אאא

ראש הממשלה נפתלי בנט, נאם היום (רביעי) בטקס האזכרה הממלכתי לחללי פעולות האיבה בהר הרצל בירושלים, אך עוד לפני שהתחיל לנאום, עשרות מהקהל החלו לזעוק לעברו והנאום התעכב במשך דקות ארוכות.

עוד לפני שהחל לנאום, החלו נציגי המשפחות השכולות לקרוא לעברו; תתבייש, אתה נוכל, תלך מפה, תסתום ותעוף מפה, הקמת ממשלה עם גדולי אויבנו, לא רוצים אותך", ועוד קריאות מעין אלו.

בנט, לא הצליח לפתוח את הנאום, ורק מלמל "משפחות אהובות, אני אוהב אתכן אהבה גדולה. אני שומע את הכאב". בהמשך, כשניסה שוב לדבר, המשפחות שוב החלו לזעוק לעברו בכאב, עד שעברו יותר מחמש דקות ובנט החל לדבר, למרות הזעקות שנשמעו בטקס.

אחת המשתתפות בטקס, שמחתה בצעקות נגד בנט, לא חשה בטוב ונזקקה לקבל טיפול רפואי במקום. לאחר נאום בנט, עלה לדבר נציג המשפחות השכולות והתנצל על האירוע המביך, כאשר ברקע נשמעו צעקות המשפחה לעברו - "לא מתנצלים".

הנאום המלא

מכובדיי, אורי אנסבכר בת ה-19 גדלה במשפחה חמה וטובה ביישוב תקוע שבגוש עציון, התנדבה לשירות הלאומי, שם טיפלה בנוער בסיכון, ועם צרכים מיוחדים במרכז יעלים שסמוך לגן החיות התנכ"י בירושלים. היא הייתה נערה יפת-תואר ויפת-נשמה.

בקיץ 2019 היא יצאה לטייל בטבע, בעין יעל. באותו היום ערפאת ארפאעיה, פלסטיני בן 29 תושב חברון, יצא מביתו עם סכין, עם מטרה אפלה וברורה: לרצוח יהודים. הוא נתקל באורי, התנפל עליה, דקר אותה, פגע בה באכזריות בלתי נתפסת, ורצח אותה. הרוע המזוקק פגש את הטוב המזוקק. החושך המוחלט פגש באור המוחלט. באותו היום, הרוע ניצח בפיגוע.

אבל קיומה של מדינת ישראל כולה, מדינה של אור, של קדושה ואופטימיות, היא הניצחון הגדול ביותר על כוחות החושך.

קדושת היום מורגשת באויר. כל משפחה פה מבכה וזוכרת את יקיריה,זוכרת ומזכירה. מספרת לעולם את סיפורם של אלה שהלכו מאיתנו בטרם עת, שהיה להם עוד כל כך הרבה לתת לעולם, ושחייהם נגדעו בידי אנשי הרוע, האלימות והחושך.

משפחות יקרות, משך שנים פעלתן על מנת לתקן את העוול של היעדר אנדרטת זיכרון רשמית לחללי פעולות האיבה. השנה, פעלנו ואנו מתקנים את העוול ומקצים עשרות מיליוני שקלים להקמת היכל זיכרון עבור יקיריכם, יקירינו. זה המעט שאנו יכולים לעשות.

אחי ואחיותיי, אנחנו זוכרים, מנציחים, אך עדיין מסרבים להאמין. לעיתים הזיכרון הוא בסיפור, בתמונה או בסרטון. ולפעמים כל מה שאפשר הוא ללכת בדרכו של אהרון הכהן, כאשר התבשר על מות שני בניו. התורה אומרת: "וידום אהרון".

לשדה הקרב חוקים משלו, אבל לצערנו, בישראל כל העם חזית. משחר הציונות ושיבת ציון, אויבינו לא השלימו עם קיומנו כאן. הם סבורים שאם הם יהרגו בנו, אנחנו מתישהו נישבר. כמה הם טועים.

כמה שטוף שנאה צריך להיות כדי לפגוע באנשים תמימים, שלא חיפשו אלימות או קונפליקט, שחטאם היחיד היה שהם יהודים, ישראלים, שרוצים לחיות בשלווה במולדתם.

גם בימים ובשבועות אלה אנחנו מתמודדים עם גל טרור. לגל הזה יש מאפיינים יחודיים לו, כמו לכל אחד מהגלים שחווינו. פעם אלה אוטובוסים מתפוצצים, פעם נערים עם סכינים, פעם טרור מאורגן ופעם טרור בודדים.

המאפיינים שונים, אבל המוטיבציה נשארה זהה - להפוך את חיינו כאן, במולדת שלנו כאן בארץ ישראל, לגיהינום.

אם רק אויבנו היו משקיעים בבניית עתידם עשירית מהאנרגיה שהם משקיעים בלהפריע לנו, מצבם היה שונה לגמרי. אך הם בוחרים בקידוש המוות, מה שמותיר להם להתבוסס בעוני, בעליבות ובתחושת קורבנות קבועה.

מכובדיי, אנחנו כבר למדנו שאנחנו יכולים לקחת אחריות רק על עצמנו ועל ההחלטות שלנו. לא של אף אחד אחר. וההחלטה הבסיסית שלנו, מראשית הציונות ועד היום, נשארה בעינה: אנחנו נשארים איתנים על אדמתנו. אף אחד לא ישבור את רוחו של עם ישראל. שום דבר לא יזיז אותנו מכאן. כי נצח ישראל לא ישקר.

כל מי שמתבונן במדינה המופלאה שלנו בעינים צלולות ובלב פתוח - לא יכול אלא להתפעל: בעודנו מגינים על עצמנו, לפעמים ממש פיזית, בבית הקפה או בתחנת האוטובוס, בנינו כאן מדינה למופת. מרכז עולמי של טכנולוגיה וחדשנות, מעצמה של ארגוני חסד וערבות הדדית, של תרבות ואמנות, מנוע כלכלי מהחזקים בעולם,

פריחה של עולם התורה, דמוקרטיה תוססת.

כל אלה מתאפשרים בזכות הרוח הפועמת באנשים המופלאים בזרועות הביטחון שלנו,

בזכות צה"ל, המוסד, השב"כ, בזכות משטרת ישראל, ובזכות כל אותם אזרחים, ישראלים טובים, בעלי תושייה, שנרתמים לכל משימה בזמן אמת ושלפעמים אפילו מגנים בגופם על זולתם, כפי שעשה ויאצ'סלב גולב, זכרו לברכה, שהציל את חייה של ארוסתו, בפיגוע באריאל רק לפי כמה ימים.

אל מול גל הטרור הזה, נפעל תחת עקרון אחד: יוזמה. נגיע למקומות בהם נמצאים המחבלים, לבסיסיהם, לבתיהם. אין מקום שהוא מחוץ לתחום מבחינתנו.

נגיע אליהם בכל דרך אפשרית, ונבוא עימם חשבון. אין ולא יהיו שום חסמים או מגבלות במלחמה בטרור. חובתנו המוסרית העליונה - להגן על חיינו, בכל מחיר.

אורי אנסבכר, השם ייקום דמה, הותירה אחריה את המילים הבאות: "עשי שיהא עולמך עולם של שלום, שלום עולמים, שלום עלומים".

רבותיי, כדי שנוכל להילחם ולצמוח, להיאבק ולשגשג, אנחנו צריכים שהחוטים שמחברים בינינו יהיו חזקים כפלדה.

האחדות הישראלית היא-היא חומת המגן שלנו מול כל מתקפה, מבחוץ ומבית. מרחוק ומקרוב. חוזק אחדותנו מגדיר את חוזק העם. עוצמת השלום הפנימי שלנו תבטא את היכולת שלנו לחיות פה יחד. האחדות הזאת, היא שמאפשרת לנו להרים את הראש כל שנה מחדש. לעשות את המעבר הבלתי נתפס מזיכרון לתקומה. מאבל לחגיגות. ולהמשיך בחיים, ולזכור, לזכור תמיד ולא לשכוח. רוחכם, משפחחות יקרות, מפיחה בנו חיים. היא נותנת לנו משמעות.

הרוח הזו - של אמונה בצדקת דרכנו בארץ הזו - היא שתבטיח שנהיה כאן לעד, חזקים, זוכרים, מאוחדים. אנחנו כאן מתחייבים: נעשה הכל שעולמנו יהא עולם של שלום, שלום עולמים, שלום עלומים. יהי זכר הנופלים ברוך".