"החינוך בראי הפרשה"

פרשת קרח: חתול ומטאטא כמבחני הנהגה

חתול ומטאטא המשקפים את הטעיות שאנו יוצרים כאלו המאפשרות פגיעות קשות, על כוחה המדומה של ההנהגה בכל רמות הפקידות והקודקודים שמשחיתים את העולם- בטורו השבועי של הרב אברהם בורודיאנסקי החינוך בראי הפרשה

(צילום: שאטרסטוק)

באחת הישיבות הגדולות נוצר צורך להכניס תקן נוסף של משגיח בישיבה לצד המשגיח הקיים, כשנמצאה הדמות המתאימה הוא סירב להיכנס לתפקידו מטענת "אין שני מלכים בכתר אחד", היות שכך פנו לאחד מצדיקי הדור המשגיח רבי גדליה אייזמן זצ"ל ושאול האיך לנהוג?! השיב הצדיק: "מי אמר שמשגיח זה מלך? משגיח זה מטאטא ואפשר שני מטאטאים בישיבה אחת!"

מי שהכיר את ר' גדליה הוא לא היה בדרן, והוא התכוון לעומק הדברים, תפקידו של משגיח זה לתת שירות ניקיון (חינוכי/רוחני) לתלמיד, וזה לא תפקיד שמייצג מלוכה באיזשהו דרך ולכן זה לא סותר.

כאשר הרמב"ם בהלכות מלכים מסביר איך צריך להתנהג ממלך הוא הופך לנו את התפיסה הפשוטה שמלך הוא מנותק ומרומם מהעם, שמלך נמצא אי שם למעלה ויש לו שרים שעושים את רצון העם, וכך אומר הרמב"ם הלכות מלכים פרק ב הלכה ו "כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול, וחייב הכל בכבודו, כך צוהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל שנאמר ולבי חלל בקרבי, ולא ינהג גסות לב בישראל יתר מדאי, שנאמר לבלתי רום לבבו מאחיו, ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים, ויצא ויבא בחפציהם ובטובתם, ויחוס על כבוד קטן שבקטנים, וכשמדבר אל כל הקהל בלשון רבים ידבר רכות, וכו' , ויסבול טרחם ומשאם ותלונותם וקצפם כאשר ישא האומן את היונק, רועה קראו הכתוב," וכו' "

גם מלך חייב להיות מפוקס לצרכי העם, רגיש, עדין, ערני למצוקות החלשים והנדכאים, מדבר בלשון רכה, יש פרמטרים שהרמב"ם מביא עוד לפני שהוא מביא את היתרונות והמותרות של המלך, יש בסיס התנהגותי מובנה שחייב להיות באישיותו של מלך, שאם אין לו אותם כל היתרונות האחרים ישחיתו את מידותיו, הוא חייב להיות מרוסן במידותיו ואציל בהנהגותיו טרם יגע בעושר.

התפיסה הזו היא תפיסה הפוכה מכל היררכיה מדינית פוליטית שקיימת בעולם מאז ומקדם, בכל מקום הדמות שלמעלה הייתה דמות המאקרו, הדמות שמובילה תהליכים אסטרטגיים רחבים, ועוסקת במשנתה המדינית ביטחונית כלכלית של המדינה במבט הרחב, ואילו אלו שמתחתיו עסקו במבטי המיקרו, וככל שהתפקיד נמוך יותר העיסוק בשרות הישיר לאזרח קרוב יותר, אך המלך רחוק שנות אור מנתינת שרות לאזרח הפשוט.

על פי זה ניתן להבין את אחד האירועים המוזרים בתורה, כאשר יתרו מגיע לראשונה לעם ישראל ורואה את משה עומד על העם, הוא מוכיח אותו בטענת "נבול תיבול" "את הדבר הקשה יביאון אליך" אתה משה רבינו, המנהיג החזק, תישאר בלשכה תתן לפחותים ממך להתעסק בבעיות הקלות כך תצליח להישאר רענן וצעיר וזמין לצרכים הקשים, וכך משה עושה כהצעת חותנו, ואילו בספר דברים משה רבינו מוכיח את עם ישראל (פרשת דברים) פרק א פסוק יד "ֽתַּעֲנ֖וּ אֹתִ֑י וַתֹּ֣אמְר֔וּ טֽוֹב־הַדָּבָ֥ר אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתָּ לַעֲשֽׂוֹת:" וכדברי המפרשים במקום, ויש להבין את ההתנהלות מול הצעת יתרו לטענת משה, אלא יתרו הגיע בתפיסת הנהגה כלל עולמית שהמנהיג העליון פרוש מהעם, ולא ראוי להתעסק בצרכים הקטנים, אבל משה רבינו בתפיסת חייו רוצה להגיע לכל יהודי ויהודי ולוודא שמקבל את הטוב ביותר ללא נגיעות (כדברי רש"י שם)

ולכך משה רבינו זוכה לתעודה הנכספת שניתנה לו מיד הקב"ה אותה תעודה שאנו מידי שבת בשבתו מתזכרים אותה "ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו" משה רבינו קיבל תעודה של עבד ה'! זו הדיפלומה הכי יוקרתית שקיימת בעם היהודי "תעודת עבד ה'- "!!!

היררכיה ביהדות אין פירושה מבט מלמעלה על האנשים שתחתיך אלא מבט שווה ואולי אפילו מלמטה, כרועה הצאן שהולך תמיד מאחורי הצאן, ושלכך כל גדולי המנהיגים בעם היהודי התחילו את דרכם ברעיית צאן, כי רק מי שמסוגל להביט אל העם במבט עממי ראוי להנהיג אותם.

הבעיות הקשות בהיסטוריה לאו דווקא היהודית התחילה בכך שאנשים הרגישו עליונים על פני אנשים אחרים, מכל סיבה שהיא, החל מהרצח הראשון בעולם של קין והבל וכלה בכל אירוע שמתרחש היום בממשלות שקמות ונופלות בגלל אגו ושחיתות המידות של רוע ומבט מורעל של מי שישוב על כס המלוכה, כך העולם שלנו נשחת ונהרס.

זכורני עת ישבתי בלשכת הגזית של מרן הראשל"צ הגאון רבי מרדכי אליהו זיע"א שהיום יום פטירתו בכל פעם שהרב היה נכנס ללשכתו, הוא היה עובר ועוצר ליד המזכירות ואומר שלום לכולם, ואם המזכירה הייתה עסוקה הוא היה ממתין שתרים ראשה והיה אומר לה שלום, וכך כל אדם שהיה ליד מרן הרב הרגיש את תחושת הבן יחיד כביכול הרב ישב והמתין רק לו! וכך זכיתי לראות אצל עוד גדולי ישראל ובתוכם מורי זקני הגרש"ז אוירבך זיע"א שנתן יחס אישי ומיוחד לכל יהודי גם ילד שרצה לצלם אותו ברחוב.

שמעתי מעשה נפלא שמתאים בעומקו לדורנו וביתר שאת, הייתה בת ישראל שלא התקבלה לסמינר (מחלה מוכרת אך כנראה עתיקה) אביה פנה למורי זקני הגרש"ז וביקש את עזרתו, "ואיך אני יכול לעזור לך הוא שאל?" השיב האבא "נודה לי שבחצרו של הרב מסתובב אותו מנהל המסרב לקבל את ביתי" השיב מו"ז "בחצר שלי? בחצר שלי יש רק חתולים!!" אותו ענק וגדול בתורה לא הסכים לראות שיש סביבו חצר, וגם אם כן אז מי ששם הוא חתול....

בדור שלנו שהעולם בחוץ קורץ כל כך, והפיתויים הם בסדר גודל שלא ניתן לדמיין, הדרך היחידה למצוא שביל לליבותיהם של הדור הצעיר נערים ונערות הוא דרך התחושה של שווה בין שווים, תחושה שאתה אומנם מורה לו את הדרך אבל אתה איתו לא נגדו!! בהחלט חובה להציב גבולות, להרים תמרורים, ואפילו להעניש כשצריך אבל לא ממקום של יוהרה ומבט של מקרו אלא מתוך הבנה ומבט של מיקרו. וזה ההבדל בין הצלת נפשות לחורבן נפשות.

אנו עדים לתופעות נוראית של מנהיגי קהילות, ומורי דרך שמנצלים את מעמדם למילוי סיפוקם ותאוותיהם, איך ניתן להגיע לידי שפל כזה שדמות תורנית מנצלת בני אדם והופכת אותם לסר צילם ואובייקטים חסרי נפש?? מציאות זו מגיע לעולם רק בזכות הכוח שחסידיהם ותלמידיהם מעניקים להם, כוח דמיוני שיש למנהיג כביכול יכולת להיות מורם ולעשות דברים חריגים ובלתי אנושיים, הכוח הוא בידינו וככל שנלמד שיש הבדל תהומי בין כבוד התורה שאנו חייבים לתת לחכמינו לבין יכולת השתמשות בכוחם לצורכי תעמולות פוליטיות וכלכליות, בהזדמנות זו יצרנו את הפגיעה הבאה של ילד או ילדה, ולצערנו גם מבוגרים ע"י שרלטן שקיבל מאיתנו כוח הנהגה מדומיין.

בל נתפלא כאשר אנו מביטים למתחולל בתוך מחננו ושואלים איך זה יכול להיות לאן הגענו? סיפורי זוועה, והתשובה היא אחת, אותו כוח שיש לקודקודים במגזר, אותו כוח שאנו מחנכים לתת לעמדות מפתח זמניות של בשר ודם, הוא המחולל את הטרגדיה הבאה, ובל נעמוד שם מופתעים- כי אנו יצרנו את זה.

כאשר קרח טוען : :וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה" הרי לכאורה הרי הם צודקים באמת כל העדה כולם קדושים וזה פסוקים מפורשים: "ממלכת כהנים וגוי קדוש" – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – וכו' אז במה הם טעו??

הטעות שלהם הייתה בחלק האחרון של הפסוק: ומדוע תתנשאו על קהל ה'!!! קרח לא הבין שמדובר פה במנהיגות מסוג שונה, קרח תופס את המציאות של ההנהגה כאופציה של התנשאות , של מעמד חברתי גבוהה, כמו התפיסה המיצרית של הפרמידות והעבדות-

משה היה המנהיג הגדול בהיסטוריה אך העניו הגדול בהיסטוריה, יש פה מנהיגות שונה, בשפה המודרנית קוראים לזה "מנהיגות משרתת" ואת זה קרח לא הסכים לקבל מבחינתו הנהגה היא כוח של שרלטנות, ומי שלא מבין שבעם היהודי הנהגה יחידה היא מנהיגות משרתת- מטאטא- בלי חצרות- מקומו עמוק בתוך האדמה- משה אמת ותורתו אמת.

הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר