הביקורת שאני מקבל מאתמול, מעלה אצלי חיוך מריר. הכניסה ליריחו הניעה את אמות הסיפים ואיתם את האשמות של מתחסדים למיניהם: 'למה לא תאמתם?', 'סיכנתם את עצמכם ואת חייל צה"ל!', 'העסקתם את צה"ל בשטויות שלכם במקום לעסוק בביטחון', 'עברתם על החוק', ואיך אומרים החבר'ה כמעט הפילו עלינו את רצח ארלזורוב.
אז אם יש כל כך הרבה שאלות והתקפות אז סימן שצריך להסביר, או לפחות להזכיר.
הסכמי אוסלו שהביאו לכאן ארבעים אלף ארכי רוצחים וחימשה אותם בנשק, היא שהפכה את חיינו לגיהינום. אלפי משפחות שכולות, הוצאות בלתי נתפסות על אמצעי ביטחון ונסיגה לאחר נסיגה.
כבר למעלה מחמש עשרה שנה, אנחנו בורחים לאחור. בתוך ירושלים מוקמת גדר, רוב רובם של שטחי יהודה ושומרון הם שטח נקי מיהודים, וכל זה לא הביא לא ביטחון לא שלום ולא לגיטימציה בין לאומית.
נהפוך הוא, כל נסיגה הביאה עוד טרור, עוד החרמות בעולם עוד גינויים באו"ם. במו ידינו, הסרנו את השטיח המוסרי שמצדיק את קיומנו. מי שנוטש את יריחו, אין שום סיבה שישאירו לו את כפר סבא או תל אביב, מבחינת האויב 'פלשתין', היא בין הים לנהר.
מבחינתם אין כל הבדל, בין ג'נין לבין לבין יבנה או אשדוד. 'דרך ההתנגדות' השם החילופי לטרור הרצחני, יביאו אותם שלב אחר שלב אל היעד. אז זו הסיבה שחזרנו ליריחו. צריך להחזיר את הגלגל לאחור. יריחו, היא יותר מסמל לעניין, משם הכל התחיל. עיר שהייתה עיירת קייט ונופש, הפכה למרכז טרור ולעיר מקלט לרוצחי השר זאבי.
הסכנה מבחינתנו היא הבריחה מיריחו ולא ההליכה אליה. כל מי שמבין בביטחון יודה שההסתרות מאחורי גדרות לא מביאה ביטחון. ההסתתרות והבריחה המאפיינים את מדיניות הממשלות מאז אוסלו, מביאה את האויב לזנב בנו.
גורמי הביטחון לא אוכפים את ההסכמים על השוטרים הפלשתינים, אלו מרשים לעצמם להסתובב בניגוד להסכמים גם במה שמוכנה שטחי C, רק שמדובר ביהודים פתאום נזכרים שיש צו אלוף ויש סכנה ליהודים. לרענון הזיכרון, זה אותו צו אלוף שהסיר את כל המחסומים בכניסות ליריחו ושכם, זו המאפשרת תנועה חופשית של אותם חמושים לכל שטחי יהודה ושומרון.
אז אם יש סכנה צריך לסלק אותה, ולא את מי שמסכנים אותו. נגמר העניין של גרוש יהודים והכנסתם מעבר לגדרות. הכניסה ליריחו מסמלת מבחינתנו את ההלוויה הרשמית של הסכמי אוסלו, ועכשיו רק נותר להחזיר את הגלגל לאחור.