לפני כמה שבועות, הפגינו יוצאי העדה האתיופית, בעקבות מותו של סלומון טקה ז"ל, וגרמו לפקקי ענק בכל רחבי הארץ. ההפגנות הולידו מספר רב של שאלות הלכתיות, אחת מהם מרתקת במיוחד.
מגיד המישרים הגאון רבי שלמה לוינשטיין סיפר בשיעורו סיפור ובסופו שאלה מעניינת. היו שתי חתונות בשני אולמות הסמוכים אחד לשני, בחתונה שבאולם הראשון הגיעה התזמורת לאולם מבעוד מועד, טרם החלו ההפגנות והחסימות, ולכן באולם הראשון התקיימה השמחה בצורה מושלמת.
באולם השני, התזמורת לא הספיקה לבוא והיא נחסמה ברחובה של עיר. בעלי התזמורת הודיעו למחותנים שכנראה לא יוכלו לבוא לחתונה בשל ההפגנות. בעל השמחה שמע את ההודעה המצערת, וחשב לעצמו - הייתכן? איך יתכן שמחת חתן וכלה תהיה ללא תזמורת, הרי לפי ההלכה אם הגויים מונעים תזמורת משמחת חתן וכלה, הרי זה כל כך חמור עד שזה נחשב שכופין לעבור על דת.
בשלב זה עלה בדעתו רעיון נועז, הוא משך את החוטים של התזמורת מהאולם הראשון וחיבר אותם למערכת הגברה באולם השני, בכך נשמעה באולם השני אותה התזמורת ששמעו באולם הראשון - וכך גם באולם השני היה שמח ועליז, כמו באולם הראשון.
בשעה 21:00 הגיע ראש-הישיבה של החתן לאולם הראשון, וכרגיל התזמורת החלה לשיר לכבוד התורה - "ימים על ימי מלך", במקביל, את אותו ניגון שמעו גם באולם השני, כאשר באותו הזמן נכנס דוד זקן של החתן, והוא רואה שכולם שרים עבורו את השיר "ימים על ימי מלך תוסיף", כך שהיה בטוח שכולם שרים ורוקדים לכבודו והוא מאוד התרגש ונהנה מן הכבוד שכולם רחשו עבורו.
וכך, הציבור כולו ידע שאין תזמורת בחתונה והם נאלצו לשיר את השיר מכיוון שבאולם הראשון שרים את השיר, אבל הדוד הזקן לא ידע מכלום ועיניו זלגו דמעות של אושר על הכבוד הרב שכולם נתנו לו.
בסוף החתונה לקח הדוד הזקן, אשר היה כולו מלא התפעלות - עט, ובמקום לרשום על הצ'ק עבור החתן 500 שקלים הוא הוסיף ורשם 5000 שקלים לחתן כהוקרה על הכבוד הרב אשר נתנו לו.
החתן שידע על מה הדוד התלהב, ניגש לרב שלמה לוינשטיין ושאל האם מותר לו להשתמש בכסף הזה, הרי כל הציבור צחק על מה שהדוד חשב.
הרב שלמה לוינשטיין הסתפק האם הכסף שייך לחתן דנן או לא, ושאל את אחד מפוסקי הדור, שענה לו שאין כאן איסור של גניבת דעת ומותר לו להשתמש בכסף משום שכל כבוד בזה העולם הוא כבוד מדומה, גם כבוד שנראה לנו אמיתי.