גלות, למה זה טוב? // הרב מנחם ישראלי

למען הדיוק יש גם את הלשון החמישית "והבאתי", כנגד הכוס ("לחיים") החמישית שנשתה בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלימה.

פרשתנו - וארא - עוסקת בהכנת הגאולה הראשונה, גאולת מצרים. תחילה הקב"ה מנבא למשה את חזון הגאולה על כל חמשת הלשונות (חמישה שלבים), והתחלתן של עשרת המכות (שבע מתוכן בפרשתנו).

כאז כן עתה, גם אנו עומדים בדור הגאולה. חז"ל אומרים ש"בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים, ובזכות נשים צדקניות יגאלו בגאולה העתידה". האריז"ל מוסיף שהנשמות בדור הגאולה הם הן גלגול של הדור דיציאת מצרים. אפשר להצביע על כ"כ הרבה "מקבילות" בין הדור ההוא של יציאת מצרים, לבין הדור שלנו. כאן נגע רק על קצה המזלג.

הגאולה לא מגיעה בבת אחת, יש תהליך מסוים שהוא קצת קשה להבנה. בספר 'תורה אור' מקשה בעל התניא (שהשבוע בכ"ד טבת היה היארצייט שלו):

למה נגזר (בברית בין הבתרים) על בני ישראל (זרעו של אברהם) להיות בגלות? אברהם היה עובד ה', צדיק ישר וחסיד, למה אם כן גזר עליו ה' "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם"?

ובעצם, מוסיף בעל התניא, התשובה נמצאת בפרשתנו, שהרי בסוף הפרשה הקודמת משה שאל את ה' "למה הרעות לעם הזה", זו בדיוק שאלתנו, למה יהודים סובלים בגלות? ובתחילת פרשתנו בא המענה מהקב"ה: "וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי' וארא אל אברהם . . ושמי הוי' לא נודעתי להם (משא"כ עתה למשה ובני ישראל) לכן אמור הנני נותן את בריתי שלום".

ובכן, שומה עלינו להבין מה עונה הקב"ה למשה, איך ההתגלות בא-ל ש-ד-י לאבות/ההתגלות של שם הוי' למשה ובני ישראל, איך כל זה מסביר לנו את סיבת הגלות "למה הרעות לעם הזה"?

מבאר בעל התניא:

מהות הגאולה היא גילוי ה' בעולם, רבות נכתב בספרים שגאולה היא מלשון גילוי א' - אלופו של עולם.

ה' בכבודו ובעצמו הוא בלתי נתפס, כפי ש"פתח אליהו" ואמר "לית מחשבא תפיסא בך" (תרגום: אין מחשבה יכולה לתפוס אותך). האופן היחידי בו אפשר בכ"ז להתחבר לה' הוא כאשר האדם מפנה את כל כולו להתבטל באופן מוחלט, ואז מתפנה מקום לאמונה שלמעלה מתפיסה והשגה, ובכך יכול האדם המוגבל לצאת ממוגבלותו ולהתחבר אל ה' הבלתי מוגבל.

ואמנם, האמונה היא הדרך הראשית לדביקות בה' הבלתי מוגבל, וכבר "בא חבקוק והעמידן על אחת צדיק באמונתו יחיה".

אך במתן תורה הציב הקב"ה דרך נוספת להתחבר אליו, והיא דרך התורה והמצוות. כאשר "איש יהודי" לוקח עור/קלף של בהמה ועושה מזה תפילין (לדוגמא) ואת הקוביה השחורה הזו הוא מניח על ראשו וזרועו, באמצעות מעשה מוגבל זה מתחבר האדם המוגבל להקב"ה הבלתי מוגבל. היתכן? מבאר בעל התניא שדרך זו היא לא דרך מחודשת ממש אלא מסתעפת מן האמונה, האמונה היא הבסיס הלא מוגבל, אך כדי שבכ"ז ירגיש האדם קשר ממשי (שהרי האמונה ברוב הזמן ואצל רוב האנשים היא ערטילאית) נתן לו הקב"ה מספר סמלי של תרי"ג מצוות + ז' מצות דרבנן הם מהוות (613+7) תר"ך (כת"ר) עמודי אור שמקשרים אותנו לה'.

סוף סוף מעשה המצוה הוא מוגבל, והסיבה היחידה שמעשה מוגבל יכול לחבר אדם מוגבל לבורא הבלתי מוגבל, זה אך ורק מפני שכך הקב"ה החליט בחוכמתו וברצונו האין סופיים והבלתי מוגבלים, שהקב"ה החליט לצמצם את עצמו בתרי"ג מצוות מוגבלים. רעיון זה נמצא בדברי חז"ל בכמה סגנונות הנה לדוגמא "צמצם שכינתו בין בדי הארון", הקב"ה מצמצם את אין סופיותו בתוך לוחות הברית המונחות בין בדי הארון, ארון הברית.

מדתו של הקב"ה "מדה כנגד מדה", לפ"ז מסביר בעל התניא: ישנו איזה מעשה מסויים אותו יעשה האדם, ואז "מדה כנגד מדה" הקב"ה יחליט לבוא ולשכון בתוך גשמיות וחומריות עניני עולם הזה. ומהו אותו מעשה? להתבטל ולצאת מעצמו ומגשמיותו, וכאשר האדם יצא מתחתוניותו או אז הקב"ה יצא מעליוניותו ויבוא לקראתנו.

נמשיל זאת במשל פשוט, הרי הקב"ה וכנסת ישראל נמשלו לבעל ואשה. כאשר רוצים לחזק את קשר הנישואין, האיש הולך לקראת האשה והאשה הולכת לקראת האיש. הוי אומר: כל אחד מהצדדים עושה מהלך המנוגד לטבעו הראשון כדי ללכת לקראת בן זוגו. ובחזרה לנמשל: אנחנו אנשים גשמיים תחתוניים, והקב"ה הוא ה"דער אובירשטער" (העליון"), כאשר אנחנו נפחית מגשמיותנו ונהיה פחות תחתוניים, אז הקב"ה "העליון" עם כל עליוניותו, ירד ("וירד ה' על הר סיני") לקראתנו.

אך כיצד יגיע האדם לביטול, ובפרט שמדובר כאן ברמת ביטול מוחלטת, ביטול כזה שיוכל להיות הזמנה להקב"ה לבוא ולשכון בעולם.

בשביל זה הייתה גלות מצרים, בה נהפך עם ישראל לעבדים. ו"קושי השעבוד השלים" ה"וימררו את חייהם" זירז את רמת הביטול הנדרשת. והנה לנו ראיה שבניו ישראל היו ברמת ביטול הראויה: כאשר הקב"ה הציע להם לקבל את התורה, עם שלם מכריז פה אחד "נעשה ונשמע".

לגיטימי שיהיו כמה שירצו לקבל תורה, הגיוני שימצאו כמה שידרשו לדעת קודם במה מדובר והכי מסתבר שיהיו כאלו שלא ירצו לקבל את "עול התורה". והנה עם שלם מכריז "נעשה".

הייתכן?

מדובר כאן בעם ישראל, "עם חכם ונבון" שתמיד תמיד ימצא איזה "איפכא מסתברא" שיקים מפלגה אחרת כי יש לו אג'נדה אחרת… והנה מגיע מעמד הר סיני וכולם "פה אחד" מכריזים "נעשה ונשמע".

זה קרה בגלל שהביטול/העבדות חדרה לתוך ה D. N.A של עם ישראל. ישנו ביטוי של הרבי הרש"ב מליובאוויטש: "א איד איז א קבלת עולני'ק, קבלת עולני'ק איז א איד" (תרגום: יהודי הוא קבלת עול, קבלת עול זה יהודי).

עתה, כאשר הבנו את סיבת הגלות בכללותה, נוכל להבין גם מדוע תהליך הגאולה הוא שקודם בא הגואל ומכריז "פקֹד פקדתי", ואח"כ נראה כביכול בדיוק להיפך. פרעה מכריז: "תכבד העבודה על האנשים", ועד שנוצר מצב ש"וחטאת עמך" כמבואר בסוף פרשת שמות, שבני ישראל חוטפים מכות עסיסיות כיון שלא מספיקים לעשות את "מתכונת הלבנים"…

הסיבה לדבר, כי הקב"ה רוצה לחזק את הנרטיב האמוני. מצב בו האדם מאמין למרות ועל אף הכל, למרות החושך המוחלט ועל אף הצרות הקשות היהודי מאמין שהנה הגיע הגואל והנה מגיעה הגאולה.

וכאז כן עתה, נמצאים אנו בדור הגאולה. ואמנם כלפי חוץ נראה ש"החושך יכסה ארץ וערפל לאומים", אך בין לבין מבליחים ניצוצות גאולתיים "הנה זה עומד אחר כותלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". הרבי הריי"ץ מליובאוויטש התבטא בזמנו (לפני שמונים שנים) שהכותל כבר בוער, לאחריו נעמד חתנו הרבי והכריז שכבר עומדים "על סף הגאולה", כל שעלינו לעשות זה לחזק ולהתחזק באמונה ש"הנה הנה משיח בא" להכין את העולם ולהתכונן בעצמנו לקראת הגאולה האמיתית והשלימה.

לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.

לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com