פרק ב': בארה של מרים ציור משנת תרי"ט (1859) המתאר את הבאר ומתוכה שוטף זרם מים מסביב כתוב "זה היא צורת הבאר של מרים והיא בתוך ים של טבריה ונראה בבוקר קודם זריחת השמש" הציור מובא על גיליון המציג את המקומות הקדושים בארץ מאת רבי חיים אבולעפיה.
• • •
שנים רבות גדולי ישראל שאפו להגיע לבארה של מרים ולשתות את מימיה הקדושים, מרן רבי יוסף קארו והרמ"א[1] מזכירים את אחד מגדולי הראשונים – ספר ה'כלבו' שמעיד על מנהג לשאוב מים בכל מוצאי שבת, כי בארה של מרים סובב כל מוצאי שבת כל הבארות, ומי שפוגע בו וישתה ממנו, יתרפא מכל תחלואיו!
היו מגדולי הדורות שזכו להתגלות הבאר: על הבבא סאלי מסופר מעשה פלאי שנסע במונית והורה למשמשו לעצור, והתגלה לו מעיין שלא היה מעולם במקום! וכך סיפר משמשו הנאמן הרב אליהו אלפסי: "באחת הנסיעות עם הבבא סאלי, בדרך ארוכה שעברה במדבר סהרה, במקום צחיח ושומם, אזלו המים ממנוע המכונית והם נשארו תקועים באמצע הדרך. ואז ציווה הבבא סאלי לבדוק מעבר לגבעה סמוכה – כי שם ימצאו מעין מים. ואכן כך היה", (מבהיל שסיפור זה מובא הן בתקופת מגוריו במרוקו, והן בתקופת מגוריו בארץ ישראל).
גם אדמו"רים זכו להתגלות: על רבי יצחק אייזיק טויב אדמו"ר מקאלוב (נפטר בשנת תקי"א 1821) מסופר בספר הקדוש "עשר צחצחות" שבערב יום הכיפורים יצא הרבי עם אחד מחסידיו לנסיעה במרכבתו, ובאחת השדות נראתה רצועת מים צרה, במקום שבו לא נראו מעולם מים, והרבי פשט בגדיו במהירות עצומה וטבל בה. ולאחר מכן חזרו השניים לתפילה בבית הכנסת. כאשר שאל החסיד לפשר המעשה, השיב לו הרבי: "שעוברת כאן פתאום בארהּ של מרים, למה אתה עומד ואינך טובל עמי בתוכה?!".
אמר החסיד א"כ מובנת אמרת חז"ל: "אמר רב מעין המיטלטל טהור וזהו בארה של מרים", שפה רמוז שעד ימינו בארה של מרים ימשיך להתגלגל ויתגלה לצדיקים שבכל דור.
גרסה נוספת מפליאה במיוחד שמעתי: בכל ערב שבת האדמו"ר מקאלוב ביקש ממשמשו שיאחוז באבנטו, ושניהם התעופפו באוויר עד שנחתו למעין, טבלו וחזרו לעיירת קאלוב לשבת. פעם אחת השמש עזב את ידו מאבנט רבו, ומצא את עצמו במקום לא מוכר... כולו מפוחד שאל את תושבי המקום, "היכן אני נמצא?", ואז להפתעתו הוא נענה "בטבריה". או אז הבין החסיד שבכל ערב שבת האדמו"ר זכה לקפיצת הדרך מעירת קאלוב באירופה עד לבארה של מרים בחוף כינרת בטבריה בארץ ישראל!
גם בדורות האחרונים הבאר התגלתה לצדיקים: מסופר על הרבי מצאנז-קלוינזבורג, בשואה הנוראה, במסע הרגלי, בו הובילו קלגסי הגרמנים ימ"ש בשנת תש"ד (1944) אלפי יהודים, מגטו וורשה בפולין למחנה המוות דאכאו בגרמניה, שם הרעיבו אותם והצעידו אותם ימים רבים עד שרובם צנחו מתים, בשיא התהלוכה כשכמעט ההולכים מתים מצמא, הצביע הרבי הקדוש על מקום בקרקע, ציווה לחפור - והנה בארה של מרים התגלתה ושתו כולם לרווייה.
העיד תלמידו של הראשון לציון הגר"מ אליהו שנסע עם הרב לחוף כינר על ימת הכינרת, ועלו על סירה והפליגו ללב הכינרת, הרב היה עסוק במחשבות. ובמעמקי הים הסירה נעצרה, והרב ביקש לדומם את המנוע. הוא הוציא בקבוק קטן של חצי ליטר, ורוקן אותו. ואז עלה זרנוק של מים מהכינרת ובאורח פלא נשאב לתוך הבקבוק!
המספר מעיד על עצמו שנבדק בפוליגרף ויצא דובר אמת! שני הנוסעים פחדו מאוד, ורעדו מפחד מהמאורע, ונעמדו בקצה הספינה. הבקבוק התמלא והזרנוק הסתיים, וסגר את הבקבוק, ואז בשיא הטבעיות הרב אומר להם מה אתם מתרגשים בארה של מרים! קפצו למים תספיקו אותה... הנוסעים קפצו למים, ואח"כ מילאו בקבוקים, המספר סיפר שכשחזרו המים היו שטוחים כמו מראה, והם ראו שעולים בועות מתוך המים. שני הנוכחים לא יכלו לישון בלילה שלאחר המאורע.
סופו של הסיפור שהנהג של הסירה שלא שמר מצוות חזר בתשובה ממראה עיניו! המספר הוסיף וסיפר על בחור שחלה מאוד ואושפז בשערי צדק וע"פ בקשת הרב מרדכי אליהו נסע בעל המעשה לכינרת ומילא בקבוק והביא לחולה והחולה הבריא!
נספח: אומנם יש להעיר לגבי ההנהגה שכתבו הפוסקים במוצאי שבת לשאוב מים ולצפות שניתקל במי בארה של מרים. בקובץ תורני תל תלפיות (ניסן תרצ"א עמוד ס') הביא העורך רבי דוד צבי קאטצבורג שנתבטל ההנהגה לדלות מים בכל מוצ"ש.
שוחחתי בעניין עם אחד מגדולי המקובלים שליט"א שהרבה להוכיח לי שגם בימינו הבאר מתגלגלת בכל מוצ"ש, וסיפר לי על יהודי שהיה לו מחלת פנים קשה, וע"פ עצתו מיד במוצ"ש פתח את הברז ושטף את פניו, ובאחד המוצ"ש פניו הבריקו ונבראו כי "זכה ופגע בבארה של מרים" ומסתבר שהברז בביתו שאב מאותה באר שהתגלגלה בדיוק באותה רגע.
[1] מרן רבי יוסף קארו מזכירו בספר "בית יוסף", והרמ"א משכירו בפרושו על השולחן ערוך
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון ומרצה, המתמחה בהיסטוריה התורנית של ארץ ועם ישראל, מדריך ובעלים של סוכנות הטיולים 'ישראל בשטח'
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com