עכב ירידת הגשמים ראיתי להביא כאן מדברי רז"ל שאין זה סימן קללה, חס ושלום, והכל לברכה.
כתב בספר חמדת ימים (חג הסוכות - פרק ד') וזה לשונו: "וכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם, אינו מקבל שכר, ואינו אלא הדיוטות. משום שהוא ית' אינו חפץ בעבודתו, כעבד שמוזג כוס לרבו וכו' ואף על פי כן עומד לשמשו שלא ברצונו, אשר לא טוב עשה אף כי נתעב ונאלח כמ"ש הראשונים.
"וכשיוצא מן הסוכה מכח גשמים כל יצא כמבעט אלא אזי יכנע לבבו הערל לאמר, בשלי הסער הגדול הזה כי אילולי הייתי טוב וישר לפניו לא היה שופך הכוס שמזגתי לפניו על פני. וטובה מרדות א' בלבו של אדם יותר מק' תוכחות. אכן לא מפני כך יאריך בעצבון ודאגה, ושמחה לתוגה יהפוך ח"ו, כי זמן שמחתנו הוא, ואין לנו אלא לקיים מאמרו יתברך, ולשמוח בשמחת החג הקדוש, והוא יתברך הטוב בעיניו יעשה.
"וקיבלנו שלא אמרו זה דהוי כמוזג כוס לרבו וכו' אלא כשלא ירדו גשמים קודם ימי החג, ופתע פתאום נתקשרו שמים בעבים בהתקרש החג וירדו גשמים. אכן אם כבר היו יורדים גשמים בטרם התקדש החג ונמשכו עד החג, אין כל מאומה בזה, וגשמי רצון ברכה ונדבה הוו". והשנה ירדו גשמים בשבת תשובה.
ובספר מגיד מישרים למרן הב"י בפרשת אמור כתב וז"ל: "אור יום שבת של סוכות שנת ש"ח חזק ואמץ וכו' והא גשמים דאתו לא הוו דוגמת שפך לו קיתון על פניו ח"ו. אדרבא נתקבלו דבריכם ורשב"י ובנו שמחו לקראתכ' בקרותכם זוהר על מערתם ובכפר הסמוך להם אלא דכיון דהקפתם לרבי אלעזר בד' מינים הבאים לרצות על המים נתעוררו המים ובאו ואילו הייתם מקיפים פעם אחרת היו רוב גשמים באים לעולם כמו בימי חוני המעגל ומפני כך באו גשמי ברכה רצופים כדי שלא תקיפו יותר עליהם.
"וכלל זה יהיה בידכם כל זמן שהעולם יהיה צריך לגשמים ביותר תלכו ותקיפו הצדיקים הנזכרים ותענו".
וסמך גדול לדבריהם מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות למסכת סוכה (פרק ב משנה ט) שכתב וז"ל: "וירידת הגשמים בתחילת הסוכות, רמז כי השם אינו מקבל מעשיהם ברצון".