היסטוריה ואקטואליה

מכות לעדי הקידושין? המנהג ש"החתן יתן סטירה לכלה"

המנהג להכות את העדים בחופה יש אומרים שהוא כגדי לכפר עוונות; מנהג נוסף הוא שהחתן סוטר לכלה, ויש שנהגו להכות את החתן בכובעו; והיכן הרביצו למי שסיים להסתפר? (היסטורי)

ישראל שפירא | כיכר השבת |
(צילום: שאטרסטוק)

פרק ב': אנו עוסקים בשורשי המנהג להכות את העדים בחופה על-פי הסבר ספר 'קושיות' שסבר שהוא מפני שבכל חופה צריך להיות תגרא.

הג"ר רבי ישראל דנדרוביץ בקובץ 'אור ישראל מאנסי' הביא עוד סיבה: לדבריו, יתכן שהמכות לעדים, הם כדי לכפר עוונות. וכפי שהובא בשמו של הגה"ק הבני יששכר רבי צבי אלימלך מדינוב בהקדמה לספרו 'דרך פיקודיך', שיש מנהג להרהר בתשובה בעת החופה. עוד הוסיף וביאר שהמכות לעדים הם להכניע את ליבם לתשובה כדרך שמכים בערב יום כיפור.

בהערה ל'ספר קושיות', הובא מעשה מספר 'עשר אורות' לר' ישראל ברגר (במהדורתו הלא מצונזרת[1]) ששמע מפי הרה"ק רבי מאיר שלום בשם המגיד מטשערנוביל שכתב על מנהג שבימינו נחשב כלא פחות מהזוי, והוא: החתן יתן סטירה לכלה עד שהשן שלה תיפול. וכך לשונו:

"בנו הגיד בארצות המערב המנהג אצלם שקנין וקידושי אשה לאיש על ידי שיתן להמיועדת לו מכת לחי עד שיפול שינה, וזה הקנין, ובזה הלשון אמר: "עהר גיט אטראסק אז א צאהן פאלט איר ארויס (הוא הקב"ה) נתן לי סטירה, והשן נפלה החוצה".

על דברים אלו כתב הג"ר ישראל דנדרוביץ ב'אור ישראל מאנסי'[2] בהאי לישנא:

"מטעמים מובנים אין אני רוצה לעסוק במנהג 'ארצות המערב', אולם ברור ופשוט שאין כל קשר בין 'עקירת השיניים' האלימה לבין מנהג הכאת העדים, ותו לא מידי".

המקובל הרה"צ רבי גמליאל רבינוביץ ראש ישיבת שער השמים ל'תורת הנסתר' צוטט בספר 'גם אני אודך'[3] על מנהג מכות לעדי קידושין, ואת הטעם של 'קיחה קיחה', שם הובא בנוסף: "מנהג דומה שהיו נוהגים אצל הספרדים ועדות המזרח בירושלים הנקרא בשם ספיחס שהוא שיבוש מיידיש למילה צ'פחא שפירושה בערבית עירקית מכה על הראש".

מסתבר שהיה מנהג אצל עדות המזרח בירושלים במי שסיים להסתפר, שהיה מקבל מכה בעורפו, והמכה היה מברך את המסתפר בברכת 'נאעימאן', דהיינו תערב לך התספורת.

בספר הובאו מקורות למנהג זה, כמובא בירושלמי ברכות פ"ח ה"ח על רבי יסא שכאשר עלה לארץ ישראל, הלך והסתפר ובא לרחוץ בבית מרחץ של טבריה ופגש אותו ליצן אחד ונתן לו מכה על צווארו ואמר לו עדיין צווארך יפה. הטעם מסביר הרב רבינוביץ הוא ש"אפשר" הוא שלא ילך בקומה זקופה ולא יגביהה עורפו.

(אוצר החכמה)

אולם מסכם הגר"ג רבינוביץ שאין מקום לאלימות והרמת ידיים, ובפרט שהמרים יד על חברו נקרא רשע, וכל אלו שעשו את המנהגים הללו, לא עשו זאת בחוזקה ובכח, אלא ביד כהה כפוריה וחלשה, בחביבות ונעימה קדושה.

את דבריו מסיים הגר"ג רבינוביץ בקריאה לחסידים שיש שנוהגים להכות את החתן בכובעו, שלא יעשו זאת אם על ידי זה מגיעים להשחתת הכובע, או הפסד ממון ועוגמת נפש, ואין זה שמחת חתן, אלא הוללות והשחתה, ואין מקום לזה כלל.

(אוצר החכמה)

[1] בעז"ה תעלה סדרה פה במדור היסטוריה ואקטואליה על הסופר רבי ישראל ברגר זצוק"ל "בעל העשר" שחיבר ספרים רבים, אחד מהם 'עשר אורות' שחלקו צונזר ברבבות השנים ואכל"מ.

[2] סיון תשס"ח שנה יג גיליון ד (נב) עמוד קנה

[3] עמ' 636

  • לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר