גדר דין הנחלה דריב"ב

מאת: יצחק אלחנן אשכנזי

ישיבת יסודות

מיזם 'חבורה בכיכר' שעל ידי אתר כיכר השבת
מגיפת הקורונה שנת תש"פ

מאת הבחור החשוב: יצחק אלחנן אשכנזי

 גדר דין הנחלה דריב"ב
מסכת בבא בתרא

א] במשנה בב"ב דף קל' א' איתא האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת, בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה, ר' יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ועל מי שאין ראוי ליורשו אין דבריו קיימין. ובגמ' שם תרי שינויי דלשינויא קמא פליג ריב"ב אף בבת במקום בן דיכול להנחילו ולישנויא בתרא יכול להנחיל רק בבן בין הבנים והכי הלכתא וכשינויא בתרא, ובגמ' יליף דטעמא דריב"ב מקרא דוהיה ביום הנחילו את בניו דיכול להנחיל לכל מי שירצה.

והנה במשנה בדף קכו' ב' איתא דהאומר איש פלוני בני שהוא בכור לא יטול פי שנים, ומבו' ברשב"ם וז"ל האומר איש פלוני בני שהוא בכור לא יטול פ"ש א"נ איש פלוני בני פשוט לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהרי מתנה לעקור דבר מן התורה ובע"כ של זה יירש עם האחין וכו' אלא ע"י שיתן בלשון מתנה כל נכסיו לשאר בניו או שיאמר שאר בניי יירשו כל נכסי ואליבא דר' יוחנן בן ברוקה עכ"ל.

ומבו' מדבריו דצורת ההנחלה אף לריב"ב הינה רק באופן חיובי דהיינו שמנחיל הירושה לשאר בניו או לבן מסוים את כל נכסיו אבל אם רק ישלול את אחד מבניו ל"מ והוי כמתנה עמשכ"ב. וכ"כ בנמוק"י וז"ל מ"מ כיון שאומר בלשון לא יירש או לא יטול משמע כמתנה ע"מ שכתוב בתורה וכו'. ובאמת צב"ט דעד כמה שניתן ויש לו כח לקבוע מי יירשנו ומי לא, א"כ אמאי לא מהני שלילת הבן ושאר בניו יירשו מצד ירושת התורה ויתבאר בע"ה להלן.

אולם הר"י מיגאש (בדף קל' א') כתב אחרת וז"ל אפי' ר' יוחנן בן ברוקה מודה דלא אמר כלום וטעמא דמילתא דכיון דלא אמר בהדיא פלוני ופלוני בני יירשוני אשתכח דעדיין לא העביר הירושה ממקומה שהרי לא הקנה אותה כלל לאחד מהן כדי שתסתלק מן האחר וכיון שלא העביר אותה כלל ממקומה ממילא נפלה ירושה לההוא בן בכלל הבנים וכו' עכ"ל. ודבריו צ"ב ויתבאר בע"ה להלן.

וע"ע ברשב"א בסוגיין דכ' דאם אמר פלוני בני לא יירש ושאר בניי יירשו דבכה"ג יהני, ובריטב"א הביא ב' דעות בזה ולכאו' נראה דנחלקו אי חשיב כב' קביעות שונות או כקביעה אחת שמגרעת את שאר הקביעה. וצ"ב יסוד מח' וכ"ז בע"ה יבואר להלן.

ב] במשנה קכו' ב' איתא המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום. וכתב הרשב"ם וז"ל ודלא כר' יוחנן בן ברוקה דאמר לקמן במתניתין אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין והך משנה דרבנן היא וכו' עכ"ל ומבו' מדבריו דאליבא דריב"ב מהני אם אמר בלשון ירושה.

ולכאו' צ"ב דהא מבו' בגמ' לקמן קל. דמהאי קרא דלא יוכל לבכר יליף דא"י לגרע חלק בכורה ואף ריב"ב מודה בכה"ג. ובאמת דהר"י מיגאש (בדף קל' א' ד"ה השער השלישי) כתב וז"ל שכשם שלא אמר כלום לענין בכור כך לא אמר כלום לענין פשוטין שהרי אותן שריבה להן צריכין הן למלאות לבכור פי שנים הראוי לו מאותו הריבוי שריבה להן אביהן וכו' עכ"ל וע"ע דכ"כ ביד"ר כעי"ז, ומבו' דס"ל דל"מ ובטילה חלוקה.

ובד' הרשב"ם צ"ל דס"ל דאליבא דריב"ב ביחס לפשוטים מהני אע"ג דביחס לבכור התבטלה הנחלתו [וע"ע בריטב"א] ויסוד מח' צ"ב. אמנם דעצם סברת הראשונים הנ"ל דמיגו דבטילה הצוואה לענין הבכור בטילה נמי לענין הפשוטים צ"ב רב ויבואר בע"ה לקמן.

ג] עי' בנתה"מ (סרפ"א סק"ב) דהביא את דעת הריטב"א דס"ל דיש לו להנחיל את כל הנכסים ואם הנחיל מקצת הנכסים הוי כמתנה עמש"ב. והק' ע"ד מהגמ' לקמן קלא' א' דמבו' התם גבי כתובת בנין דכרין דמהני להנחיל אף מקצת הנכסים ועיי"ש במש"כ בענין אחר. ולכאו' צ"ב מה הנידון אם צריך את כל הנכסים או סגי רק במקצתם ויבואר לקמן.

ד] פליגי הקצוה"ח והנתה"מ אי מהני הנחלה בדבשלב"ל, דהנה כ' הקצוה"ח (סרנ"ג סק"ח ד"ה איברא) דהנחלה דריב"ב מהני אף בדבשלב"ל אולם הנתה"מ (סרפ"א סק"ג) כתב דל"מ ועיי"ש בראיותיו, ועוד נחלקו אי מהני למיהדר ביה אחר דהנחיל לבנו דהקצות ס"ל דלא מצי מיהדר ביה שכיוון שהנחילו עשאו יורש ואינו יכול לעקור ממנו את הירושה בלשון לא יירש והנתיה"מ שם פליג והוכיח שלא כדבריו ממה שדנו בגמ' קלג' בדברי רב הונא למאי נפק"מ בין ראוי ליורשו דאמרינן שהיא הנחלה לבין מי שאינו ראוי ליורשו שדינו כמתנת שכ"מ, ואמרו דנפק"מ לדין ירושה אין לה הפסק, ולמה לא אמרו דנפק"מ לעניין חזרה, וע"כ שיכול לחזור בו. והיינו שאין דין הנחלה שעושהו יורש. וכן כתב רבנו יונה שיכול לחזור בו מיכיר.

והנתיה"מ הביא ג' ראיות דלא מהני, א' ממה שלא אמרו נפק"מ בין מי שראוי ליורשו למי שאינו ראוי ליורשו לגבי דבשלבל"ע [ובשו"ת חת"ס חו"מ סי' קנ דחה הראיה משום שהתם רב הונא קאמר לה ואיהו ס"ל אדם מקנה דבשלבל"ע. אמנם אכתי איכא להביא ראיה דלא מהניא הנחלה בנכסים שיפלו לו אחר מותו]. ב' מהא דלגבי יכיר לרבנן לית ליה מיגו דהנחלה גם בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס, לדעת הראשונים שאינו נאמן לומר על מי שאינו בנו שהוא בנו, ונוכיח מזה עכ"פ דלא מהני הנחלה בבריא [ואני נבוך בראיה זו שהרי יתכן דאיירי ביש ב' מסופקים מיהו הבכור והוכרו לבסוף נתערבו, ומה יועיל לו הכרה שהרי הבכור בבכורתו קאי ולא מהניא הנחלה לעוקרו, שו"מ כן בשער משפט]. ג' מהא לקמן קנא' דאימיה דרב עמרם חסידא הוה לה מלוגא דשטרי כי קא שכבה אמרה ליהוי לעמרם ברי ודנו שם דניבעי מסירה ודחו דדברי שכ"מ ככתובים וכמסורים. ולא דנו משום הנחלה ע"כ דלא מהני הנחלה במלוה [אמנם זה אינו ברור כ"כ שהרי עכ"פ שטר בר הקנאה גמורה היא במתנת בריא אם מדאורייתא אם מדרבנן, ולמה לא יהני, ושמא כיוון שיכול למחול לא מהני להנחלה]. אמנם כבר צווח החת"ס שם למה לא יועיל והלא הנחלה אינה הקנאה, ואיזה גדרים ניתן בה.

והנה נחלקו הראשונים לקמן קמא' ב' אי מהני להנחיל לעובר אליבא דריב"ב דהר"ן סבר דמהני והתורא"ש ס"ל דל"מ, וכ' לבאר עפ"י הנ"ל דהתורא"ש סבר דזהו קביעה בנכסים וא"כ כיון דלעובר ליכא זכייה ל"מ אבל הר"ן סבר דזהו קביעה בשם היורש ומהני דשפיר יש לו סיבה לרשת ומהני לבעלים לקבוע שהוא יהיה ממשיכו [דהרי אשתו כבר נפטרת מייבום ושפיר חשיב כקיים בעולם וחשיב כממשיך אותו].

ובאמת מהסוגיא לקמן קמב: שרצו לומר דלא מהניא הנחלה דריב"ב לנולדים, זולת לר"י דעובר אית ליה זכיה בירושה הבאה מאליה, ופירש רשב"ם דאית ביה נחלה כיוון שראוי ליורשו במקצת לכן מנחילו. וכן הוא ברמב"ן, הרי דמהני, ואין בו שום חסרון בהלכות הקנאה. וכבר עמד בזה החת"ס בתשובה. ומאידך קודם שנתעברה ודאי לא מהניא הנחלה, אף אם נולד קודם מיתת המנחיל, כדמשמע בדף קלא' בסוגיא דבבריא היאך. וכ"ז צ"ע.

ובשי' רש"ר או' פז' זצ"ל כ' לבאר את יסוד מח' הקצוה"ח והנתה"מ דהנה יל"ד בגדר דין ההנחלה דריב"ב אי הוי זיכוי והעמדת היורש בנכסים או"ד דזהו רק קביעה שקובע על בנו בתור יורש וממשיכו, וא"כ ס"ל לקצוה"ח דהוי קביעה של שם יורש ולכן מהני אף בדבשלב"ל דאי"ז קביעה בנכסים כלל אלא על האדם ולכן כיון דכבר קבע לא מצי למיהדר ביה אבל הנת"ה סבר דזהו קביעה בגוף הנכסים ולכך צריך שהנכסים יהיו בעולם ולכן ג"כ מצי למיהדר ביה דעדיין לא זכה בהן רק בשעת מיתה.

ולכאו' דברים אלו צב"ט א] דלכאו' כבר התבאר לעיל באו' ג' דאפשר להנחיל מקצת הנכסים וא"כ היאך הקצוה"ח יכלכל זאת דהא אם קבע לו שם של יורש היאך מצי להנחיל מקצתם הרי יורש כל הנכסים. ב] הנה מבו' ברשב"ם בדף קכו' ב' דמצי להוריש שדה מסויימת לכל בן ולכאו' היאך זה ייתכן אי זהו רק קביעה בשם היורש. ג] לכאו' לפי דבריו נחלקו הקצוה"ח והנתה"מ במח' הר"ן והרא"ש הנ"ל ויבואר להלן.

ה] והנראה בכ"ז בס"ד לבאר דהנה בהאי חידושא דרחמנא בדין ירושה הוא שהתורה דאגה לבעלות המת שתימשך הלאה ולא תיפסק [דמן הראוי שכל בעלות של אדם תימשך לעולם דאדם הקונה את החפץ הרי עשה בו קנין לעולם] וא"כ אמרה תורה דיש מושג שבעלותו נמשכת ע"י שאחרים ממשיכים אותו, אלא דאמרה תורה שהראוי ביותר שימשיכוהו אלו בניו דהרי הם כרעא דאבוה ואע"פ דיש עוד קרובים מ"מ ההמשכיות ברמה הגבוהה ביותר זה ע"י בניו דווקא.

אלא דחידש ריב"ב דאפשר דהוא ינחיל לבן מסויים ומשום דודאי אם המת מעוניין שמישהו מסויים ימשיך אותו הרי דלא רק דאין ענין לתורה להתערב ולקבוע לו מי הוא שימשיכהו [ומשום שיש כבר מי שממשיך אותו] אלא הרי התורה כביכול פוגעת בו ואינה נותנת לו את ההמֽשֶכִיוּת שמעוניין בה [דכל ענין הירושה ביארנו עתה שזהו דאגת התורה למת ולבעלותו], אלא דא"י להנחיל לחבירו ומשום דזה לא חשיב המשך כלל וא"כ התורה שוב מוכרחת כביכול להתערב ולקבוע שבניו יירשו.

ולפי"ז נראה לבאר שפיר דלא מהני לשלול את אחד מבניו ומשום דאחרי שהוא מתחיל לקבוע את הירושה הרי דהתורה לא מתערבת ולא מורישה וכביכול הוא צריך לחדש להם זכייה בנכסים, וא"כ כיון דרק שולל את הבן הרי דלא דאג לבעלותו וא"כ התורה שוב מחוייבת להתערב ולהוריש ולכן ס"ל לר"י מיגאש הנ"ל דכיון דלא העביר הירושה ממקומה ממילא נפלה ירושה לאותו בן ג"כ משום דאליבא דהתורה [דהשתא היא מתערבת כמו שנתבאר כדי לדאוג למת] כולם ראויין לירש ולהמשיך את בעלותו, ומה שכ' הרשב"ם והנמוק"י דהוי מתנה עמשכ"ב היינו אחרי שקביעתו אינה קביעה כי לא דאג לבעלותו הרי דהתורה מתערבת ומורישה וא"כ כשאומר שפלוני לא יירש לא מהני דמתנה עמשכ"ב.

אמנם היכא דאמר פלוני בני לא יירש ושאר בניי ירשו נחלקו הרשב"א והריטב"א אי מהני, ולפי הנ"ל יש לבאר בנקל דהנה שורש הנידון הוא אי כיון דשולל את בנו הרי דחלק מקביעתו לא מצליחה להיקבע וא"כ התורה שוב מתערבת וקובעת את הירושה שלה או דלמא כיון דאחר שלילתו הרי נותן באופן חיובי לשאר בניו הרי דדאג לעצמו שיהיה לו המשך וא"כ בכה"ג הרי מתעסק בהעמדת היורש שלו וחלק מהקביעה זה גם לשלול ולא אכפת לתורה אם שולל את הבן באופן ישיר עד כמה שדואג להמשך שלו ומעמיד באופן חיובי אחרים וא"כ אף השלילה חלה.

ולפי דברינו נראה עוד לבאר בהא דהשוה להן את הבכור דפליגי הראשונים הנ"ל אם כל ההנחלה מתבטלת או דרק ביחס לבכור ולא ביחס לפשוטים, ונראה עפ"י הנ"ל דאף דביארנו דבכה"ג שדואג להמשך קיום בעלותו התורה לא התערבה כל זמן שקביעתו קיימת אמנם היכא דקביעתו שהיה מעוניין בה לא מתקיימת בחלקה הרי דאי"ז קביעתו וא"כ התורה כביכול מחוייבת שוב לדאוג ולהעמיד את קביעתה שלה, אולם הר"י מיגאש והיד רמה ס"ל דבכה"ג לא אמרי' הכי דסו"ס קביעתו קיימת ביחס לשם יורש דהא נשארים הם יורשים אלא דרק נוטלים מהם חלק מן הנכסים לבכור ובכה"ג התקיימה קביעתו והתורה לא מתערבת בירושה.

הנה הבאנו לעיל דס"ל הריטב"א דצריך הנחלת כל הנכסים ולכאו' צ"ב הענין, ונראה לבאר דכיון דחלק מן הנכסים צריכים את קביעת התורה שתימשך בעלותו אצל יורשיו דהרי חלק מן הנכסים לא נקבע להם ממשיך א"כ התורה מחוייבת שוב להתערב ולקבוע את פרשת הירושה שלה ובכה"ג מי יימר דקביעתו קביעה דהרי כל קביעתו רק היכא שהתורה לא מתערבת [או דאפשר לומר בנוסח שונה דהרי כל כוחו לקבוע נועד לטובתו שיהיה לו המשך אלא דעד כמה שלא הספיקה קביעתו הרי נקרא שקביעתו לא מושלמת דכביכול קביעה זו אינה מספיקה לדאוג לכל נכסיו], אולם הנתה"מ סבר דכיון דחלק מן הנכסים כבר יש להן ממשיך הרי דהתורה מתערבת רק היכא שיש צורך ולכן מהני.[1]

השתא דאתינן להכי נראה לבאר את מח' הקצוה"ח והנתה"מ הנ"ל דהנה כיון דצריך השכ"מ להעמיד קביעה חלופית לקבוע את המשך בעלותו אומרת התורה שקביעתו תהיה קביעה יציבה ורצינית דהנה בעי בגמ' קלא' א' בבריא היאך וכו' ובי' הענין דכיון דהוא קובע יורש כשהוא בריא הרי דקביעתו לא כ"כ רצינית ולא עומד מאחוריה ולכן בעי אי מהני דדוקא כשהוא שכ"מ קובע ברצינות, ולכן כ' שם הרשב"א לחלוק ע"ד הראב"ד ובבריא בעינן שטר ויהני עם המיתה עיי"ש והיינו כנ"ל דכשמעמיד שטר בידו הרי מוכח שקביעתו רצינית, וא"כ נראה דכן ס"ל הנתיבות דאע"פ דקובע שם של יורש מ"מ כדי שתהיה קביעתו רצינית צריך שיעמיד אותו בנכסים עצמן ולכן היכא דהוי דבשלב"ל ל"מ אלא דהקצוה"ח סבר דא"צ ועצם זה שקובע שהוא ממשיכו מהני, אמנם דגם הקצות יסבור דאם יעמיד בפועל בנכסים מסוימים יהני ודאי כמ"ש הרשב"ם או מקצת הנכסים כמבו' בגמ'. ומה דנחלקו אי מצי למיהדר ביה נראה דנחלקו בענין אחר דהאם כיון דהקביעה הזו היא לטובתו וכיון דהשתא חפץ לחזור בה ולא מעוניין בה האם מצי למיהדר ביה דהנתה"מ סבר דשפיר מצי למיהדר ביה והקצוה"ח סבר דלא דנתנו לו כח לקבוע ותו לא מצי למיהדר ביה.

ואפש"ל דמח' הר"ן והתורא"ש איננה תלויה בזה כלל דהנה שמנחיל לעובר יש לדון טובא אי מהני דאפשר דגם הכא סבר הנתיבות דאין צריך להעמיד בפועל בנכסים דכל ענין העמדת הנכסים זהו שיהיה מוכח שזה קביעה חזקה אולם היכא שהוא מצידו העמיד לו את הנכסים אלא דזה לא נעמד אצל העובר משום דאין לו זכייה מי יימר דלא מהני [דלכאו' זה רק בעיה טכנית] וכן ס"ל הר"ן, אולם התורא"ש סבר דצריך להעמיד בפועל בנכסים וכיון דלא מצי להעמיד בפועל לא מהני.

 

[1] ובעיקר קושייתו ע"ד הריטב"א מהגמ' קלא' א' י"ל דשאני כתובת בנין דכרין דזהו מעשה ב"ד ולכן מהני היכא דהוי מקצת הנכסים ומ"מ מוכיחה הגמ' דבבריא מהני הנחלה וכמו שיבו' להלן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Share on print
הדפס חבורה זו