אחד 'החטאים' הגדולים שהורים פועלים מול ילדיהם, הוא הרצון שלהם שהילד יהיה כמותם (ובהדגשה: אין הכוונה שיילך בדרכם, אלא יהיה כמותם): יתנהג כמותם, יפתח מיומנויות דומות להם, יבחר מקצוע בחיים לפי הבנתם ורוחם, וכן הלאה.
ההורים, כסמכות מחנכת ומגדלת, יודעים לכאורה מהו הדבר הטוב ביותר עבור ילדיהם, וזה נכון. אבל הורים, מאידך גיסא, אינן דמויות אובייקטיביות מול ילדיהם. יש להורים רצונות, מאוויים ושאיפות שעל פיהם היו רוצים לראות את ילדיהם הולכים בתלם כפי שהם מוצאים לנכון.
דא עקא, מאוויים אלה לא תמיד חופפים למהות הנפשית והנשמתית של הילד. הילד נולד כישות עצמאית עם נשמה משלו, תכונות נפש משלו, גנטיקה משלו, כישורים ויכולות אישיות שה' חנן אותו בהם. מה לעשות, אבל הצרכים האופייניים לילד לא תמיד חופפים את הרצון של ההורים.
לא מזמן הקדשתי כמה שעות טובות לשיחה עם זוג הורים שבנם נזקק לסיוע בלימודיו ולא במסגרת לימודים רגילה, וההורים לא הסכימו לכך, על אף אבחנות מקצועיות שהילד עבר. זה פשוט לא התאים לסטיגמה שהם ביקשו לאמץ לעצמם ולמשפחתם. כל הסבריי שאם ישלחו את הילד למסגרת לימודים רגילה הם מזיקים לו – עלו בתוהו.
לא פעם אנחנו בוחרים חינוך או השכלה לילדינו בהתאם לרוח הנושבת סביבנו. 'מה נחשב', ו'מה יגידו' האנשים שסביבנו. כאן הטעות מתעצמת שבעתיים.
באחת ההרצאות שנתתי, קמה אישה וסיפרה על חייה בצל הורים שהכתיבו לה מה לעשות כאשר הגיעה לגיל בו הייתה צריכה לבחור מקצוע. אמה לחצה עליה להירשם לבית הספר לאחיות וסיעוד של 'לניאדו' בנתניה וללמוד 'אחות רפואית'. בעיני הבת, זה היה מקצוע מופרך. היא חשה שהיא מתאימה הרבה יותר לעבודה באמנות, דבר שגם השתקף במבחני התאמה מקצועיים שערכה. הסוף היה שהבת ביקשה לספק את הרצון של אמהּ, למדה שנתיים סיעוד ונטשה את הלימודים באמצע, עם לא מעט מרירות ותסכול על שנתיים שחלפו לריק.
זאת ועוד: בכל משפחה ממוצעת יש זוג הורים ומספר ילדים. העובדה שהילדים בני אותו דור, שגדלו באותה חממה, אצל אותם הורים עם אותה השקפת עולם והסתכלות על החיים, אינה מכריחה שהילדים כולם יגדלו באותו 'שטאנץ'. אין הורה שלא יעיד כי יש שוני בין ילד לילד באופי ובטבע, ואין דומה האחד לרעהו. התחביבים משתנים, ההסתכלות וצורת החשיבה שונים, כמו גם הכישורים הייחודיים והנבדלים זה מזה.
עובדה זו צריכה להדליק נורה אצל ההורים בכל הקשור לחינוך הילדים: יש אמנם 'חממה' אחת, אבל אין חינוך אחיד. נדרשת מאתנו, כהורים, הסתכלות יחידנית על כל ילד וילדה בנפרד, לדעת את שבילי הנפש הייחודיים להם ולגדלם בצורה המתאימה באופן אישי. ילד שמצטיין בחשבון, לא בהכרח שיצטיין ביצירה. ילד שהוא סגור ומופנם בטבעו, לא בהכרח שהוא יכול לקחת תפקידים שונים בכתה או בחברה.
זה לא קל לתת לכל ילד את תשומת הלב האישית שלו בהתאם לרמתו ואופיו, אבל זה כוח המנהיגות של הורים אכפתיים. כל צמח ותנאי הטיפול הייחודיים לו.
* * *
ברגעי חייו האחרונים יעקב אבינו בירך את בניו בברכות מיוחדות ונפלאות, כל אחד משנים-עשר בניו קיבל ברכה אישית ומיוחדת בהתאם לאישיות ולאופי המיוחד שלו. יעקב הכיר את הכישרונות והסגולות המיוחדות שיש בכל אחד מבניו ובהתאם לכך האציל להם ברכה יחודית להצליח באותו תחום שיש לו פוטנציאל ויכולת.
יעקב בברכותיו הגדיר במפורט את התכונה המיוחדת והאינדיבידואלית של כל אחד מהשבטים שבה הוא יוכל להתעצם. יעקב לימד כל אחד מבניו להבין ולהכיר את עצמו, מי הוא, מה מהותו וכוחותיו! זו הברכה הגדולה ביותר שאדם יוכל לקבל: לדעת ולהכיר עצמו לפני ולפנים, וכך הוא יכול לממש עצמו, לעשות ולהצליח בחייו.
מנחם זיגלבוים הינו מאמן אישי, סופר ומרצה
לאימון, להערות או הארות בונות ומחכימות: eimunmz@gmail.com