היסטוריה ואקטואליה

ה'משומד' שלא הצליח לתקוע לפני הסולטן

לפני שנים רבות בטורקיה, יהודי שהתאסלם רח"ל הלך לארמון של סולטאן האימפריה העות'מאנית, אך לא הצליח לתקוע עם השופר; מה הסיבה לכך והאם מדובר בסיפור אמיתי? (היסטורי)

ישראל שפירא | כיכר השבת |
(צילום: Michael Giladi/Flash90)

פרק א': בימים בהם אנו תוקעים בשופר, נפליג לסיפור מדהים שהתרחש לפני שנים רבות בטורקיה, עם יהודי שהתאסלם רח"ל והלך לארמון של סולטאן האימפריה העות'מאנית מהמט הרביעי.

הסולטאן מהמאט בנוסף לכך שכונה 'לוחם קדוש' על שם כיבושיו הרבים, אהב ביותר שירים ופזמונים מכל העולם, ולכך הביא את המשומד שבעברו היה בעל תוקע, לטקס שירה במעמד אישי ציבור נכבדים בו יתקע המשומד בשופר להנאת המאזינים.

המלך שהבין בטקסים היהודים דרש מהמשומד לתקוע מאה קולות. ברם, ברגע שהגיע תורו של 'בעל התוקע' לתקוע, ראה זה פלא; התקיעה והשברים נשמעו היטב. אולם התרועה לא נשמעה כלל.

סולטאן האימפריה העות'מאנית מהמט הרביעי שבארמונו התרחש הפלא שמשומד לא הצליח לתקועה 'תרועה'

ניסה בעל התוקע לרחוץ את שופרו בחומץ ומים, אך לשווא. הטקס הסתיים, והמשומד בייאושו הלך אל ביתו של אחד מרבני קושטא הידועים, רבי אברהם היכיני, ודרש ממנו שיסביר לו מה זה ועל מה זה?

ענה לו רבי אברהם היכיני, שרק יהודים יכולים לתקוע תרועה, כיון שנאמר 'אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה' (תהלים פט טז). וכן נאמר 'יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם' (במדבר כט א ) לכם ולא להם! זעק רבי אברהם היכיני.

לימים חזר המשומד בתשובה, אז כמובן הצליח לתקוע גם את תקיעת תרועה.

סולטאן האימפריה העות'מאנית מהמט הרביעי שבארמונו התרחש הפלא שמשומד לא הצליח לתקועה 'תרועה'

מקור סיפור זה שפורסם במוסף שב"ק של עיתון 'יתד נאמן'[1] (ד. רובניץ י"ט באלול תשפ"א), הובא לראשונה בספר 'עיני העדה' לג"ר אליהו הכהן האיתמרי. אח"כ הובא גם בספר 'חמדת הימים' שנכתב בידי רבי ישראל יעקב אלגאזי מחכמי איזמיר וירושלים במאה הי"ח (כפי שהוכיח לאחרונה החוקר התורני הרב יחיאל גולדהבר, במאמרו המקיף והיסודי אודות זיהוי המחבר), וכן הופיע במדרש 'ילקוט מעם לועז' לרבי יצחק מאגריסו שהמשיך את הסדרה שהחל לכתוב רבי יעקב כוּלִי.

גם המקובל רבי יוסף מליסקובה ציטט מעשה מופלא זה. ברם, הג"ר רבי יוסף זכריה שטרן רב העיר שאוולי יצא[2] בחריפות כנגדו, כיון שלטענתו המקור ממנו הופץ סיפור זה, הוא ספר 'חמדת הימים', כפי שהתבטא כנגדו: "מחברו כמו בכל סיפורי הזיות והבלים שברא ברוח פיו בענין".

שער הספר של 'חמדת הימים' באחת ממהדורותיו הראשונות (באדיבות קדם בית מכירות פומביות בע"מ)

ד. רובניץ (מוסף שב"ק י"ט אלול תשפ"א) ציטט את דבריו של הגרי"ז משאוויל בגנות ספר 'חמדת הימים', אך מסתייג מדבריו, ומצטט קבלה מהגר"ח מוואלזין בשם הגר"א מוילנה שאין לכתוב דברי גנאי על ספר 'חמדת הימים'.

נציין שהרב יחיאל גולדהבר ניסה להפריך את הראייה של הגר"א ורבי חיים מוואלוז'ין, ממנה הכשירו את הספר חמדת הימים.

  • לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com

[1] וכן באתר חכימה סיפורים מחכמי המזרח, ובאתר 'חב"ד כל אחד מכל הלב'

[2] שו"ת זכר יהוסף סימן רי

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר