אאא

הכתובת הייתה על הקיר. אף תכנית אכיפה לא יכולה להצליח, כאשר היא אינה מתואמת עם הציפייה הציבורית ופועלת באופן עצמאי לגמרי. גם כאשר רוצים למנוע תאונות, הפתרון הוא לא הורדת המהירות ל-60 קמ"ש בכל רחבי הארץ. הסוד הוא ניהול איזונים ובלמים, שיאפשרו, מחד, את שימור המוטיבציה בשמירת החוק, ומצד שני יגנו על שלום הציבור.

אלא שהיסודות הפשוטים הללו, נעלמו לגמרי השנה. המשטרה וגופי הממשלה התנהגה כמי שגמרו אומר בליבם להרוג את העליה ההמונית למירון. מבחינתם כל העליה למירון היא כאב ראש אחד גדול. מציאת פתרונות מורכבים, שמאזנים בין צרכי הציבור לאילוצי הבטיחות - היא משימה מורכבת שמצריכה השקעת אנרגיה רבה, וגמישות מחשבתית. הדבר הכי קל הוא לצמצם ולהקטין את האירוע למינימום האפשרי.

המזימה הסודית הייתה לדלל למינימום את האירועים, באמצעות בירוקרטיה, רגולציה והפעלה של כל תקנת בטיחות, רלוונטית יותר או פחות. קשה להימנע מהמחשבה שכלל הגופים הרלוונטיים במירון, לו רק היו יכולים, היו מבטלים את האירוע אחת ולתמיד. למעשה, המתכונת שהופעלה השנה הייתה הדבר שהכי קרוב לביטול המעמד ההיסטורי. המוזיקה בוטלה, הטישים של האדמו"רים בוטלו גם הם, השהייה במערה הפכה לסרט נע מכני שאינו מאפשר תפילה ביישוב הדעת, ומנהג הח"י רוטל הורחק לשולי הכפר ליד הכביש הראשי. מה שנותר הוא שלד נגוס ומדולדל של בסיס שמזכיר במקצת את המנהג עתיק היומין.

מה שעצוב בסיפור הזה הוא שהתפספסה כאן הזדמנות נדירה להסדרת ההתנהלות על ההר. אחרי האסון הנורא בשנה שעברה הציבור החרדי היה בשל מאי פעם להסדרי בטיחות מתאימים. לניקוי האזור ממבנים מאולתרים, לפינוי מפגעים לאורך שבילי התנועה המרכזיים, ולהסדרת ההתנהלות מרישא עד סיפא.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אלא שהיה מי שהחליט ללכת על כל הקופה ולנקוט לחומרא, באופן שאינו מתיישב עם המסורת ארוכת השנים. את כל ההחלטות ליוותה הקפדה דווקנית על קוצו של יו"ד בכל תקנה שהיא, ואפס הבנה לצרכים ולרוח המקום, והכל מתוך גישה מתנשאת שמבקשת לאלף את הציבור בינה ולמסגר את מסורת אבותיו לתוך תקנות מלאכותיות.

את התוצאה ראינו ביום חמישי בצהריים. ההר כולו התערבל לתוך כאוס צפוי מראש. מתחת להר אלפים היו כלואים בתוך אוטובוסים, ובמעלה ההר רבבות נסגרו בתוך מבוכי גדרות אינסופיים. את השקר הזה לא היה אפשר להחזיק יותר. המשטרה שרצתה לתפוס הכל, איבדה הכל, וכאקט של חוסר אונים נקמני החליטה לסגור את האירוע כולו.

בשנה הבאה, רגע לפני שמעמיסים על ההר הזה אלפי שוטרים, מעליו אליו מאות טון פלדה והופכים אותו למתקן מהונדס היטב, צריך לזכור שיש גם סיפור אנושי, מסורת, וציבור שאוהב את רבי שמעון, שצריך לראות ולשמוע גם אותו.