במודעות רחוב ובעיתונות החרדית, פורסם מכתבן המרגש של ארבע נשות הקדושים הי"ד, שנהרגו בטבח בבית הכנסת בהר נוף. במכתב, קוראות הנשים לייחד את שבת פרשת תולדות לאחדות. התוכן בוודאי ראוי לכל השנה כולה.
אני לא יודע מי יזם את המכתב, אך קשה להימנע מהתחושה שמכתב זה של ארבע הנשים, מושפע מהאווירה הליברלית הפושטת במדינה בשנים האחרונות.
זה התחיל בארבע אמהות, שהובילו מערכה לנסיגה מלבנון. הן קיבלו חשיפה גדולה וממושכת, הנובעת בעיקר מהיותן נשים. כך גם נשות השבויים והנעדרים. עם הזמן, זה הפך לתופעה. כך לדוגמא, צעדת האמהות במחאה החברתית.
בציבור הדתי הלאומי, הממהר להיות מושפע מהלכי הרוח החילונים הליברלים, הדבר בא לידי ביטוי בשלוש אמהות החטופים הי"ד. לא ניתן חלילה לשפוט את האמהות עצמן, שעשו הכול להשבת בניהן. אך בודאי שניתן להאשים את האווירה הציבורית, את המגזרים ואת התקשורת.
כבר מתחילה הובילו הנשים את המערכה הרגשית וההסברתית, בארץ ובחוץ לארץ. האבות כמעט שלא היו קיימים. הייתה גם ציפייה מהן למסרים דתיים ופוליטיים. החשיפה התקשורתית הייתה עצומה. גם האחיות פרסמו מכתב.
אחת האימהות אף אמרה קדיש בהלוויה, בשעה של הזדהות כוללת בעם, זאת בניגוד גמור להלכה. גם כאן הדבר זכה לאהדה רבה בתקשורת החילונית והדתית לאומית. מאז הן מוזמנות לאירועים שונים. הן ודאי ידליקו משואות ביום העצמאות. הרי זה זמן נשים.
מגמה זו התעצמה במהלך מלחמת צוק איתן. כל חייל שנפל, מייד ראיינו את אמו או את אחותו. ההספדים נישאו בעיקר על ידי הנשים: אמהות, אחיות, וכל מיני ידידות. גם שירים נכתבו על ידיהן. הציבור החילוני, המונע בעיקר על ידי רגשנות, החפה מכל יהדות, עמד נפעם.
ארוסותיהן של החיילים הדתיים, עמדו במרכז תשומת הלב התקשורתית של החילונים והדתיים. האבות והאחים כמעט שלא נשמעו. התקשורת כמעט סגדה למעמדים מרגשים אלו. כאילו, חלילה, חיכו בכיליון עיניים להתרחשויות אלה, היוצקים לפתע תוכן רוחני מסים להוויה החומרית התקשורתית הרגילה.
והרי גם שר החינוך הדתי הליברלי חרד למכתביהן של שתי נערות, האחת על מערכת החינוך והשנייה על המורה שלה לאזרחות. ממש נחרד. יצא מגדרו. גם הוא מוקיר את זמן הנשים. תופעות פמיניסטיות אלו, המנוצלות על ידי החילונים והדתיים, עומדות בניגוד מוחלט להלכה ולרוחה.
כשראיתי את מכתב ארבע הנשים החרדיות, חשבתי לרגע - אולי משהו מהאווירה הליברלית משפיע גם במחנה שלנו?