המקלדת l ביקורת עיתונות

איזה עיתון לא הצליח לראיין גר צדק? מי הספיק לראיין שני גרים? כיצד השתרבבה כתבה על מיליארדר שרכש קבוצת ספורט לעיתון "שעה טובה"? מודע קוראי יתד נאמן צריכים לקבל דיווח כפול על אותו נושא באותו עיתון? ואיזה עיתון נענה לבקשת בית הגרי"ש אלישיב ולא דיווח על שמחת הולדת הדור השישי? וגם: ההשראה המוזיקלית של יעקב ריבלין ופינת "שווה קריאה" ● המקלדת עם טור ביקורת שבועי

בני שוורץ - המקלדת | כיכר השבת |

חג השבועות הביא בכנפיו, מלבד מטעמי גבינה ומתכונים לבלינצ´ס, לא מעט סיפורי חיים של גרים שעשו את כל הדרך ליהדות בדרך לא דרך. עיתוני החג עמוסים בעשרות דפים של מלל ותמונות בסגנון הפרסומת "לפני" ו"אחרי".

אהרון גרנות, לבית עיתון "משפחה", איתר את ד"ר אהרון אברהם, מנהל מחלקה בבית-חולים במומביי, שתלאות חייו כללו גיור רפורמי ובקרוב יעבור גיור כהלכה, כשהוא מצויד במכתב המלצה מהרב גבריאל הולצברג הי"ד, שליח חב"ד במומביי. סיפור אנושי שתחילתו בהודו מרובת האלילים וסיומה, איך לא, בארץ ישראל.

ב"שעה טובה" מצאנו לא פחות משני גרים. האחד, קצין חיזבאללה בכיר ששימש כמרגל של המוסד במחנות המחבלים בלבנון. השני, גר צדק שחור ממוצא פורטוריקני, שיחד עם בעל תשובה חב"די, הפכו לאחד מצמדי ההיפ-הופ הידועים בארצות הברית.

"המקלדת" הצליחה לגרד מקרקעית המוח, פרט היסטורי קטן. קצין החיזבאללה שהתגייר, זכה לפני מספר שנים לכתבה מעמיקה ולראיון נרחב מעל גבי השבועון "משפחה".

מישהו כנראה הסתמך על זכרונו הקצר של הקורא. מותר לשחזר כתבות, אבל המשפט שנלווה לכותרת המשנה ש"לראשונה בכלי תקשורת ישראלי מספר אבי את הסיפור המלא", חוטא לאמת. אלא אם במערכת "שעה טובה" סבורים שעיתון "משפחה" אינו נחשב לעיתון ישראלי.

הכתבה של אהרן גרנות על גר-הצדק (באדיבות: משפחה)

גם ב"קו עיתונות דתית לא פסחו על גרי הצדק. שלמה קוק איתר כומר יפני, שהפך ברבות השנים לר´ משה הטורי שמתוודה: "אילו הייתי חי בזמן הגרף פוטוצקי, לא הייתי נשאר בחיים".

כתבי "בקהילה" לא הצליחו להניח את ידם על סיפור אנושי ואקטואלי של גר צדק. אבל כתב העיתון, אהרון רובין, נבר בהיסטוריה וגילה שבית הכנסת איצקוביץ בבני ברק הוקם בעקבות ספר תורה של כומר שהתגייר. למען הדיוק, הכתבה עוסקת בגלגוליהם של ספרי תורה, איתרע מזלו של הכותב, לשלב בכתבה גם את סיפורו של הכומר.

מים שקטים

כאילו לא טרח אבי בלום, לחשוף בבית ספרו הפוליטי בשבוע שעבר, את גזירת המים שהטיל משרד האוצר על משפחות ברוכות הילדים. והנה, כמו ידיעה שזה עתה יצאה מתיבת סתרים עלומה, מדווח עיתון משפחה בכותרת הראשית של מוסף "ממונות" השבועי, אודות מס הבצורת שפקידי האוצר מתכוונים להשית על אזרחי ישראל.

לא נענו לבקשה

בבית ברחוב חנן 10, ביקשו, מחשש לעינא בישא, לצמצם ככל שניתן את הדיווח על לידת בן לבן נינו של הגרי"ש אלישיב שליט"א. העיתון היחיד שנענה, שלא לומר ציית, לבקשה היה "קו עיתונות דתית" (קול העיר, השבוע בירושלים).

"משפחה" ו"בקהילה" פרסמו גם פרסמו, כולל כותרת בעמודו הראשי של העיתון. עיתון "שעה טובה" דילג על הידיעה, אך לא מחמת הצנזורה של הבית הירושלמי, אלא בעיקר מפני שהעיתון לא כלל השבוע את חלק החדשות. במקומו, צורף מוסף חג כרומו. חדשות? לא השבוע.

זה שיר פרידה

יעקב ריבלין, הצליח, ולא בפעם הראשונה להשחיל משפט שלם הלקוח משיר עברי ישן. בעמוד 4, בעמודי החדשות של "בקהילה" אל תופתעו מעצמכם, אם תמצאו את עצמם מזמזמים את השורה האחרונה של כותרת המשנה בידיעה העוסקת בישיבה שקיימה הכנסת לזכרו של הרב אברהם רביץ ז"ל. בסייפא של הדברים, כותב ריבלין, תחת השראה מוסיקלית מובהקת: "האם והיכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?"

ואידך שיר גמור.

הכתבה המיותרת

גומא אגייאר, מיליארדר שמרגיש הארה שמימית על כל צעד ושעל בעסקיו, החליט לרכוש את קבוצת הכדורגל "ביתר ירושלים". זה לא אמור לעניין את קוראי "כיכר השבת". כן, גם לא את קוראי "שעה טובה", שהקדישו למיליארדר חמישה עמודים במגזין החג כולל ראיון נרחב שכולל, כמה לא צפוי, שאלות העסוקות בקבוצת הספורט אותה רכש אגייאר, שלטענתו, באמצעותה, הוא מתכוון לקדש שם שמים ברבים. ועוד לשלב כתבה מסוג זה בין כתבה העוסקת ב-95 שנים לישיבת "פורת יוסף" לכתבה על דמותו של רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל. פאסט-נישט.

פאסט-נישט. שער מוסף החג של "שעה טובה"

שווה קריאה

מנחם פינס, ולא בפעם הראשונה, מצליח ללכוד את עיני המדור. טורו האחרון במדור הדעות של "משפחה" נושא את הכותרת המסקרנת "זאת התורה לא תהא מוקלדת". חומר למחשבה לכל מי שמברך אשר יצר מתוך הפאלם ומחפש רשב"א בנדרים, מתוך תוכנת מחשב. שווה קריאה, בערב חג מתן תורה.

הפרשנים לקחו חופשה

כמעט מבלי ששמו לב, הטורים הפוליטיים של בכירי הפרשנים הפוליטיים, נעלמו מעל דפי עיתוני החג. ליוסי אליטוב יש הסבר מניח את הדעת (טרוד בהכנה לשמחה המשפחתית. קיבלתם כבר הזמנה?) אבי בלום הסתפק בראיון נרחב עם שר האוצר יובל שטייניץ. יעקב ריבלין היה היחיד שהטריח עצמו ללשכת יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, כדי לדון עימו בדברים העומדים ברומו של עולם פוליטי.

מה חשב לעצמו העורך?

קוראי "יתד נאמן" ביום רביעי זכו לקבל דיווח כפול על מאורע שחשיבותו לקורא החרדי, שוות ערך לדיווח על פתיחת סניף של אבות ובנים בעיתון כול-אל-ערב. הידיעה בעמוד 6 של העיתון מספרת שנשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, חנך בסיס ימי צרפתי מול חופי איראן.

הכתב הוותיק של העיתון בצרפת, ארנון יפה, דיווח באריכות על ביקורו של נשיא מדינת הבאגט בנסיכות הערבית. לידיעה צורפה תמונה שבה נראה יורשו של דה-גול סוקר משמר כבוד של חיילים צרפתים.

ידיעה, שגם אם אינה חשובה לקורא החרדי, מקום יש לה בעיתון יומי. אך מה בדיוק חלף במוחו של עורך הלילה כשהחליט להציב תמונה נוספת מאותו מאורע בדיוק, גם בעמודו האחורי של העיתון? ושוב, לאן נעלם הבחור-זעצער של יתד נאמן בשעות הלילה של יום שלישי?

תיקון טעות

שגגה נפלה תחת המקלדת בשבוע שעבר. הידיעה על חילול קברי אדמו"רי בית דנבורנא בהר הזיתים פורסמה גם בעיתון "שעה טובה". בשל העובדה שאף תמונה לא צורפה לידיעה, כפי שעשו שאר העיתונים, היא שגרמה לטעות. אלא שתמיהה גדולה יש כאן. בגוף הידיעה מראיין כתב "שעה טובה" את אלי סגל שנכח במקום וסיפק עדות אותנטית לוונדליזם שחוללו הפורעים. אותו אלי סגל אינו אלא הצלם החרוץ לבית עיתון "המבשר" שתמונותיו פורסמו במרבית העיתונים. אם לקחת אינפורמציה, מדוע לא לבקש גם תמונה?

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר