צ. הייתה בת סמינר רגילה בתכלית. משפחה רגילה, לא פשוטה ולא מיוחסת מידי, ציונים טובים ולא מבריקים מידי, חיי חברה תוססים ולא סוערים מידי, בקיצור, אחת מכולן. מסיבה זו הייתה צ. בטוחה כי גם את תקופת השידוכים היא תצלח "כמו כולם", ובזמן המתאים והמקובל תמצא את עצמה מתחת לחופה.
אלא שלא כך התנהלו העניינים. הצעות עלו וירדו, פגישות התקיימו והסתיימו, עוד שנה חלפה, ועוד אחת, וצ. גילתה לאימתה כי מכיתתה בת ארבעים ומשהו הבנות נותרו רק היא ועוד חמש- שש שטרם מצאו את זיווגן. מה קורה לי? האם אני באמת כזאת לא מוצלחת? האם אני אשמה במצבי? האם יש משהו בי, בהתנהגות שלי, באישיות שלי, בגללו אינני מתחתנת? היא החלה לשמוע 'זמירות' בנוסח של: "היא בררנית יותר מידי" והמילים האלו רק העלו את חמתה עוד יותר. מה בררנות, איזו בררנות. נכון, יש כמה דברים שמאד עקרוניים אצלי. אז מה? וכי זו נקראת בררנות? ואם אינני מסוגלת לחיות עם תכונה מסויימת זה כבר מגדיר אותי כבררנית? והלא לכל אדם בעולם ישנם קוים אדומים שלא יחצה אותם בשום פנים ואופן.
היא צודקת, ללא ספק. זה מתנשא, אכזרי, שטחי ואף יומרני להתבונן על הרווקים והרווקות ולהפטיר בטון של 'מבינים': "נו, כשהם יפסיקו להיות בררנים כאלה יש סיכוי שימצאו סוף סוף את השידוך המיועד". במאמר הקודם סקרנו כמה מגורמי הפחד הנפוצים. ישנו גורם נוסף המקשה על קבלת ההחלטה והוא - כוח הדמיון והפנטזיה.
אי אפשר להכחיש זאת, אנו חיים בעולם שערכיו מושתתים על חיצוניות ורושם. גם העולם החרדי שאמור להיות אנטי תיזה לתפיסה זו, אף הוא מושפע מהלכי הרוח שברחוב והתפיסות הכלליות מוצאות את מקומן גם בתוככי החברה ה"סגורה" שלנו, שכבר מזמן איננה סגורה בצורה הרמטית (ואולי גם מעולם לא הייתה). משום כך קורה לא פעם כי דמות בן הזוג האידיאלי כפי שמצטיירת במוחנו מתבססת על תסריט דמיוני כלשהו השואב את מקורותיו ממשהו שראינו או קראנו. דמות מושלמת, מכותרת בכל מידה טובה ובעיקר מרשימה חיצונית. הן במראה החיצוני והן ברושם הכללי. הצלחה חברתית, קסם אישי, משפחה בעלת שם או יכולות כלכליות גבוהות הם דוגמאות לתנאי פתיחה מרשימים אך בעיקר מדומיינים.
לרוב הם אינם מגלים הרבה על התוכן הפנימי של האדם, ובסופו של דבר, אין להם השפעה מרובה על איכות חיי הנישואין. כדאי לבדוק לעומק אם תמונות אלו אינן מושרשות בתודעה עד כדי כך שכל אדם פוטנציאלי נבחן למול אותה דמות דמיונית שאיננה קיימת כלל, ולמעשה, גם לא יכולה להתקיים.
אז מה עושים? בשלב ראשון מומלץ לשבת עם עצמנו ולבדוק מה באמת אנו מחפשים. מעבר לתכונות הקלאסיות של: חכמ/ה רגיש/ה מצחיק/ה.. לכל אחד יש בדרך כלל צרכים הייחודיים לו, לדוגמא- עד כמה חשוב לי שבן/ בת הזוג יהיו טיפוסים חברתיים. שימו לב, חברתיים ולא חברותיים. כלומר, טיפוס חברתי האוהב מפגשים רבי משתתפים ושומר על קשר עם מספר רב של חברים יתקשה אולי להסתגל לבת זוג שלא אוהבת לצאת ולבלות בחברת אנשים רבים ומסתפקת בחוג ידידים מצומצם.
או- האם אני טיפוס שזקוק ל"אוורור" זמני במערכת יחסים וצריך גם מרחב עצמאי כלשהו, (למשל לנסוע פעם, לבד, לטיול עם חברים) או להיפך, אני מחפש קשר שיהיה תמידי,אינטנסיבי ומאד קרוב.
חשוב לנסות ולהבחין בין צרכים מהותיים, מה באמת חשוב וחיוני לבניית מערכת יחסים בכלל ולבניית המערכת האישית שלי, לבין רצונות, שיכולים אולי להוות ערך מוסף אך בשום פנים ואופן לא יכולים להיות התשתית עליה מבוססים חיי הנישואין.