המילה אהבה מביאה עמה קונוטציות של לבלוב ופריחה, אורות וזקוקי דינור בשמי מרום. אכן, מילה נשגבה ואידילית. אך מה לעשות שבניגוד למצופה, חיי האדם הפשוט והסטנדרטי לרוב לא בדיוק נראים כה מלבבים ומלאי אהבה אופורית נכספת. האם בכלל לכזאת אהבה עלינו לשאוף? והאם היא בכלל ברת השגה?
לא אחת אני נתקלת בזוגות מתוסכלים המביעים בפניי את צערם על כך שהם אינם חווים את אותה אהבה עוצמתית, אהבת יעקב לרחל אשר שבע שנות עבודתו הארוכות והמייגעות אצל אביה הרמאי חלפו עברו ביעף מאהבתו אותה. התסכול נובע מכך שלא כך ציירו השניים את חייהם בעת עמדו יחדיו נרגשים ומאושרים תחת החופה.
אחת השאלות הראשונות אותן שאל כבוד הרב הגאון שמחה הכהן בכיתת הלימוד בה רכשתי את מקצועי הייתה "מי כאן מאמינה באהבה?" כמובן שכל שוחרות האהבה הרימו את ידיהן באחת ומבלי לחשוב פעמיים. הרב ביקש שנוריד את ידינו ואמר שבאמת, אין אהבה! אני והסובבות אותי הזדעזענו למשמע אוזנינו שהרי אם לא בשם האהבה, בעבור מה בכלל באנו ללמוד להשכין שלום בין איש לאשתו?
הרב שראה את אי הנוחות הרבה, בלשון המעטה, הפושטת בכיתה ביקש שנרגע והתחיל להסביר שבעצם האהבה היא אך ורק התוצאה ולא הסיבה. כלומר, האהבה הינה פרס, תוצר של עבודה קשה והשקעה מרובה שחייבת להיעשות יום יום, תוך השקייה וטיפוח אינסופיים. בסופו של דבר הוא חתם את דבריו בכך שהאהבה היא בעצם טכניקה - כאשר משתמשים בה נכון ניתן להגיע לשלום ולרעות וכאשר לא נעזרים בה, באותה הטכניקה, אזי האהבה מאליה פשוט לא תהא בנמצא.
אם כן ועל פי דברי הרב ניתן לומר בקול רם וברור שמי שלא זכה לחוש באותה האהבה המיוחלת פשוט לא עשה את עבודת הזוגיות כהלכה! אז איך עושים זאת, אתם שואלים את עצמכם?
להלן מספר טיפים חשובים:
ככל שתצפו ותמתינו שבן זוגכם יעניק לכם ויעשה בעבורכם, כך תקבלו פחות ופחות. כאשר אנו מבקשים לקחת לעצמנו במקום לתת לאחר אנו בעצם אוהבים את עצמנו ולא את השני והקשר הזוגי שלנו הופך לאגואיסטי ואינטרסנטי יותר ויותר כאשר כל צד מתבצר בצרכיו ורצונותיו הוא. למה הדבר דומה? לשאלה הבנאלית – דייג, אוהב דגים? אם כן, אז מדוע הוא אוכל אותם?... אם אנחנו רוצים אהבה אמיתית, אז איך יכול להיות שאנו כל הזמן מתנים זאת בכך שהשני ימלא את כל מאוויינו?
מילים טובות הן מזון לכל דבר ועניין! כמו שאי אפשר בלי אוכל כך אי אפשר ללא מילות הערכה וחיבה, בעיקר בין בני זוג המחויבים לתת האחד לשני מחמאות ומילים טובות, משום שהם ורק הם, היחידים שיכולים לתת זאת האחד לשני. כידוע אסור לאישה לקבל מחמאות מאף גבר שאיננו בעלה וכך גם להיפך, לבעל אסור לקבל זאת מאף אישה אחרת. אם כן, זוגות שאינם נותנים זה לזו מילים טובות פשוט גוזלים האחד את השני ואף גורמים לכך שבן הזוג יחפש מילים טובות מחוץ לבית, מה שעשוי להוליד מכשולים רבים.
אל תחפשו לשנות את בן הזוג, זה פשוט לא ילך. הדבר היחיד שאתם יכולים לעשות הוא לעשות הכל בכדי להשתנות בעצמכם. קחו בחשבון שאם אתם בעצמכם כה מתקשים לשנות את חסרונותיכם, כאשר הדבר בעצם תלוי בידיים שלכם, אזי הניסיון לשנות את בן הזוג כרצונכם הוא פשוט ניסיון סרק מגוחך ואבוד מראש. על כן, או שתקבלו את המציאות כפי שהיא ותנסו להתאים עצמכם אליה או שחילוקי הדעות עם זולתכם יימשכו עד בלי די, ומאליו ימות גם הרגש.
מהות האהבה הינה נתינה והקרבה למען זולתנו. זוהי בדיוק הסיבה לכך שכל אדם אוהב את ילדיו יותר מכל דבר אחר - פשוט כי הוא נותן להם עוד ועוד. אם ברצונכם לאהוב אף את זולתכם בעוצמות כה גבוהות, תתחילו לתת לו ולתת לו עד בלי די ומבלי לצפות לתמורה. התמורה הגדולה ביותר שתקבלו היא ההתקשרות החזקה והאהבה הגדולה שתתחיל לבעור בליבכם.
לסיכום, אין אהבה ללא הקרבה! כפי שאנו אוכלים מספר פעמים ביום, עלינו לאכול ולהאכיל את בן זוגנו במילים טובות ומפרות בכל יום. וכמו שאנו מעניקים לילדינו מבלי לחשב האם נתנו לנו בחזרה או לא, כך חשוב לא פחות ואף יותר לנהוג בתוך זוגיותנו. וכפי שאנו לא אוהבים שמזכירים לנו את חסרונותינו, כך חשוב שלא נזכיר ו"ננגן" על חסרונותיו של זולתנו, לאהבה זה בוודאי לא יוביל. רוצים אהבה?! אז קדימה לעבודה! בהצלחה.
חגית אמאייב, מהתוכנית "אשת חיל" בערוץ 10, מפתחת שיטת הטיפול הזוגי הייחודי באמצעות קלפים "בשניים" המותאמים לציבור החרדי (בהמלצת רבנים חשובים) לפתרון בעיות תקשורת, למניעת השחיקה הזוגית ולהעצמת חיי הנישואין. וכעת גם משחק ההמשך "בשניים ויותר" לעבודת תקשורת והידוק הקשרים בין הורים לילדים, זוגות וכיתות לימוד. עוד פרטים באתר הבית של אמאייב: www.b-two.co.il