אימון אישי: הדרך לגמישות מחשבתית

נשמע רע? אבל זה קורה אצל רבים מאתנו, ולא מתוך רוע. 'על פי הספר' - כולנו 'אנשים טובים'. קיבלנו חינוך טוב עם עקרונות לחיים, גיבשנו את השקפת עולמנו, מתוכה אנחנו צומחים ועל פיה אנו מנהלים את חיינו. אשרינו. אלא שאיננו חיים בתוך בועה. יש לנו בן זוג או ילדים, חברים וידידים, שדרך חשיבתם שונה משלנו וצורת הסתכלותם ייחודית. השבח לא-ל. אחרת היינו משתעממים.

אך כפועל יוצא, אנו חווים קונפליקטים שעה שאנשים בסביבתנו, ובעיקר ילדינו מתחילים להביע תפיסות עולם או כיווני מחשבה שונים משלנו. זו בעצם העצמאות שלהם והדרך לבטא את האינדיבידואליות. אבל כאן מגיע הקושי. שכן, מאוד היינו רוצים – גם אם בתת-מודע – שהילדים ימשיכו בדרך שלנו, ישתמשו בכלי החשיבה ובדפוסי ההתנהגות שאנחנו מאמינים שהם הנכונים והצודקים יותר.

שרה, אֵם לחמישה, התאוננה: "לקראת פסח החלטתי לארגן מחדש את הבית ביחד עם עבודות הניקיון המקובלות לקראת החג. החמאתי לעצמי שהצלחתי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת. בהתלהבותי ניסיתי אפילו שלוש - קיוויתי שאם אצליח לארגן גם את הרגלי הסדר והניקיון של הילדים – הכול יהיה נהדר יותר והקושי יפחת לאורך החודשים הבאים. התקווה נגוזה מהר מאוד. עד שביעי של פסח, לא נשאר זכר מהניקיון. הרגלי ניקיון? מי זוכר בכלל?!"

וכשהבועה מתנפצת (כי זהו טבעה...), עולה טעם מר במעלה הגרון. ואז מגיעה ובאה השיפוטיות: למה זה לא מצליח לי? איפה נכשלתי?

כשניסינו לברר ביחד למה היא מאוכזבת כל כך, הגענו למסקנה המתבקשת למדי: הילדים לא פעלו בדרך שהיא, אמם, חשבה שיפעלו. הם העדיפו את 'החיים הקלים' יותר במקום לשנות את הרגלי הסדר והניקיון. שרה טעתה ככל הנראה 'בקריאת המפה' ובהנחת האצבע על הנקודה בה ממוקם העולם של ילדיה.

גמישות מחשבתית

לא פעם אנו מתכננים את המציאות לפי המשקפיים שלנו, על פי אמות מידות שקבענו לעצמנו במשך השנים, אך לא ממש מתאמצים להתאים את הציפיות למציאות האמיתית בשטח. בעקבות זאת באה האכזבה והיא מוטחת בנו שוב ושוב. כל עוד לא נסיר את המשקפיים דרכם אנו מתבוננים, לא נצליח לצאת מדפוס החשיבה המוברגת היטב בתוך הראש.

הגיע הזמן אפוא להיות גמישים. וכבר הפליגו חז"ל בשבח הגמישות, והמליצו בדבריהם להיות רך כקנה ולא קשה כארז. האנשים הגמישים בחשיבתם, אלו ש'זורמים' בחייהם, נראים לכאורה כאנשים קלי דעת. אבל דווקא הגמישים עוברים שינויים בצורה קלה וללא מאמץ נפשי; הם יכולים להתאים את עצמם לכל אדם, בכל רמה או גיל.

מול הקנה הרך והשברירי, עומד עץ הארז, גבוה ונישא, גאה וזקוף, דעתן ויציב. "אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו. כיון שנשבה בו רוח דרומית, עוקרתו והופכתו על פניו". הם כועסים כאשר דברים לא נעשים כפי הבנתם, ומטילים את זעמם על בני הבית או הסובבים אותם כאשר הם מתנהגים, מדברים או פועלים בדרך אחרת והם מתקשים 'לסבול זאת'.

רותי, מתאמנת, סיפרה לי פעם על אחת הגיסות במשפחתה שהיא פשוט "לא מסוגלת לסבול אותה". היא התכוונה ברצינות באמרה "היא הורסת לי את הבריאות". זה היה מפליא והתעניינתי לסיבות. "כשאני מגיעה לבית שלה, הכול הפוך; היא לא 'בלעבוסטע', הילדים שלה אף פעם לא 'מטופטפים'. צוחקת בקול רם. כל יום עולים לה רעיונות חדשים בראש; ההכנות לשבת אצלה מתחילות לא לפני חצות של יום שישי. איך? איך אפשר ככה?"

העובדה שה'שלומיאליות' של הגיסה כל כך מציקה לרותי, עד כדי ש'הורסת לה את הבריאות' כהגדרתה, מצביעה על קושי של רותי עצמה. רותי מתקשה לקבל שיש אנשים שמתנהגים אחרת שחושבים בצורה שונה, ומשיגים את מטרותיהם בחייהם בדרך שלהם על פי הטבע שחנן אותם ה'.

למעשה, רותי לא צריכה להשתנות בתכונותיה. הכי טוב שתנהל את חייה בדרך משלה, אבל עליה כן להתגמש ולהכיר שיש דרכי חיים נוספים, ואם מדובר בבעלה או בילדיה, לפתח את יכולת ההכלה והקבלה שלה מולם.

טיפים לגמישות

אז איך הופכים להיות גמישים בחשיבה? הנה כמה טיפים שיעזרו לכן בדרך לפיתוח מיומנות הגמישות שלכם:

יכולת הכלה - לקבל בברכה שינויים, שינויים ואתגרים בחיים. מהתנסויות ומחוויות שונות שהחיים מזמנים לו, אפשר ללמוד יותר מכל דבר אחר. שינויים או מצבים בלתי מתוכננים, גורמים לנו להתמודד עם מצבים שלא הכרנו בעבר, מחשלים ומלמדים אותנו על יכולות ומיומנויות שלא הכרנו בעצמנו. כאשר אנו מגיעים למצבים בחיים שגורמים לנו לצאת מהשגרה, זו הזדמנות להיעזר בהם לזהות את צורות החשיבה הישנות, האוטומטיות והמקובעות שלנו ולבדוק אפשרות להסתכלות שונה וחדשה.

תשומת לב לתגובות שלנו. לא פעם אנו חשים עצמנו מאוימים או אפילו כועסים שעה שאנו מוצאים את עצמנו מול מצבים או אנשים שפועלים בשונה ממה שאנו יודעים או רגילים. תגובות אלה הן סימן מובהק כי הגיע הזמן להרחיב את גבולות החשיבה ויכולת ההכלה. מרגישים שלא בנוח מול דפוס התנהגות חדש? שאלו עצמכם בכנות מדוע. אין סיבה אמיתית מלבד חוסר הנוכחות והמקובעות העצמית. הגיע הזמן להכיר 'צבעים' חדשים במרחב המחיה של חיינו, לא רק שחור לבן, יש גוונים נוספים, מוצלחים לא פחות.

יכולת קבלה. זה בסדר גמור כאשר אנו מאמינים שהדרך שלנו היא הנכונה והטובה ביותר, אבל לא כולם חייבים לחשוב כמונו. אפשר להגיע לפסגת ההר גם בדרכים אחרות. עובדה! לא רק אנחנו הגענו להישגים בחיינו. ישנם עוד רבים, שונים וטובים לא-פחות מאתנו.

זה הזמן לנסות להכיר דרכים חלופיות-חדשות, לקבל מאחרים, לשמוע עצות ואפילו להתנסות בדרכים חדשות, הן יכולות בהחלט להפתיע אותנו לטובה. פחות להתמקד בבעיות ויותר לחשוב על אפשרויות. גמישות אין פירושה ויתור. עם קצת רצון, היא יכולה להיות חוויה.

הכרה. כשאנו פחות מבוהלים נוכח אפשרויות חדשות, להקדיש תשומת לב ולהתמקד איפה אנו עומדים על שלנו ומגנים על עקרונותינו. האם אנחנו מגוננים על צורת החשיבה שלנו? ואולי החשש שלנו בעצם הקבלה מהזולת? אם מצאתם צורת חשיבה בלתי-גמישה ומקובעת, שאלו עצמכם: אם הייתי יותר גמיש, איך הייתי חושב או נוהג אחרת? ואם הייתי נוהג אחרת, אלו תוצאות הייתי משיג?

אנו נוטים להתעקש על מה שאנחנו מכירים ומפחדים לחוות דרכים חדשות בחיים. לא צריך דווקא לאמץ דרכים חדשות, אבל אפשר להכיר ולהבין שיש אנשים שחושבים אחרת מאתנו, פועלים שונה; להכיר וללמוד, 'לטעום' ולהרגיש שיש מקום לכולם בעולמו של הקב"ה. אם כולנו היינו אותו דבר, היה משעמם.

מנחם זיגלבוים הוא מאמן אישי, סופר ומרצה.

לשאלות, הערות בונות והארות: eimunmz@gmail.com