצת ילדים תצליח לאסוף הכי הרבה עצים ולהעמיד את המדורה הגבוה ביותר.

אנחנו המבוגרים עסוקים באותה העת בקניית בשרים משובחים לכבוד המאורע החגיגי, והנה סוף סוף מגיעה השעה שבא אנחנו נמצאים כל בני המשפחה המורחבת, חברים, ילדים ומבוגרים כאחד סביב המדורה שמורכבת מעצים, זה רגע שמזכיר לנו שבעוד רגעים ספורים העצים הללו יהיו סנה בוער האומנם העצים יתכלו? או שמא נס הסנה הבוער יחזור על עצמו והסנה איננו אוכל?

האם יש לנו מה ללמוד ולהחכים מאש מדורת ל"ג בעומר, אני מצאתי מספר הבנות מדהימות סביב המדורה

1. בתחילה עמדתי קרוב ליד העצים לראות את מעמד ההדלקה, אך מטעמי זהירות התרחקנו מעט וצפינו מהצד וחשבתי לעצמי, כך בדיוק החיים אם אתה קרוב מיד אתה עלול להישרף להיפגע , אם אתה רחוק מיד אתה עלול לא לראות ולחוש. כשהייתי קרובה לאש המדורה, הרגשתי חמימות ונעימות ורק זזתי קצת הרגשתי קור , בדיוק זוהי מידתה של התורה הקדושה קרוב מדי ,היא עלולה לשרוף כמו שכתוב בגמרא במסכת חגיגה, 4 נכנסו לפרד"ס והם:

בן עזאי, בן זומא, אחר, ורבי עקיבא.
בן עזאי- הציץ ומת- נפטר
בן זומא- הציץ ונפגע- נטרפה עליו דעתו
אחר- קיצץ בנטיעות- הפך לכופר בעיקרי האמונה היהודית
ורבי עקיבא- יצא בשלום.

רק אחד מכל הארבעה שנכנסו לעסוק בתורת הסוד יצא בשלום , לומר לנו שהתורה היא אש אוכלתה , גם לעסוק בתורה הקדושה ולסודותיה לא כל אחד יכול, נדרשת זהירות והכנה מראש. מצד שני להיות רחוק מאש התורה לגמרי זה להרגיש מת בעולם הזה ובעולם הבא.

אז מה המידה הנכונה?

במיוחד לנו הנשים שאנחנו לא נדרשות ללמוד תורה, ולכן על כל אישה לסגל לעצמה את התכונה של להיות "צופיה הליכות ביתה" להיות קרוב אך רחוק, להשגיח מהצד, כמה תפילה צריכה להיות לנו הנשים היהודיות להיות קרובה אך רחוקה, להציע ולא לכפות את דעתנו על ילדנו, בעלינו ועובדנו.

מצד אחד את בשליטה על הנעשה, מצד שני את לא מידי מתערבת וחופרת , זוהי מידתה של מרים שעמדה מרחוק לשמור על אחיה משה, מצד שני לא הזיזה את עיניה ממנו.

2. הרגע הראשון של התלקחות האש מרהיב ביופיו, עדין יש חומרי בעירה שיציתו את האש שתגיע מעלה מעלה, כולנו עומדים קרוב אך רחוק ומתפעלים מהבעירה, מהחמימות ומיופי האש ולאחר מספר דקות לא מבוטל האש מתחילה לדעוך למה? מה קרה? אההה, הבנתי כדי שהאש תבער נדרש מאתנו כל הזמן לשים חומרי בעירה הלא הם העצים והקרשים שאספו הילדים, הילדים עושים את מלאכתם נאמנה בחן ובאהבה ומחכים לרגע שיוכלו להוסיף עוד עצים למדורה על מנת שתחזור ותבער, ושוב יושבת אני ומביטה באש הדועכת המתתמרת לגבהים ומסיקה את מסקנתי, האומנם כך הם החיים?

ללא חומרי בעירה לא תתיכן מדורה? ללא השקעה לא תתיכן זוגיות? ללא למידה מתמדת הכיצד נחנך את ילדנו ונכדנו?
שומה על כל אחת מאתנו ללמוד על מנת ללמד, להשקיע, להיות הולך ומוסיף בדיוק כמו נרות החנוכה שעליהם דיברנו, כן אני רוצה להיות נר השמש, כן אני רוצה להיות מדורתו של רבי שמעון בר יוחאי שנותן מאורו לכל עם ישראל ומשפיע מחומו , אורו וקדושתו למשך כל השנה, אנא ריבונו של עולם זכני להיות מאלו המשפיעים את אורך הגדול והעצום לכלל בנות ישראל, אנא ריבונו של עולם זכני להשקיע את כוחותיי במקומות הנכונים על מנת שיהא שם שמיים מתאהב על ידי תמיד.

3. "אש אוכלתה"- המשכתי לשבת ליד המדורה, בצד אחד של המקום היו בני ביתי עסוקים בלהכין את מטעמי הבשר על האש, אני לקחתי על עצמי שבוע ימים ניקוי של הגוף ללא בשר, דגים וביצים, לא אני לא חושבת שזה לא בריא , אני רק רציתי לנקות קצת את הכבד שלי מכל אותם כמויות עצומות של בשר שאכלנו בפסח ורק לשבוע ימים להיות כבשה, או עז ולאכול ירוק, לאכול הרבה ירקות שמנקים את בני המעיים ,כפי שמורה לנו הרמב"ם.

לכן היה לי הרבה זמן לצפות באש ובהנהגתה, והילדים אין שמחה יותר גדולה מזו שהם יכולים להכניס לאש כל מה שעולה בדעתם מעצים וקרשים שאספו וכשלאט בהדרגה,ראו שהכמות אוזלת התחילו לנקות את החצר בכל מה שרק ניתן ואפשר , וזרקו לאש קרטונים, ניילונים, עשבים, ומה לא? חלק מהאנשים התריעו בילדים שיש חומרים שיכולים לגרום לזיהום אוויר שלא ניתנים לשריפה, אבל הילדים בשלהם, הם זורקים לאש כל מה שניתן ואני עוקבת אחר האש ורואה שאת הכל היא אוכלת ,הכל איזה כוח יש לה לאש הזאת להכיל את כל החומרים שנותנים לה גם את העשב הירוק שעדין לא התייבש, כך בדיוק נשרף הכרמל מספר פעמים, כך מצאו את מותם אנשי המשטרה כשבאו לחלץ את האסירים משריפה שפרצה בכרמל ושם מצאו את מותם.

כמה יהודי מוכן למות ולחרף את נשפו רק על מנת להציל יהודי אחר, והמחשבות שלי מרחיקות נדוד לכל אותם חיילים במלחמות ישראל שלא משנה מיהו ומה הדעות הפוליטיות שלו, יהודי מציל יהודי מאש התופת.

ואני נושאת תפילה לאש שמתמרת מעלה ומבקשת ממנה, תעמדי לציידם של כל אותם חיילים, יהודים טובים שמסכנים את עצמם כדי להציל כל נפש יהודית מאש התופת של הקמים עלינו לכלותינו, אש , אש תכלי את כל אויבנו ומבקשי רעתנו בלי שנצטרך למות ולסכן את עצמנו, הרי את נבראת בששת ימי בראשית ומאז, את עושה את רצון בוראך , זכי אותנו לראות אך אש יורדת מן השמים כמו שהיה במכת הברד ומכה באויביהם של עם ישראל , ואנחנו מה נעשה באותה העת? נקיים את מאמר הפסוק ה' ילחם לכם ואתם תחרישון- תתפללו וזה בדיוק מה שאני עושה עכשיו מתפללת ומבקשת שתגיע העת.

4. עם הזמן, מתחילים להיגמר חומרי הבעירה, החצר כבר נקיה, אם היינו מבקשים מהילדים לנקות את חצר הבית והסביבה. הם היו מתנגדים ועכשיו שהם חיפשו בנרות כל פיסת קרטון למדורה עשו זאת בחשק רב ולא התעייפו ושאלתי את עצמי מה הסיבה? מדוע שאימא מבקשת מילדיה משהו למען הבית הוא מתעצל ואומר שאין לו כוח והוא עייף, ואותה פעולה בזמן אחר הוא יעשה מתוך חשק וסיפוק רב

התשובה נעוצה במידת האנוכיות- מסתבר שלכולנו יש נגיעות, אנחנו נעשה פעולה בחשק רב אם אנחנו נגועים בדבר, אם זה מסב לנו כבוד, אושר, עונג וסיפוק, אך אם אני עושה את אותה פעולה מתוך אילוץ, אין ברירה, מתוקף תקפידי הפעולה הזו תעשה אבל התוצאות הלא מוצלחות יגיעו מהר.

אז כאימא וכמנהלת אני מבקשת מה' שייתן לי את הדעת לבקש מילדי, מעובדי לעשות את הפעולות הנדרשות ולנסות להכניס בהם חיות, שמחה, תקווה, משמעות ולא סתם כמצוות אנשים מלומדה.

5. "הגחלים לוחשות" – הרגע הזה שהאש כבר לא גדולה, אך חום הגחלים עצום הוא רגע מכונן בעבורי, אני מביטה בגחלים הלוחשות וכמו שהן נושאות עמן תפילה, לא עוד רעש של פיצוצי אש ,אלא אש בצבע אדום, כתום צהוב, הבוקע מהאש הקטנה והשקטה שאומרת הכול.

כך הוא האדם חושבת אני לעצמי, בשנות הבחרות שלו הוא רץ, קופץ מסתכן עושה הכול כדי להשיג עוד ועוד לימודים, תארים, עבודה, כסף יוקרה, ומגיע רגע שהוא נדרש לשאול את עצמו ומתי אני אהנה מכל עמלי אשר עמלתי תחת השמש? אני הרגשתי שזה הרגע שאני יכולה לשבת ליד האש ולהתחמם, אין סכנה ממשית בלהתקרב, ואין קור מורגש בלהתרחק , הכול אפשרי ופתוח, ישבתי שם ורציתי שהשעון יעמוד מלכת שלא יגמרו רגעי השלווה האלה, שיחרטו היטב במוחי ובזיכרוני כרגעים מכוננים.

והאש ממשיכה בתפקידה ולמרות שאין היא מתמרת למרומים, הגחלים בהחלט יכולים לשמש עכשיו אותנו לחימום של אוכל, לסילוק של נחשים ומזיקים מהסביבה, כמה יפה לראות שגם אחרי שהאש סיימה את "תפקידה" לבעור, יש לתוצרי הבעירה שלה תפקיד וגם אני רוצה שלא יגמר תפקידי וגם אחרי שאצטרך ללכת מן העולם הזה אחרי הגיע יום פקודתי ב- 120 שנה, אבקש מהגחלים שעמדתי לציידם להתפלל עלי ועל בני ביתי שימשיכו ללחוש תפילה ובקשה לפני בורא עולם.

]]>