אחת ולתמיד: אימא או חמות?

כל אימא יודעת שבסופו של דבר זה מגיע. הבת מתקשרת לספר על המריבה עם בעלה הטרי. להתערב ולהגיב? להתעלם ולהבליג? והאם יש בכל פתרון חד-משמעי? (משפחה, זוגיות)

דינה פלר | כיכר השבת |
אימא או חמות? (צילום: shutterstock)

כל ההורים מכירים את התקופה הזאת. הבת מתחתנת והנה, היא כבר נורא עסוקה, בקושי מתקשרת, פעם בחודש מגיעה לשבת וכולה מרוכזת במשפחה החדשה שלה. זה טבעי, זה בסדר ולרוב זה רק משמח את כל הצדדים. אבל אז היא מגיעה... אותה שיחת טלפון ראשונה בה הבת מספרת לאמה על המריבה עם בעלה הטרי. לעיתים קרובות התגובה של החמות הטריה תקבע את טיב היחסים בין שתי המשפחות הללו: של האם ושל הבת, במשך שנים רבות אחרי אותה שיחה.

באופן כללי ניתן לחלק את התגובות של האמהות לשתי קבוצות: המעורבות והמבליגות. במקרה ראשון האם מקשיבה לבתה, מבררת פרטים, מזדהה, תומכת ומייעצת. לזכותה של התגובה הזאת ניתן לומר כי זוהי בעצם התגובה שהבחורה הצעירה מצפה לה. כי מי אם לא אימא תתמוך בה ותעודד אותה ברגעים הקשים?

כשהחמות אוהבת "אהבה כנה" את חתנה

אך גם אם אימא משתדלת להימנע מביקורת ורק משתפת את בתה בניסיון חייה, בכל מקרה מדובר במסלול מסוכן ביותר. הרי גם אחרי שהוויכוח יישכח, בני הזוג ישלימו וישכחו מהמריבה, האם לא תוכל לשכוח בקלות כזאת את סבלה הנפשי של בתה, את דמעותיה ותלונותיה. אם החמות גם לא ממש מחבבת את גיסה הצעיר, ההתדרדרות עשויה להיות מהירה וכואבת.

אך גם אם החמות אוהבת אהבה כנה את בעלה של בתה, עצם אהבתה והרצון לעזור עלולים רק להחמיר את הבעיה. בשיאה של הסערה הבת שמחה לשמוע עצות ופרשנויות, אך כעבור ימים ושבועות המלצות בנושא ניהול המשפחה הצעירה, פרשנויות שונות ומשונות לכל אירוע במשפחת הבת ושאר מעשים של האם המודאגת, יכולים לגרום בעיקר למבוכה ואי נעימויות. במקרים הקיצוניים ביותר האם שמנסה להגן על בתה הרגישה והעדינה אף יוזמת שיחות עם הבעל הצעיר, שלרוב לא מביע התלהבות גדולה משיחות החינוך האלה, ולא משנה עד כמה הכוונות היו טובות.

סוג שני של תגובות, אף שנראה בעייתי קצת בטווח הקצר, מסתבר כנכון יותר בטווח הארוך. במקרים האלה האם מסרבת בנחישות להתערב ביחסים בין בתה לבעלה, ומתעקשת לא להביע את דעתה בנוגע לסכסוכים ביניהם. בלא מעט מקרים תגובה כזאת גורמת לבת להיפגע ואף להתלונן על אדישות ואטימות של אמה, ששמחה "להפטר" ממנה ומבעיותיה מייד אחרי החתונה.

איך מונעים את הקרע?

קל מאוד לראות שהגישה הזאת לא מאיימת על המשפחה הצעירה ומאפשרת לבני הזוג לגבש מדיניות פנים-משפחתית ללא קואליציות, אופוזיציות ושאר גורמים לא רלוונטיים. כך גם קטן בצורה משמעותית הסיכוי לסכסוך בין הבעל לחמותו ובין בני הזוג שהשלימו לבין "האימא שתמיד דוחפת את אפה". הסכנה שקיימת במקרה הזה היא לסכסוך בין הבת לאמה, הרי אם הבת לא תשכיל להבין את עמדת האם, ותמשיך להתעקש על פרשנות אדישה להתנהגותה, הקרע ביניהן יילך ויתרחב.

אף שלא נהוג להגדיר את החודשים הראשונים אחרי החתונה כגיל הנתון לחרדת נטישה, זהו אכן פחד די אופייני לנשים צעירות, במיוחד אלה שהורגלו להכוונות והוראות ברורות. במצב של משברים ראשונים שתמיד מלווים את תחילת חי המשפחה, דווקא ההתחשבות של האם ורצונה לתת לאישה הצעירה מרחב ופרטיות עשויים להתפרש כנטישה וחוסר אכפתיות.

הדוגמה הטובה ביותר שממחישה את המצב הלא פשוט הזה היא מורה במבחן. מחד, תקופת הלימוד והחינוך הסתיימה, וכעת תורה של התלמידה להפגין את כישוריה בלי להיעזר במורה. מאידך, כל המחקרים מראים שתלמידים שכותבים את המבחנים שלהם בנוכחות מורה, מראים תוצאות טובות יותר. וזה קורה גם כשהמורה שותק בזמן המבחן, אך נוכח בכיתה ומשרה אווירה של ביטחון ותמיכה.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר