אביב 1462. הסולטן מהמט השני מגיע לכיוון העיר טרגובישטה, בירת וולאכיה (כיום רומניה) בניסיון לכבוש את העיר אחרי שמרדו בשלטון העות'מני.
אחרי זמן רב של מלחמה, הרגיש מהמט כי סוף-סוף הוא מתקרב ליעד, זאת אחרי מחיר כבד של אלפי הרוגים. כמקובל, מהמט שלח צוות פרשים לבדוק את קצה היער לקראת התקדמות למצור על העיר.
צוות הפרשים חזר מזועזע. עד כדי כך מזועזע, שמהמט השני בחר להסתובב למרות ההרוגים הרבים שכבר מתו בכדי להגיע ליעד.
כנראה שמהמט היה יכול תוך זמן קצר לכבוש את העיר, אך המחזה שראו בכניסה לעיר היה מזעזע. 20 אלף חיילים עות'ומנים שנפלו בשבי נמצאו במצב ריקבון, כשכמה מאות מהם נמצאו משופדים. אף חייל לא היה רוצה לקחת את הסיכון למות בצורה כזו אכזרית.
בפרק הנוכחי בסדרת הכתבות 'המנהיגים' נעסוק בסיפורו של ולאד המשפד, בנו של דרקול. אכזריותו היוותה בסיס לספרים רבים והפך להיות מוכר ברומניה ובעולם כולו כ-'דרקולה', או אם תרצו, ולאד המשפד.
אבא
דרקולה נולד לוולאד השני בתקופה בה התנהלו מלחמות עקובות מדם בין הנצרות הקתולית לבין האסלאם והאימפריה העות'ומנית.
אביו, דרקול, כרת ברית עם מלך הונגריה, ברית שהגנה על שני הצדדים מאפשרות של פלישה עות'ומנית. אלא שלאחר תקופה, מת מלך הונגריה - וכתוצאה מכך נחלשה הונגריה מאוד.
הדבר לא מנע מדרקול לבגוד במדינה שהייתה לו לבת ברית ולנסוע לסולטן מוראד השני, שהסכים שלא לכבוש את מדינתו אם ישלם את המיסים הנדרשים.
כך יצר מצב בו שמר על יחסים טובים עם כל הצדדים. הבעיה הגיעה כשהעות'ומנים החליטו לפלוש להונגריה, ודרקול היה צריך לבחור צד - והוא בחר בצד ההונגרי.
בתגובה, נחטפו ילדיו, על ידי העות'ומנים, דבר שהשפיע על ולאד המשפד - וגרם לו לתעב את העות'מנים שכלאו אותו בגיל 12 בלבד. אחיו לעומת זאת, דווקא אהב את הרעיון להיות תחת חסות טורקית, והפך לאוהד האימפריה, מה שהרחיק בין השניים.
לאורך השנים הטורקים דווקא לא ניסו לאסלם את המשפד לעתיד ואת אחיו - והפכו למומחי חרבות ורכיבה על גבי סוסים.
הדחה
דראקול, אביו של המשפד לעתיד, חוסל על ידי כוחות הונגרים לאחר שניסה להימלט לאזור האימפריה העות'ומנית שהייתה בת בריתו. אך הדבר לא הספיק לדראקול שנרצח בידי ההונגרים.
המשפד, נשבע כי יפעל לנקום את דמו של אביו בבא מן הימים ואמר כי הוא עצמו יפעל להרוג את המלך ולדיסלאב השני.
עליה לשלטון
השבוע דובר לא מעט על הבטחות פוליטיות, אבל כנראה שאפילו דיקטטורים נמצאים עם זיכרון קצר כמו חברי הכנסת בימינו.
לאחר ההבטחה של המשפד לנקום את נקמת דם אביו השפוך - הוא החליט דווקא לסגור עסקה עם מלך הונגריה אותו נשבע שיהרוג.
בתמורה לנאמנות של ולאד, זכה האחרון לקבל את כס השלטון בחבל הארץ אותו חלם להנהיג - זאת למורת רוחם של העות'ומנים.
ארוחה חגיגית או שיפודים?
לאחר עלייתו לשלטון הודיע לכ-200 'בויארים', מעין חברי פרלמנט כי הוא מזמין אותם יחד עם משפחותיהם לארוחה חגיגית שתהווה גם ארוחת פיוס.
200 הבויארים הגיעו עם גברים נשים וטף וזכו לארוחה דשנה שלא היה כמותה מאז המשתה של המלך אחשוורוש. אלא שאת הקינוח הם כבר לא זכו לאכול.
בסוף הארוחה, הגיעו שומריו של ולאד המשפד, תפסו את הנשים והגברים ושיפדו אותם בכניסה לעיר. ולאד לא סתם בחר בצורת ההרג האכזרית הזו. כך גם האויבים וגם החברים מבינים: עם ולאד המשפד לא מתעסקים.
על חיי הילדים חס ולאד המשפד ושלח אותם לעבודות כפיה, כשעל פי היסטוריונים הונגרים רבים מהם מתו בזמן העבודות הקשות.
הנפילה
זוכרים את אחיו של המשפד, שאגב היה משפד כמעט כל מתנגד אפשרי וזה הפך ממש לתחביב עבור ולאד? אז כן, אחיו של המשפד היה לצד העות'ומנים ונלחם נגד אחיו.
לאחר מלחמה קשה, האח, ראדו היפה (כן, נשמע טוב יותר ממשפד...) הפך למנהיג חבל הארץ החשוב - אך לאחר מותו של ראדו זכה 'המשפד' לעשות קאמבק ולחזור לשלטון למשך כחודשיים עד שנרצח.
קרבנות
במהלך שלטונו, על פי ההערכות, רצח המשפד בין 40 אלף ל-100 אלף בני אדם. המספר הכל-כך גבוה הזה לא כולל כפרים שהחליט לשרוף עד היסוד עם התושבים בתוך מבני העץ.
גם את אורך השיפוד היה מקפיד ולאד לבחור בקפידה. ככל שהיה מדובר באדם בכיר יותר, כך השיפוד היה ארוך יותר והוצב יותר זמן.
ולאד נהג להציב את המשופדים בצורה מעגלית ואף על פי היסטוריונים גרמנים נהג לסעוד בתוך המעגל של אלו שהוציא להורג.
לאורך השנים היהודים ידעו שנים טובות יותר ופחות עם המשפד. בתחילה היחסים היו טובים יחסית, אך בהמשך רדף אחרי יהודי בוקרשט באופן קשה והזיק רבות לקהילה.
- לפניות לכתב: tziki@kikar.co.il