הלכתי בין ההמון וראיתי איך הם מוחים דמעה ועוד דמעה. בתוך ההמולה גם כיסאות גלגלים, זקני ירושלים שבאו לתת כבוד אחרון. חנויות הוגפו בתריסים לאחר שהודיעו על ביטול מלאכה ומאות אנשים עשו את דרכם ברחובות ובסמטאות השכונה, כולם בכיוון חד סטרי, לכיכר השבת. התכנסנו בסופו של דבר ליד מיטתו, ומחינו עוד דמעה.
הכרנו את דמותו הנערצת, שמענו עליו המון. אך בעיקר משמועות.
מעולם לא התעניינתי על מה ולמה המהומות, או מדוע מכל החוגים והעדות נוהרים לביתו ומבקשים להיפגש עימו. ביקשתי "מעשה שהיה". עכשיו, בזמן אמת.
ואת הסיפור הבא שמענו בכיכר השבת, תוך כדי לווית המת.
מספרים, כי פעם התבטא הרב בחריפות נגד החלטתו של אחד מגדולי הדור, והרבה מחסידיו החלו להפנות עורפם ולהפגין מול אותו רב גדול. באחד הימים, נפגשו בחדר מדרגות הרב ברנסדורפר ומלוויו, פניהם מול פניו של אותו גדול הדור. תלמידיו חשבו כי הוא מתכוון להתעלם ולהמשיך בדרכו, אך מה רבה הייתה פליאתם, כשראו את רבם ניגש אליו ולוחץ את ידו. הם לא התאפקו. הטו אוזניים והתקרבו יותר. "במה אנחנו צריכים להתחזק?..." שאל הרב ברנסדורפר ברוב ענוותנותו.
אנו יכולים להאריך ולחפש עוד עשרות סיפורים, אבל אולי כדאי שנעצור כאן.
להתבונן וללמוד מדרכיו.
ואחרי מיטתו – בדרכו האחרונה – את עצמנו לשאול: במה אנחנו יכולים להתחזק?...
ת.נ.צ.ב.ה.