הכניסה לבניין שבו מתגוררים דניאל זמיר ואשתו מאירה פנים. מדשאה יפה, עם עץ גבוה ומרשים שמטיל צל נעים על כל הרחוב. הבניין, כיאה לכזה השוכן בשכונת רמת אביב, צבוע בחדשנות ומזכיר את אותה סדרת טלנובלה מפורסמת. בעיה אחת יש בבניין - וזה האינטרקום. מכיוון שרוב הפתקים שאמורים להתוות לך את דרכך פנימה מגורדים או מקולפים, אתה לא ממש יודע על איזה כפתור ללחוץ .
משפחה אחת יוצאת מהכלל בבניין, ואת זיהוי הדירה שלה ניתן לעשות בקלות. "770" זועקים המספרים על המדבקה - מחווה לאותו בניין מפורסם בניו-יורק שבו דר הרבי מליובאוויטש. מעל, בכתב קטנטן שרק מיקרוסקופ ביולוגי משוכלל יוכל לזהות, אפשר להבחין גם בשם "זמיר".
מה נשתנה אצל זמיר?
בתוך הבית מקבלים אותנו בחום זמיר ואשתו. התמונה הענקית של הרבי, קופות הצדקה שנושאות את דיוקנו, ועשרות ספרי הקודש שמונחים להם בספרייה שם כאילו מזכירים בכל רגע שהמוזיקה, הביצוע המיוחד שבאנו להקליט, והאלבום החדש שלו, הם בעצם רק התירוץ למה שבעצם מניע את דניאל זמיר.
זמיר הוא נגן סקסופון שנחשב לאחד הכשרונות הגדולים שצמחו בשנים האחרונות בג´אז הישראלי. את ההיסטוריה המוזיקלית שלו התחיל עוד בתלמה ילין במגמת המוזיקה. כשסיים, מצא את עצמו בניו-יורק מנסה לפלס את דרכו בסצינה המקומית. שם הוא התחבר לאמן הג´אז היהודי ג´ון זורן, שהחתים אותו בלייבל שלו "צדיק", והקליט איתו שלושה אלבומים, שבאחד מהם תרם זמיר גם לכתיבת החומרים. תוך כדי הסשנים המוזיקליים וההקלטות, הוא חזר בתשובה והתקרב מאוד לתנועת חב"ד.
"אני מוצא חיבור גדול מאוד בין ג´אז ליהדות", מסביר זמיר. "יש בג´אז מקום מאוד גבוה לביטוי אישי ולפיתוח האני העצמי שלך, אבל כחלק ממשהו מאוד גדול מסביב. ביהדות, לכל דבר יש משמעות ולך יש את הבחירה, ואת הכוח שבבחירה. אתה יכול לקבוע איך העתיד שלך ייראה, אבל אתה גם מחובר מאוד להווה שלך ולעבר שלך. בתוך הג´אז יש כוחות שמושכים את מחשבה שלך קדימה. גם האילתור, שכל כך מאפיין את הג´אז, מבוסס על ההווה אבל גם על העבר - וזה משוך אותך אל העתיד" .
בתוך עולם הג´אז אפשר לסמן את זמיר כחלק מקבוצת נגנים, כמו אבישי כהן, שהחליטו לקחת את המוזיקה שלהם ולנסות ולהגיע איתה לקהלים שהחיבור שלהם לג´אז הוא לאו דווקא טבעי. האלבום הראשון של זמיר - "אמן" - נגע במקומות הרבה יותר "קלים לעיכול" מאשר הג´אז הקלאסי, ומכר כמות לא מבוטלת של 10,000 עותקים. זמיר עצמו הרגיש בבית עם הקריצה הרוקנרולית, ועלה על במות עם אמני רוק כמו ברי סחרוף ואביתר בנאי, ובין לבין הפך להיות בן בית בהופעותיו של מתיסהו, אותו גם חימם באחד מסיבובי ההופעות שלו.
לגלעד
בשנה וחצי האחרונות הקליט את האלבום השני שלו - "אחד" - שיצא לאור ממש בימים אלה. למרות הפריחה בקריירה, והאפשרות לעבוד לצד נגנים ותיקים ומנוסים, זמיר העדיף לתת באלבום החדש במה לאמנים צעירים. "החלטתי לקחת נגנים שנמצאים לכאורה בשלבים מאוד מוקדמים בקריירה שלהם, אבל היה ביננו חיבור מדהים", הוא אומר. "הם מלאי כישרון, ואיכשהו כל אחד הביא את החבר שלו ויצא לנו חיבור מוזיקלי מאוד טוב".
באלבום הנוכחי זמיר גם שר הרבה יותר ממה שהורגלנו ממנו, ואת זה הוא מסביר בכך שמבחינתו, זה לא כזה משמעותי. בסך הכל מדובר בעוד דרך לבצע את השליחות שהוא רואה במוזיקה. ואם בשליחות עסקינן, הרי
הנושא המרכזי שמלווה את האלבום הזה הוא שליחות קטנה ופרטית שזמיר לקח על עצמו כבר לפני שנה בעניין גלעד שליט.
זמיר: "באחד הערבים הראשונים שישבתי על האלבום תקפה אותי באופן בלתי מוסבר המחשבה על מה גלעד עושה ברגעים האלו. איפה הוא ישן? מה הוא אוכל? ואיך החדר שלו נראה? המחשבות האלו לא עזבו אותי כל היום. אפילו חשבתי ברמה הפשוטה ביותר לקחת את האוטו ולנסוע לעזה ולהתחיל לחפש. אז ברור שאת זה אני לא ממש יכול לעשות, אבל לפחות לכתוב מוזיקה בשבילו ובשביל לעורר את הנושא הזה אני יכול, וזה מה שעשיתי. כל האלבום הזה, מההתחלה ועד הסוף שלו, מוקדש לזה שאני מקווה שהוא ישתחרר מבחינתי היום בערב, עם כל מה שכרוך בזה. אני בקשר עם ההורים שלו, והדבר הראשון שעשיתי כשהאלבום היה מוכן היה להביא להם את זה הביתה למצפה הילה. עכשיו מה שנשאר זה רק שגלעד ישמע את זה. כל השאר באמת לא חשוב ולא מעניין אותי".