המקום שבתוכנו, שלא מאמין בכוחות שלנו, הוא יצר הרע ממש. וכידוע, יש לו כוחות גדולים להשפיע על נפש האדם. כל בחירה או מחשבה שלנו עוברת דרכו, הוא חזק ויש לו הוכחות (אמיתיות), המסבירות מדוע אנחנו "לא כמו שהיינו רוצות להיות" (אדיבות ולא ביקורתיות, מלאות תקווה ולא מיואשות, מניעות ולא דוחות עניינים חשובים... ); איפה וכמה פעמים כבר "נכשלנו בניסיונות שלנו"; ולמה בעצם, "כל ניסיון הוא בזבוז זמן, כסף ובעיקר כאב". חוסר האמון בעצמנו מזכיר לנו את הכאב הנורא של הכישלון, את טעם ההחמצה, הוא מפחיד אותנו יומם וליל ומשכנע אותנו "לא לשנות ולא להשתנות!" - כי זה מפחיד ומי יודע מה יהיה...

ובכל זאת מה עושים? הרי הקב"ה נתן לנו את היצר הרע כדי להתגבר עליו. כדי לדעת כיצד להתגבר על חוסר האמון בעצמנו, נברר תחילה מהו התהליך הנפשי המתרחש כאשר אנו פוגשות ברגש הזה:

שלב הקונדישינר

בשלב הראשון, אם נודה על האמת, אנו מתעלמות מהמציאות, מהכאב, ומצפות שהשינוי פשוט יקרה - זה מקום מאוד פסיבי. . בעצם , אנו "שמות קונדישינר על הקושי", לא באמת מרגישות את הכאב - מרככות אותו בהרבה תירוצים, וזה כמובן מחמיר את המצב. זה כמו לקחת אקמול כשיש בעיה כרונית - אמנם לא מרגישים כאב, האקמול משכך את הסבל, אך המצב לא רק שאינו משתפר, אלא אף מחמיר מאוד עקב חוסר טיפול מתאים.

שלב הרגשות

אחרי שאנו כבר לא יכולות להתעלם יותר, אנו חוות את הפער בין הרצוי למצוי. מה זה אומר "חוות"? נעצבות, כואבות, לעיתים בוכות (אם באמת הצלחנו להגיע פנימה) - אנו במקום שאין לנו ברירה אלא להרגיש.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

להרים ידיים

בשלב השלישי, אנו חושבות בליבנו: "אני מקבלת את עצמי כמו שאני" – אני מבינה כמה אני גרועה/ חסרת סבלנות/לא מספיק חמה/קפדנית...

אנו משכנעות את עצמנו שהבעיה שלנו היא כנראה חלק מהמבנה הגנטי שלנו, שאלו הכוחות (הדלים) שהקב"ה נתן לנו, וזהו. אין מה לעשות – בגלגול הזה לא נצליח לשנות/להשתנות. כמובן, שלאחר התבוננות אנו מבינות, שזאת הדרך הקלה - הרמת ידיים מראש.

רוצים שינוי!

בשלב האחרון, וזה כמובן עניין של זמן עד שהוא קורה (זה יכול לקחת חודשים/שנים), מגיע הכאב המניע - זה בעצם המקום שלא מסכים להיכנע לעובדות על פני השטח, הרגע בו אנו מבינות שאנו לא מוכנות להמשיך לחיות עם המצב כמו שהוא.

רק אז נפתח מקום בלב, שמוכן לפעול לשינוי (אנו מבקשות מהשם "פתח לי פתח כחודו של מחט"...). בשלב זה, אנו מרגישות צעקה פנימית שאומרת לנו: אין מצב שככה ממשיכים! אני צריכה לטפל בעצמי למען הבריאות והשקט הנפשי שלי ושל כל המשפחה.

בשלב הרצון לשינוי צריך להזדרז ולפעול, כי זהו זמן מסוגל, שאם נדחה אותו זה יצנן את הרצון, את המוטיבציה. ואין זמן טוב יותר מעכשיו - זאת ממש מצווה שצריך לחטוף - המצווה היא להצליח לגבור על היצר הרע - מי יודע כמה זמן התחושה הזאת תמשך? צריך לנצל את הזמן המרומם הזה, ולפעול.

כאן אני מבררת מה בדיוק אני רוצה, למה אני רוצה את זה ומחפשת את הכלים שמתאימים לי, שיסייעו לי לעשות את הצעד הזה.

לקבוע פגישה עם עצמי

אחד הכלים המבורכים, המסייעים לנו להתמודד עם הקשיים שבתוכנו, הוא מפגש קבוע עם עצמנו, מפגש יום יומי, חז"ל מצווים אותנו לעשות חשבון נפש והתבוננות פנימית יום יומית. חשבון הנפש - מטרתו לתקן את השגיאות שלנו ולעזור לנו להתמודד עם הקשיים שלנו, וכפעל יוצא מזה - להיות מחוברות לעצמנו פנימה ולקב"ה.

לחלקנו יש קושי להתמיד במפגש הזה, ולכן, מה שייקל עלינו לעמוד במחויבות ולהתמיד, הוא מפגש שבועי עם משהו נייטרלי, שלא נגוע בעניינינו, שרוצה בטובת ההתקדמות שלנו בעבודת המידות, עוזר לנו להסתכל "מבחוץ" על ההתנהלות שלנו ונותן לנו כלים להתמודד עם חוסר הנוחות בחיינו. וכך נהפוך להיות יותר "מנהלות" (את חיינו) מאשר "מנוהלות" (מתוך הפחדים והתאוות).

כך הפחדים יהיו פחות מפחידים והתאווה אט אט תראה פחות נוצצת וזוהרת, הבלתי אפשרי יראה לנו הרבה יותר אפשרי כי כבר לא נהיה מחוברות למה ש"אנחנו לא" - אלא למה אנו כן! וכידוע, מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך! ואזי, האור יאיר עוד ועוד מקומות חשוכים בתוכנו, כך הביטחון שלנו יעלה, כי נדע שגם אנו לא מצליחות במאה אחוז, או שאנו לא מספיקות או לא משנה מה - אנו לא צריכות להיבהל וליפול, כי זה רק חלק מהדרך, וכנראה שלא היינו מספיק מדויקות עם רצונו של ד' יתברך. וכל מה שאנו צריכות לעשות זה להרפות ולהמשיך הלאה, בדרך.

בשמחה!

הכותבת היא מטפלת רגשית, פסיכותרפיסטית, ומטפלת בפרחי בך והילינג.