נהגו בתפוצות ישראל להעלות במוצאי שבת את זכרו של הבעל שם טוב הקדוש, ולספר אודותיו ועל האותות ומופתים שזכו לראות גדולים ששהו במחיצתו, ומקובל הדבר אצל גדולי תלמידיו וצדיקים בכל הדורות הקודמים, שהוכח שסיפורים אלו הם סגולה לכל הישועות - ברוחניות ובגשמיות.
הובא הטעם לדבר, מדוע דווקא במוצ"ש ראוי להזכיר את שבחי הבעש"ט: "אחיה השילוני היה רבו של אליהו הנביא ורבו של הבעש"ט, וא"כ כמו שיש מצוה להזכיר שם אליהו כמו"כ מצוה להזכיר שם הבעש"ט הק' זי"ע" (שיורי המנחה" בסוף "מנחת שבת" על קיצוש"ע סימן צ סק"ו).
נביא כמה ציטוטים מצדיקי החסידות:
כותב בעל 'שיורי המנחה': "במוצאי שבת קודש מצוה לספר איזה ענין מהתנא האלקי הרב ישראל בעל שם טוב זצוקללה"ה" (שיורי מנחה מנחת שבת, סימן צ סק"ו).
הרה"ק רבי אברהם יעקב מסאדיגורא אמר בפה קודשו: "כשמדברים במוצאי שבת קודש מהבעל שם טוב, זה הוא מסוגל להנפש" (סיפורי צדיקים סיפור ע"ט).
בעל ה"בארות המים": "וכן נהגו חסידים ואנשי מעשה בכל מוצאי שבת קודש, לספר משבחיו ומתהלוכותיו של הבעש"ט, וזהו סגולה: להצלחה בכל השבוע בכל הענינים, הן בגוף והן בנפש" (בארות המים יקוו המים – סגולות).
התבטא כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש: "וכשמספרים סיפור המעשה של הסבא [הבעש"ט], הרי זה סגולה: לאריכות ימים ופרנסה בשפע" (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 79, ליקוטי דיבורים עמ' 508).
"במוצש"ק מצוה לספר איזה סיפור משלושת גדולי עולם, מהבעש"ט הק' מסוגל לבנים..." והוסיף שם באופן כללי: "סיפורי צדיקים מסוגל ליראת שמים ולהמתקת הדינים"(ספר ליקוטי מאיר, סימן ה' אות קלה).
בשו"ת חתם סופר(ח"ו סי' נ"ט): "הקורא סיפורי צדיקים כאילו עוסק במעשי מרכבה".
נאמר בשמו של הרה"ק מרימנוב זי"ע כי אמר: "לספר עובדות מצדיקים, יש בכוחם לפעול כמו אמירת תהילים ובמיוחד ממרן הבעש"ט... (ילקוט מנחם ח"א עמ' רסד), ועוד אמר כי מעשיות הצדיקים הוא מעשה מרכבה, כי הצדיקים הם המרכבה.
מובא מהרה"ק מוואלברוז זי"ע, שהיה אומר בשם רבותיו, שכל סיפור וסיפור מהצדיק חשוב בעיני המקום כאמירת תהילים (אוהל יששכר).
מובא שם שפעם היה חולה ממש בסכנה, ובני משפחתו וחסידיו כבר ניצבו ליד מיטתו, והנה פתאום פקח הצדיק את עיניו וביקש לשמוע סיפורי צדיקים, וכמובן שבקשתו תיכף נתמלאה, ותוך כדי כך ניכר בו שחלה הטבה רבה במצבו.
אח"כ סח לסובבים אותו: "דעו לכם כי נתגלה לי משמים: שסיפרו משבחי הבעש"ט הוא סגולה לישועה, שדברי הבעש"ט הוא החלק השני מספר התהילים, ועצתי אמת לכל הדורות כשיחלה ח"ו אדם מישראל, הרי אם הוא לבדו וכו', לקרוא סיפורי צדיקים מה טוב, ואם לאו יקראו לפניו פרק בבוקר ופרק בערב".
וכן קיימו אצל הרה"ק מוואלברוז זי"ע עד שהחלים לגמרי מחוליו (מגילת סדרים הילברון עמ' עד, אוהל ישכר פרק ח').
ונסיים במה שכותב ה'ישועת ישראל' במעשה י"ב: "פעם בכה הבעש"ט ואח"כ התחיל לשמח מאד, ושאלוהו תלמידיו על פשר דבר והשיב: ישבתי והתבוננתי שאני ואליהו הנביא למדנו אצל רבי אחד אחיה השילוני, וכאשר אומרים שמו של אליהו אומרים אחר שמו זכור לטוב, ואחרי שמי יספרו מעשה, לכן בכיתי והתחנני לפני ה': שאם יספר איש ישראל סיפור ממני ברוחניות תהיה לו ישועה ברוחניות, ואם יספר ממני סיפור של גשמיות תהיה לו ישועה בגשמיות".
"וממשיך הבעל שם טוב הקדוש ואומר: ושמעתי כרוז יוצא מן השמים שאומר: אשר מי שיאמין בישראל בן שרה שכל עבודתו היה בעד ישראל בכלל ובפרט, וידבר ממנו בתחילת שבוע יהיה לו - שבוע טוב, בתחילת חודש יהיה לו - חודש טוב, בתחילת שנה תהיה לו - שנה טובה, ומזה נעשיתי מלא שמחה, שאף כשכבר אהיה בעולם האמת יושעו בני ישראל על ידי".
נוכל לסכם את הדברים ולומר: זכינו להבטחה מכרוז שיצא משמים, שהעיד עליו הבעל שם טוב הקדוש בעצמו, לכן, כדי לקורא מדור זה במהלך השבוע, ובמוצאי שבת במיוחד".