אבל יתרות לית לן בה אידך דאמר רב הכותב ס´´ת ובא לגמור גומר ואפילו באמצע הדף מיתיבי הכותב ס´´ת בא לו לגמור לא יגמור באמצע הדף כדרך שגומר בחומשין אלא מקצר והולך עד סוף הדף כי קא אמר רב בחומשין והא ס´´ת קאמר בחומשין של ס´´ת איני והא´´ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב לעיני כל ישראל באמצע הדף ההיא באמצע שיטה איתמר רבנן אמרי אף באמצע שיטה רב אשי אמר באמצע שיטה דווקא והלכתא באמצע שיטה דווקא אמר רבי יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב שמנה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן בבהכ´´נ כמאן דלא כר´´ש דתניא {דברים לד-ה} וימת שם משה עבד יי´ אפשר משה חי וכתב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע בן נון דברי רבי יהודה ואמרי לה רבי נחמיה אמר לו ר´´ש אפשר ס´´ת חסר אות אחת וכתיב {דברים לא-כו} לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו וגו´ אלא עד כאן הקב´´ה אומר ומשה כותב ואומר מכאן ואילך הקב´´ה אומר ומשה כותב בדמע כמה שנאמר להלן {ירמיה לו-יח} ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו לימא דלא כר´´ש אפי´ תימא ר´´ש הואיל ואישתני אישתני וא´´ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב הלוקח ס´´ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק כתבו מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני אמר רב ששת אם הגיה אפי´ אות אחת מעלה עליו כאילו כתבו (סי´ סגלם) ת´´ר עושה אדם יריעה מבת שלש דפין ועד בת שמנה דפין פחות מיכן ויתר על כן לא יעשה ולא ירבה בדפין מפני שנראה אגרת ולא ימעט בדפין מפני שעיניו משוטטות אלא כגון למשפחותיכם (למשפחותיכם למשפחותיכם) ג´ פעמים נזדמנה לו יריעה בת תשע דפים לא יחלוק שלש לכאן ושש לכאן אלא ארבע לכאן וחמש לכאן בד´´א בתחלת הספר אבל בסוף הספר אפי´ פסוק אחד ואפי´ דף אחד פסוק אחד ס´´ד אלא אימא פסוק אחד בדף אחד שיעור גליון מלמטה טפח מלמעלה ג´ אצבעות ובין דף לדף כמלא ריוח רוחב שתי אצבעות ובחומשין מלמטה שלש אצבעות מלמעלה שתי אצבעות ובין דף לדף כמלא ריוח רוחב גודל ובין שיטה לשיטה כמלא שיטה ובין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה ובין אות לאות כמלא חוט השערה אל ימעט אדם את הכתב לא מפני ריוח של מטה ולא מפני ריוח של מעלה ולא מפני ריוח שבין שיטה לשיטה ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה נזדמנה לו תיבה בת חמש אותיות לא יכתוב שתים בתוך הדף ושלש חוץ לדף
רש"י
אבל יתרות לית לן בה. אלא גוררן: מחזי כמנומר. כשכותב ומגיה בו השיטין את מה שחיסר: הוה ליה יתירות בספריה. ד´ בכל דף: מקצר. השיטין והולך עד שיגמור לעיני כל ישראל בסוף הדף כזה: כי קאמר רב. יגמור באמצע הדף: בחומשין. קא ס´´ד בשאר חומשין שאין עשויין כקדושת ספר תורה אבל עשויין הן בגליון כס´´ת: בחומשין של ס´´ת. כגון (בראשית נ) ויישם בארון במצרים וכגון בכל מסעיהם (שמות מ) ובהר סיני (ויקרא כז) וירדן יריחו (במדבר לו) יכול לכתוב באמצע הדף כדרך שגומר בשאר חומשין שאינן של ס´´ת אבל לעיני כל ישראל מודי דבסוף הדף: אף באמצע שיטה. ובאמצע הדף: באמצע שיטה דוקא. ולא באמצע הדף: שמנה פסוקים. מוימת משה: יחיד קורא אותן. אדם אחד קוראן ואין מפסיק בינתים כדי לעמוד אחר ולקרות: אפשר ס´´ת חסר. ומשה קורא לו ס´´ת לקוח את ספר התורה הזה: הקב´´ה אומר. ומשה אומר אחריו כדי שלא יטעה בכתב וכותב: מכאן ואילך משה כותב בדמע. ולא היה אומר אחריו מרוב צערו: כמו שנאמר להלן מפיו יקרא וגו´. שלא היה אומר אחריו משום דקינות הוו: לימא דלא כר´´ש. דכיון דאמר ר´´ש משה כתב הוו להו כשאר פסוקים ויפסיק ביניהם ויקרא אחר: דאישתני. דנכתב בדמע אישתני משאר ס´´ת: כחוטף מצוה. ומצוה עבד אבל אי כתב הוה מצוה יתירה טפי: פחות מכאן או יתר על כן לא יעשה. שתפרים של חבורי היריעות יפין בה כשאין בהן יותר מדאי הלכך לא יעשה יריעות קצרות שלא יהו התפרים מקורבין יותר מדאי ולא ארוכות שלא להרחיקן יותר מדאי: ולא ירבה בדפים. לעשות שמנה בקלף אם קלף קטן הוא מפני שהדפין קצרים ונראין כאגרות: ולא ימעט בדפין. לעשות ג´ (ביריעה) אם יריעה גדולה היא: מפני שעיניו משוטטות. כשהדפין רחבים וטועה בראשי השיטות: נזדמנה לו יריעה שיש בה ט´ דפין. למדת האחרים וצריך לקצרה מפני שאמרו לא יתר על שמנה: אלא ד´ לכאן וה´ לכאן. כדי שלא תהא זו יתירה על זו יותר מדאי: בד´´א. דלא ימעט ולא ירבה בדפין: בתחלת הספר. אבל בסופו אפילו אין לו לכתוב אלא פסוק אחד יכתבנו בכל היריעה: ואפילו דף אחד. יעשה בכל היריעה: אלא אימא פסוק אחד בדף אחד. אם רוצה יעשה דף קצר מן תיבה אחת בשיטה אחת כדי שיגמור בסוף הדף: שיעור גליון. דס´´ת: ובחומשין. שאינן עשויין לס´´ת אבל עשויין הן כגליון דס´´ת: לא ימעט. לעשות אותיות קטנות בשיטה עליונה ותחתונה מפני ריוח הגליון: מפני ריוח שבין שיטה לשיטה. כגון אם שרטט באמצע הדף שני שיטין שאין ריוח כדי שיעור ביניהם לא ימעט הכתב מפני אותו ריוח:
תוספות
אבל יתירות לית לן בה. יש טועים כשמסופקין בתיבה אם מליאה אם חסירה שעושין אותה מליאה משום דיתירות לית לן בה ולאו מילתא היא דהכא מיירי ביתירות שגררן דלא אמרינן דמיחזי כמנומר. מ´´ר: שמנה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן. ה´´ר משולם היה מפרש למעוטי שלא יקרא ש´´צ עמו וקשה לר´´ת דבימי החכמים לא היה רגילות שיסייע שליח ציבור לקורא בתורה כדמוכח בפ´ שני דמגילה (דף כא: ושם) דאמרינן קראוה שנים יצאו משא´´כ בתורה אלא כן עיקר כמו שפירש בקונטרס לאפוקי שלא יקראו זה אחר זה אותם ח´ פסוקין כגון זה ד´ וזה ד´ או זה ה´ וזה ג´ ומה שנוהגין עכשיו שמסייע ש´´צ לקורא בתורה כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרות כענין שמצינו במס´ ביכורים (פ´´ג מ´´ז) שהתקינו שמקרין את הכל וכי ההיא דבפ´ בתרא דנדה (דף עא.) שהתקינו שמטבילין כלים על גבי כל הנשים. מ´´ר: מכאן ואילך כתב יהושע. מה שנוהגין לומר צידוק הדין בשבת במנחה פירש רב שר שלום גאון על שנפטר משה רבינו באותה שעה לפיכך נמנעו מלעסוק בתורה משום דאמרי´ חכם שמת כל בתי מדרשות שבעיר בטילין וקשה דהא כתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ודרשינן היום מלאו ימי ושנותי ואם בשבת מת א´´כ כתב היום מערב שבת ויש לתמוה דכתב על העתיד ולר´´ש לא בעי למימר דהפסוק נאמר על העתיד מדקשיא ליה מהא דכתיב לקוח את ספר התורה הזה שמא על שם שעתיד יהושע להשלימו ועוד קשה דבסדר עולם משמע דבשבעה באדר שמת משה בו ערב שבת היה דקתני ואחר הפסח בעשרים ושנים סבבו את העיר כל אנשי המלחמה הקף פעם אחת ויהי ביום השביעי וישכימו בבוקר וגו´ רבי יוסי אומר יום שבת היה והשתא משהתחילו לסבב לו בכ´´ב בניסן א´´כ יום שביעי שהיה שבת כ´´ח בניסן היה ומדכ´´ח בניסן שבת שבעה באדר ערב שבת. מ´´ר: ומשה כותב. יש ספרים דגרסי ומשה אומר וכותב וחומרא היא לכותבי ס´´ת ומזוזה ותפילין אע´´ג דמייתי ראיה מברוך שמא גם הוא היה עושה כן מ´´ר ובקונטרס נמי גריס אומר וכותב ופירש טעם (בברוך) וזה לשונו הקב´´ה היה אומר ומשה אומר (וכותב) אחריו כדי שלא יטעה בכתב וכותב מכאן ואילך משה כותב בדמע ולא היה אומר אחריו מרוב צערו כמה שנאמר להלן מפיו יקרא וגו´ שלא היה אומר אחריו משום דקינות הוו. מ´´ר: אם הגיה בו אפי´ אות אחת. פירוש בס´´ת שלקח מן השוק לא נחשב עוד כחוטף מצוה שהיה אצל חבירו בעבירה שהיה משהה ספר שאינו מוגה ומעלין על זה כאילו כתבו. מ´´ר: כגון למשפחותיכם ג´´פ. ר´´ת פי´ בתיקון ס´´ת שלו בשם רבינו חננאל שאמר בשם הגאון דהיינו כשהכתיבה דקה אבל כשהכתיבה גסה הכל לפי הנוי ויכול לעשות דפין בשיטין ארוכין דאין עיניו משוטטות כיון שהכתיבה גסה. מ´´ר: פסוק אחד בדף אחד. ואף על גב דליכא ס´ שיטין או שיעורין אחריני דמסכת סופרים ליכא למיחש בדף אחרון. אף על פי שאי אפשר לו לסיים הדף בפסוק אחד כיון שיש בדפין אחרים ס´ שיטין אלא אם כן יעשה בדף אחרון שיטין ארוכות. מ´´ר:
עמוד ב´:
אלא שלש בתוך הדף ושתים חוץ לדף נזדמנה לו תיבה בת שתי אותיות לא יזרקנה לבין הדפין אלא חוזר וכותב בתחילת השיטה הטועה בשם גורר את מה שכתב ותולה את מה שגרר וכותב את השם על מקום הגרר דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אף תולין את השם רבי יצחק אומר אף מוחק וכותב ר´´ש שזורי אומר כל השם כולו תולין מקצתו אין תולין ר´´ש בן אלעזר אומר משום ר´´מ אין כותבין את השם לא על מקום הגרר ולא על מקום המחק ואין תולין אותו כיצד עושה מסלק את היריעה כולה וגונזה איתמר רב חננאל אמר רב הלכה תולין את השם רבה בר בר חנה א´´ר יצחק בר שמואל הלכה מוחק וכותב ולימא מר הלכה כמר ומר הלכה כמר משום דאפכי להו אמר רבין בר חיננא אמר עולא א´´ר חנינא הלכה כר´´ש שזורי ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר´´ש שזורי הלכה כמותו אהייא אילימא אהא ר´´ש שזורי אומר כל השם כולו תולין מקצתו אין תולין והא איתמר עלה אמר רב חננאל אמר רב הלכה תולין את השם ורבה בר בר חנה אמר רב יצחק בר שמואל הלכה מוחק וכותב ואם איתא הוא נמי לימא אלא אהא ר´´ש שזורי אומר אפי´ בן חמש שנים וחורש בשדה שחיטת אמו מטהרתו הא איתמר עלה זעירי א´´ר חנינא הלכה כר´´ש שזורי ואם איתא הוא נמי לימא אלא אהא בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר´´ש שזורי אומר אף המסוכן אי נמי אהא תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה ר´´ש שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכלו על פיו והא איתמר עלה א´´ר יוחנן הלכה כר´´ש שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי ואם איתא הוא נמי לימא אלא אהא רבי יוסי בן כיפר אומר משום ר´´ש שזורי פול המצרי שזרעו לזרע מקצתו השריש לפני ר´´ה ומקצתו אחר ר´´ה אין תורמין מזה על זה לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש כיצד יעשה צובר גרנו לתוכו ונמצא תורם ומעשר מן החדש שבו על החדש שבו ומן הישן שבו על הישן שבו הא איתמר עלה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן הלכה כרבי שמעון שזורי ואם איתא הוא נמי לימא אלא אמר רב פפא אשידה רב נחמן בר יצחק אמר איין רב פפא אמר
רש"י
לא יזרקנה לבין הדפין. ולא יכתבנה חוץ לשרטוט הגליון של דף אע´´פ שהתרנו לכתוב ב´ אותיות חוץ לדף מתיבה בת חמש תיבה שלימה לא התרנו: תולה. מגיה בין השיטין: מוחק. בעוד שהכתיבה לחה: וכותב. השם על המחק אע´´פ שאינו הדור כ´´כ כגורר: כיצד הוא עושה. אם טעה בשם: ולימא. רב חננאל הלכה כר´ יוסי: ולימא. רב יצחק הלכ´ כר´ יצחק: משום דאיכא תנאי דאפכי. דרבי יוסי כר´ יצחק ור´ יצחק כר´ יוסי: אהייא. איתמר הא דר´ חנינא: ואם איתא. דאהא א´´ר חנינא לימא הוא נמי למילתיה בהדי הנך אמוראי: בן חמש שנים. אבן פקועה קאי: הוא נמי נימא. הך מילתא התם בשחיטת חולין בהדי זעירי: בקולר. ליהרג: יכתבו ויתנו. אע´´ג דהוא לא אמר תנו דמסתמא גלי דעתיה מדאמר כתבו לשם נתינה קאמר משום דיוצא ליהרג דלא ניחא ליה דתיפול קמי יבם: המפרש. בים: (דמאי. היינו) תרומת מעשר. אחד ממאה כדמפרש בפ´ עגלה ערופה (סוטה דף מח.): ה´´ג תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה ר´´ש שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכלו על פיו. רישא דהך מתני´ הכי איתא במס´ דמאי הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח ולא עשרן דמאי שואלו בשבת ואוכל על פיו ולמוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר תרומת מעשר של דמאי שחזרה כו´ וה´´פ בשבת שאין לו מה יאכל דאינו יכול לתרום בשבת והקילו חכמים אצלו משום עונג שבת הואיל ודמאי דרבנן ורוב עמי הארץ מעשרין הן שואלו לע´´ה אם עשרן ואוכלן על פיו תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה דעכשיו אין לה תקנה דכיון דנקרא עליה שם תרומה מדמעת ואוסר את החולין בזו אמר ר´´ש שזורי דאף בחול סומך על המוכר משום הפסד חולין ושואלו אם הפריש מעשר קודם שמכרו לו ואוכל על פיו דנמצאת שלא חלה ע´´ז שם תרומת מעשר דכבר נפטר: פול המצרי. מין קטנית ושמן פאזול´´א: שזרעו לזרע. דאם זרעו לירק הוה אזיל מעשר דידיה בתר לקיטה כדמפרש בר´´ה (דף יג:) אבל מיני קטנית בתר השרשה אזלי: צובר גורנו לתוכו. כלומר מערבן יפה ויתרום: ונמצא. חדש שבתוך התרומה מתקן את החדש הנשאר וישן שבתרומה מתקן את הישן הנשאר:
תוספות
שלשה בתוך הדף וב´ חוץ לדף. אומר ר´´ת דשם צריך שיהא כולו בתוך הדף. מ´´ר: רבי יוסי אומר אף תולין את השם ר´ יצחק אומר אף מוחק וכותב. גורר היינו לאחר שנתייבשה הכתיבה ומוחק היינו בעוד לחה ואינו הדור כל כך ומדקתני ר´ יוסי אומר אף תולין ר´ יצחק אומר אף מוחק משמע לכאורה דגורר עדיף מכולהו ותולה גרע מיניה ומוחק גרע מתולה אבל א´´א לומר כן אלא ר´ יצחק אדר´ יהודה קאי ולא אדר´ יוסי דתולה גרע ממוחק כדאמרינן בירושלמי פ´´ק דמגילה דא´´ר זעירא בר´ חננאל בשם רב הלכה כמו שהוא אומר מוחק את החול וכותב את השם ותולה את החול ומיבעיא ליה התם בג´ תיבות שיש בהם שם אי שרי לתלות דדלמא דוקא כשיש בהן תיבות של חול לא מיחזי כי טפל למה שבפנים ואיבעיא ליה אפי´ בג´ תיבות שכולם שם כגון אל אלקים יי´ דכתיב בספר תהלים אי שרי לתלות או לא ור´´ת פי´ דתולין עדיף מכולהו לר´ יוסי ולא גריס אף תולין ומאן דפסיק הלכה תולין קסבר דוקא תולין ולא מוחק וכותב וכן פוסק ר´´ת אבל א´´א לומר כן כדמוכח בירושלמי דתולין גרע ומיהו קשה אי גרסי´ במילתיה דר´ יוסי אף תולין דהא ר´´י נמי מודה דתולין כדאי´ במס´ סופרים פ´´ב דקתני טעה את כל השם יתלנו בין השיטין דברי ר´´י ר´´מ אומר מוחק משלפניו וכותב את השם על מה שמחק והיה נראה לומר דבהא פליגי דמר סבר תולין עדיף ומר סבר מוחק עדיף ומיהו אין לחוש אי פליגא ברייתא דמסכת סופרים אהא דשמעתין דעל כרחין אליבא דר´´מ פליגי דקתני הכא ר´´ש בן אלעזר אומר משום ר´´מ אין כותבין את השם לא על מקום הגרר ולא על מקום המחק ואין תולין את השם כיצד עושה מסלק את היריעה כולה וגונזה. מ´´ר: ולימא מר הלכה כמר. בפרק כל הגט (גיטין דף כח.) ובסוף מגילה (דף לא:) בתרי דוכתי ובקידושין פ´ האומר (דף נט:) פריך כי האי גוונא וצריך ליתן טעם בשאר דוכתי דלא פריך. מ´´ר: תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה כו´. משנה היא במס´ דמאי (פ´´ד מ´´א) וקתני רישא הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח ולא עישרן (דמאי) שואלו בשבת ואוכלן על פיו ולמוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה כו´ ופי´ בקונטרס בשבת הקילו משום כבוד שבת הואיל ודמאי דרבנן הוא דרוב ע´´ה מעשרין הן וטעם זה הוא בירושלמי במס´ דמאי ועוד מפרש שם טעם אחר אימת שבת על עם הארץ וזה לשון הירושלמי חברייא משמיה דר´ חנינא מפני כבוד השבת התירו ואם מפני כבוד השבת למה לי שואלו ע´´י עילה רב ביבי בשם ר´ חנינא אימת שבת על ע´´ה והוא אומר אמת פי´ משום דשבת קובעת למעשר אימת שבת עליו ופריך בדא תנינן חשכה מוצ´´ש לא יאכל עד שיעשר מפני אחר שאין שבת עליו באימה תני שאלו בחול לא יאכל בשבת מ´´ד אימת שבת עליו ניחא מ´´ד משום כבוד שבת אפי´ שאלו בחול יאכל בשבת ומשני לא אמרו אלא בשוגג ולא במזיד וטעמא דר´´ש שזורי מפרש התם משום דאימת דימוע עליו והוא אומר אמת פי´ מאחר שהופרשה. מ´´ר: הא איתמר עלה א´´ר יוחנן הלכה כר´´ש שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי. ברוב ספרים גרס ר´ יונתן ולא ר´ יוחנן כאן ובפ´ בהמה המקשה (חולין דף עה:) ובפ´ אע´´פ (כתובות דף נה.) וכן מוכח שם בפ´ אע´´פ דמייתי לה אפלוגתא דרב ור´ יונתן דאומדנא וקשה דבסמוך גבי ההיא דפול המצרי קא פסיק רבי שמואל בר נחמני א´´ר יונתן הלכה כר´´ש שזורי ובפ´ בהמה המקשה (שם:) מוכח דדוקא במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי הוא דקאמר דהלכה כמותו ולא באחריני גבי ההיא בן פקועה דרב אדא בר חנן דא´´ל רב אשי זיל שחטיה ופריך והא´´ר חנינא הלכה כרבי שמעון שזורי ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר´´ש שזורי כו´ ומשני אנא כי הא סבירא לי דאמר רבי יונתן הלכה כר´´ש שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי אבל באחריני לא ויש לדחות ובספר רבינו גרשום כתיב בההיא דפול המצרי ר´ יצחק בר נחמני אמר שמואל וכן בספרים ישנים. מ´´ר: