בזמננו העיסוק בכתיבה נחשב למשהו שדורש כישרון. אבל עד לפני שנים לא רבות כמעט כל מי שידע קרוא וכתוב עסק בכתיבה. כמו בימינו, לא כולם הפכו לסופרים, אך כולם ידעו להפיק ממנה את המקסימום. הכתיבה ותיאור הרגשות עוזרים לנו להתמודד אתם, לבחון מחדש את האירועים ולעקל את החוויות, להפיג את המתח ולסדר את המחשבות.
לכן כשניגשים לכתיבה כדרך לריפוי עצמי, הדבר החשוב ביותר הוא לשכוח את עניין איכות הכתיבה. הדברים לא נכתבים עבור אלפי קוראים, ואף מבקר ספרותי לא יראה אותם לעולם. לכן גם אין שום סיבה לשאוף לסדר את הדברים על הדף בצורה מעניינת, עם עלילה מסודרת ותיאורים מרתקים. היעד במקרה הזה הוא עצם הכתיבה והחוויות הקשורות בה.
הכתיבה גם מאפשרת להשתלט על הרגשות והמחשבות. לפעמים משהו מטריד אותנו עד כדי כך שאנחנו מרגישים שהרגשות פשוט מציפים אותנו ולא מאפשרים לנו לחשוב ואף לנשום. כשהרגשות האלה מקבלים מסגרת ברורה של מילים ומשפטים, אנחנו מקבלים גם תחושה שהדברים ניתנים לשליטה, ולכל אירוע יש לא רק התחלה, אלא גם סוף. מטפלים גם ממליצים הרבה פעמים לכתוב מכתבים למי שגורם לדאגה רבה כל כך: לבן זוג, לבוס, לבן המתבגר ואפילו למחלה. הכוונה היא כמובן לא לשלוח את המכתב הזה, אלא לנתב את הרגשות ולתת להם ביטוי בכתב.
לעתים קרובות בשלבים הראשונים האנשים מתקשים להתחיל. אחרי שנים של שיעורי ספרות וחיבור בבית הספר, אנחנו מתקשים לשכוח את כללי הכתיבה "הנכונה". והרגשות גם נראים חזקים וסוערים מדי ליד הכללים היבשים האלה. איך ניתן להכניס את כל הכאב, הפחד, האכזבה, התקווה והחלום לתוך משפט מסודר ומשעממם? אחרי שהאנשים מצליחים לגבור על המחסום הראשוני של פחד מהכתיבה הם מצליחים לראות גם את הפוטנציאל העצום שבה. אבל כדי לעבור את המחסום הזה, חייבים להתיידד עם הכתיבה. ישנם מספר תרגילים שיכולים לעזור במשימה הזאת.
קודם כל פשוט מתחילים לכתוב. לא משנה מה ולא משנה איך. אין צורך אפילו במשפטים שלמים. ניתן להתחיל בכך שרושמים את הדבר הראשון שרואים בזה הרגע. לאחר מכן ממשיכים לרשום את האסוציאציות הנוצרות בעקבות כך. בשלב הבא ניתן לעבור על הרשימה המבולגנת הזאת, למצוא משהו שנראה משום מה מעניין ביותר, ולהתחיל לתאר אותו בצורה קצת יותר מסודרת ומורחבת.
ניתן לקחת גם כמה מילים מתוך הספר או העיתון הקרוב, או לרשום חמישה שמות המאכלים האהובים או חמישה דברים שהכעיסו אותך הבוקר, ולאחר מכן לנסות להרכיב מתוך המילים האלה סיפור קצר.
בשלבים הבאים מומלץ לתאר אירוע כלשהו בחיים, אבל מנקודת מבט משונה קצת. לפני שמתחילים לתאר אירוע שבאמת מטריד, כדאי להתאמן עם אירוע פשוט כלשהו, למשל ישיבת צוות בעבודה. אבל לתאר אותה מנקודת מבטה של הלטאה שבדיוק ישבה באותו זמן על עדן החלון. המתקדמים יכולים לנסות לתאר תקופה מסוימת של חייהם, אבל בתוך קונטקסט מאתגר, למשל "אני ושוקולד" כסיפור על תקופת הלימודים במכללה. המשחקים האלה משעשעים בפני עצמם, אך יחד עם זאת הם עוזרים להתגבר על הרבה מאוד חוויות לא פשוטות שאנחנו מתקשים להתמודד אתן כשניגשים אליהן בצורה ישירה מדי.